וידבר דוד סה

לוקחת האלמנה כ"א חצי העזבון וזה דוקא כשהיורשים הם פרי בטנה אבל לגבי שאר יורשים שאינם יוצאי חלציה אלא שהם בני בעלה מאשה אחרת או אחי בעלה או שאר קרובים לא תקנו כלום אלא גובה כל כתובתה כפי ד"ת: ב כשיש לו בנים ממנה וגם מאשה אחרת אזי אותם שהם פרי בטנה לבדם לוקחים ההפרש שבין שיעור כתובתה לחצי העזבון ואותם שאינם פרי בטנה אינם חולקים בירושה אלא במה שהוא מותר על סך כתובתה בלבד: ג אם אחר שחלקה עם פרי בטנה העזבון מת ב"מ בחייה חוזר המותר על חצי העזבון עד תשלום כתובתה לאלמנה ולא ליורשיו מצד האב ואפילו אם היו לו בנים דדוקא לגבי בנה או בתה לבד הוא דמחלה: ד אם רוצה האלמנה לישב על כבוד בעלה ולהיות נזונית מנכסיו אפי' אם לא הניח שיעור ב' כתובות או אפילו שיעור כתובה אחת אינם יכולים לכופה לחלוק: ה אם היו חובות על בעלה באופן שכפי הדין יש להם לגבות מהיורשים אם הם מוקדמים לה או שנטלו ממנה קנין תחלה בחיי בעלה הם גובים חובם תחלה והיה הנשאר יחלוקו האלמנה עם היורשים ואם הם מאוחרים לה ולא כתבה להם תחלה אינם יכולים הב"ח לגבות מן הנכסים כ"א מן המותר מסך כתובתה והיא תתן הנותר מסך כתובתה על חצי העזבון מפרי בטנה ואינו חייב לשלם לבע"ח כלום מזה הממון לפי שלא זכה בזה מכח ירושת אביו אלא הוא כמו מתנה שנתנה לו חלק מכתובתה והגם שבתשו' הרא"ש שהביא הטור באה"ע סי' קי"ח מבואר שחייבים היורשים לפרוע לב"ח מזה המותר וגם הרב מזבח אדמה בחא"ה סי' ק"ב העלה כן היינו טעמא דבנדון דידהו היתה התקנה לחלוק האלמנה עם היורשים בין יוצאי חלציה בין שאינם יוצאי חלציה וגם אם ימותו ב"מ היורשי' בחיי האלמנה אינו חוזר חלקם לאל' אלא ליורשיהם מצד האב ונמצא שאין זוכים בזה אלא מכח אביהם ולכן הם חייבים לפרוע חוב מורישם משא"כ בתקנה זו של צפת"ו שנתברר בה שאם מת זרעה בחייה חוזר המותר לאל' נמצא שאין זרעה זוכה בזה מכח ירושת אביו אלא שעשו תקנה זו כמו מתנה מהאלמנה לבנה וכמו שאין האל' חייבת ליתן לב"ח המאוחר לה כן דינו של זרעה הבא מכחה: ו אפי' מה שהכניסה האל' נדוניא ותכשיטים או מדודים ואפי' הם עדיין בעין נחשב הכל בכלל הכתובה וכדעת מהרי"ק בתשו' חוט המשולש סי' כ"ד וכן העיד בגדלו הרה"ג חיים שמואל הכהן נ"י אב"ד דעה"ק טבת"ו שכן המנהג קדום פעה"ק צפת"ו: ז בענין ההשבון אין נכסי מלוג בענין התקנה אלא יורש אותם הבעל כולם וכמ"ש הרב מהר"ח מודעי ז"ל בהגהת זכרון לראשונים שנדפסו בס' בירך משה חאה"ה סי' קי"ח אוי"ג ח בענין ההכרזה על קרקע יתומים נהגו פעה"ק צפת"ו להכריז בד' שבתות רצופים בכל יום שב"ק בין שחרית למוסף בד' בתי כנסיות הק' יוב"ב ע"כ כתוב בכת"י הרב הנז', ואח"כ נמ"ך בכתב אחר שרשם על ס"ו וז"ל ואולם בזמן מוהרה"ג מתר"ר רפאל מאמאן ז"ל בא מעשה לפניהם ועשו הלכה למעשה כפי תקנת הראשונים אשר הובא בס' מזבח אדמה ד"ל ובחוט המשולש סי' כ"ו והוא שנכסי נדוניית האלמ' תכשיטים או מדודים שהם בעין תקח אותם לחשבון כתובתה