וידבר דוד סג

דנכסי הנדוניא שכיחי טובא ומפני שראו שאדם מוציא נכסיו מבניו ונותן לבתו תקנו לעשות תקנה זו שיחזיר החצי אבל במתנות שאינו מצוי כ"כ וכ"ש נ"מ שאינם מצויים לא תקנום והאריכות בזה אך למותר, ומ"מ כדי שלא להתנאות בטלית שאינו שלי לזכור כאן כי זאת השאלה נשאלה בזמן הרב הגדול גאון בדורו מהר"ר אליה מזרחי זלה"ה וז"ל השאלה ששאלתם ע"ד המתנות שנוהגים אבי הכלה ואמה ליתן להחתן פעמים אחר האירוסין מיד ופעמים אחר הקנינים אם הדין להחזיר הכל ליורשי הכלה או חציים בלבד כדין הנדוניא או כבר זכה בהם החתן במתנה מוחלטת, והשיבותי להם נראה לענ"ד דבר פשוט שהכל להחתן וכו' ע"ש והאריך הרבה והוכיח שאפי' שנמצאו דיינים שהחזירו המתנות עכ"ז הדין פשוט דכיון דלא התנו או שאינו מנהג ידוע ופשוט לכל בני מתא כמו שהוא חזרת חצי הנדוניא שאין מי שיפקפק בו אין מחזיר החתן כלום מהמתנות וכו', סו"ד כי המפקפק בזה ראוי לנזיפה כמהרהר אחר דברי תו' ואחר דברי חכמים וכו' ע"ש עכ"ל, וגם הרב פרי הארץ ח"ב סי' ה' מיפשט פשיטא ליה למר דנכ"מ הבעל יורשם כי מספ"ל לענין מתנות אי דמו לנ"מ והכל לבעל או לנצ"ב ולבסוף מסיק דגם המתנות הכל לבעל ע"ש, ויען שאין ספר אד"ק מח"א מצוי בידינו ראיתי להעתיק מה שהעתיק ממנו הר' ברכות המים וגם הרב פרי הארץ מצא ההעתקה הנז' בפסק אחד כ"י והוא שהביא הרב אד"ק דברי הגאון מהר"א מונסון ז"ל שחקר ודרש על ענין הירושה בירושת"ו איך נהגו וקבל עדות מחכם א' זקן וז"ל החכם הזקן נדרשתי אם נודע לי מה שכותבין בכתובה הירושה כמנהג דמשק כיצד הוא ולכן באתי בכתב אמת מה שראיתי שכתב מורנו ה"ה מוהר"ר לוי ן' חביב זצ"ל וז"ל באשר באתי מצאתי שהיו כותבים בירוש' והירושה כמנהג דמשק ודרשתי וחקרתי על מנהג ירושת"ו ונודע לי שהוא מנהג דמשק אז גזרתי שלא יכתבו כ"א כמנהג עה"ק ירושלם ת"ו שאין לתלות גבירה בשפחה וכן הוא שמנהג שכל אשה שתמות בחיי בעלה ולא הניחה זש"ק וכו' יחלוקו יורשי האשה עם הבעל בכל הנמצא לה מנכסי נדונייתה וכו' ע"כ העתיק הרב בריכות המים וסיים וכתב הרי נתברר שמנהג ירושלם ת"ו הוא מנהג דמשק ומה שאנחנו כותבים עתה כפי ההסכמה חדשה היא הסכמה המודפסת בס' חוט המשולש לענין אם מת הבעל ואין בממון שיעור שני כתובות דחולקין וכן כתוב שם בהסכמה שהסכימו לכתוב כן והרב שם העלה דמנהג עה"ק הוא כמנהג דמשק ומנהג דמשק קרוב לתקנת טוליטולא והכריח כן מתשו' הר' ר' בצלאל ז"ל ע"ש: והרב פרי האדמה ח"ג ה"א סי' ט"ו כתב ולענין נ"מ עיין מהראנ"ח ז"ל ח"א ומ"ש מהר"י בסאן סי' כ"ט הלכה למעשה בקושטא דנוהגין כתקנת טוליטו' דאין בזה חלוקה והסכימו בזה רוב בנין ורוב מנין אלא הכל לבעל א"כ מה שחלק מוהרנ"ח בין קודם נשואין וכו' אפי' בזה לא הסכימו עמו וכו' ע"ש, וע"ל שהעתקנו כל דברי הרבנים הנז': זאת תורת העולה היא העולה דכלהו רבוותא קמאי ובתראי סברי מרנן דנ"מ הבעל יורש אותם ולא נכנסו בכלל התקנה בין דנפלו לה קודם הנשואין או לאחר הנשואין ואין ליורשיה בהם שום זכות כו"ע, הרי נתבאר ספק הרביעי בכל פרטיו: ועל הספק החמישי שנסתפק השואל אם צוואת האשה במה שנתנה מנ"מ קיימת ומתנתה מתנה או לא, עין רואה להרב פרח מ"א ח"א סי' קי"ט שכתב