וידבר דוד סב

וכן ע"ז הדרך בשאר חפצי נדונייתה ובזה אין פוצה פה ומצפצף, האמנם מה שנסתפקתי הוא בענין נ"מ שנפלו לאשה אחר שנשאת אם יכנסו בכלל הנדוניא לענין הירושה ותקנת דמשק או נעמיד הדבר עד"ת שהבעל יורש את אשתו ומספקא לא מפקינן ממונא מחזקת הבעל שהוא יורש את אשתו ולזה דעתי נוטה לדון: ובהיותי נושא ונותן בדבר זה אנה ה' לידי פסק אחד וז"ל זאת השאלה שאל אותה החכם כהה"ר יעקב אבואלעפייא נר"ו שנת השנ"ה שאל ממני אם יש דין חלוקה בנ"מ עפ"י מנהג דמשק תשו' המנהג הידוע בינינו מימי הרבנים ז"ל שהיה נהוג מנהג דמשק במדינה זו הוא שנכ"מ הבעל יורש את אשתו כד"ת ולא נכללו בכלל התקנה להיותו דבר שאינו מצוי וכו' בין שנפלו קודם או לאחר נישואין ומצאתי בתשובת גדול אדוננו הרב המוסמך זקיננו זלה"ה נוסח התקנה וז"ל ודע שלשון התקנה של דמשק המקובלת מהנגידים והחכמים שעברו וכן מנהגם במצרים לפרש התקנה בכל הכתובות בזה האופן, ועוד קבל עלוהי חתנא דנא שאם ח"ו תפטר האשה בחיי בעלה בלא ולד חי מניה דכר או נוקבא דהדר פליג מאי דאשתייר מנדוניתה לירתה מבית אביה ע"כ, הרי בפי' שלא נזכר בתקנה כ"א נדוניא, ובתשו' אחרת כתב שהמוקדם והסבלונות לענין החלוקה כדין נדוניא ונתן טעם לשבח ולא הזכיר נ"מ, נראה שלא נכנסו בכלל התקנה ואפי' שהיה הדבר ספק כ"ע הסכימו שכל דבר שיש ספק בענין התקנה נעשה כד"ת יעקב בי רב. וכתב שם מהר"ש וויטל ז"ל שכן מצא כתוב ג"כ להרב הגדול מהר"ר יוסף בן צייאח ז"ל הרי שתקנת דמשק היא שהבעל יורש נ"מ של אשתו בין שנפלו לה קודם שנשאת בין לאחר שנשאת עכ"ל: והרב פרח מ"א ז"ל ח"א שאלה קי"ט כתב וז"ל וזהו כללות דבריו כל רבותינו האחרונים שוים בדבר זה שהבעל יורש את אשתו בנ"מ הן שנפלו לה קודם שנשאת והן שנפלו לה אחר שנשאת ולא ראיתי מי שפקפק בזה ולא מי שיחלק שום חילוק, אך זה לבד מצאתי למהרנ"ח ז"ל שרצה לחלק בין נ"מ שנפלו לה קודם שנשאת וכו' ואחר שחלק הר' בדבריו כמה חילוקים ע"ש מסיק וכתב ולא עוד אלא אפילו הרב מהרנ"ח ז"ל לא גמר בדעתו לפסוק כן והציג דעתו לפני הרבנים שבאותו הדור ואלו דבריו הנה נא ערכתי מלין אשר הורונו מן השמים לפני כל דת ודין והמה בצדקתם יביטו יראו לכל מראה עיני חכמתם כדת מה לעשות ואעשה כן גם אני ואח"כ הביא על החתום הרב מוהרשד"ם דאין לחלק שום חילוק בזה אלא שכל שכתבה בכתובה הם נצ"ב ומה שהשאירה לעצמה שלא קבל הבעל אחריות הם נ"מ והבעל יורשם, כלל הדברים שהבעל זוכה בנ"מ כולם כמות שהם עכ"ל עש"ב, ואלו הם דברי מוהרשד"ם ז"ל בסי' קכ"ו שנשאל על המתנות אם נכנסו בכלל החלוקה או לא וז"ל ונראה בעיני כי כפי הדין הדבר פשוט כביעתא בכותחא שאין הבעל חייב להחזיר שום דבר מהמתנות יען כי הלכה רווחת בישראל שהבעל יורש את אשתו נצ"ב ונ"מ והמתנות הרי הם נ"מ והבעל יורש וזה דבר ברור ופשוט מאד מה יש לומר תינח מן הדין אבל מאחר שגם נצ"ב היינו הנדוניא שהכניסה הבעל יורש אותה ועכ"ז כשמתה הבעל מחזיר החצי גם בנ"מ יחזיר החצי התשובה מבוארת דלא אם אמרת בנדוניא משום שהתנו תאמר במתנות ובנ"מ דלא התנו ואפי' אם היה הדבר ספק המוציא מחבירו עליו הראיה וכ"ש בזה שאין בו שום ס' כלל דעל הראשונים אנו מצטערין דעבדינן נגד הדין מפני התקנה ואנן ניקום ונוסיף הבו דלא לוסיף עלה וטעמא הכא איכא