וידבר דוד נח

מה שכלה ואבד מנצ"ב וצרכי קבורה וכיוצא ונ"מ לא יהיה אלא ספק הבעל היורש מד"ת הוא המוחזק וידו על העליונה והבאים מכח התקנה ידם עהת"ח וכמו שמפו' יוצא מדברי הפוס' ראשונים ואחרונים כאשר נבאר לקמן בע"ה וכל אפייא שוים בענין זה, וכן פסק מר"ן ז"ל בשלחנו הטהור סי' קי"ח ס"ו וז"ל דבר שאינו מפורש בתקנה נעמידנו עד"ת וכתב מור"ם ז"ל וז"ל וכן כל ספק שיש בתקנה על יורשי האשה להביא ראיה דאין מוציאין ירושת הבעל מספיקא, ב"י בשם תשו' הר"ן עכ"ל, וכן ראינו שפסק מר"ן ז"ל בתשובותיו כאשר נעתיק לקמן בע"ה לשון התשו' במקומה בפישוט ס' השני: וכפי הביאור הנז' נבא להתיר ספקות הנז"ל על מה שנסתפק השואל בס' רא' אם נוהג דין חלוקה אף בנצ"ב שהכניסה עם נפשה, עי' להר' פרי האדמה ח"א פכ"ב מה"א שכתב וז"ל שחולקין הנכסים והמדודים בעין עם יורשי האשה כל דבר הנמצא ממה שהכניסה היא דוקא מבית אביה ואחיה וכיוצא, עין רואה ממ"ש דוקא מבית אביה וכו' מוכח דאם הכניסה עם נפשה אינו נוהג בהם דין חלוקה וכן מוכח ג"כ מדברי מור"ם ז"ל א"ה סי' קי"ח שכתב וז"ל ואי היא בעצמה נותנת הנדוניא יכולה למחול לבעלה או להתנות ליתן לאחר כפי מה שתחפוץ עכ"ל, אלמא מדיכולה ליתן ש"מ שאינו נוהג בה דין חלוקה שהרי כתב הרא"ש ז"ל דחלק המגיע ליורשיה אינה יכולה ליתן לא לבעל ולא לאחר, ועי' להרב כנה"ג ז"ל א"ה סי' קי"ח הגהת הטור אות ו': ברם ראה ראינו להרב פרי האדמה ח"ג פכ"ב שהשיב על הנדון הזה בעצמו בתוך תשו' הנז' וז"ל מכל מקום הנה מאחר כי מנהג ירושת"ו הוא כתקנת טולי' וכבר רבים ועצומים מהרנ"ח ז"ל ומוהרי"ט ומוהרשד"ם ומהרח"ש ז"ל והפ"מ ז"ל והבאים אחריהם כולם הסכימו דאין חילוק בין מאביה בין מדנפשה א"כ מה שכתב בדברי מהר"י ז"ל גם מה שכתבתי אני הצעיר בספרי פרי האדמה ח"א לשון דוקא קאי למ"ש הנמצא ר"ל דוקא הנמצא לאפוקי וכו' ולא נחית מר הרב ז"ל ג"כ אלא לאפוקי אם פזר וכו' וכן אנו נוהגים פה עי"ק ירושלם ת"ו דאין חילוק בין מה שהכניסה מבית אביה ובין מה שהכניסה מדנפשה שכולם נכנסו בדין חלוקה עכ"ל ולדידן נמי גם פה עי"ק טבת"ו יש לנו לנהוג כמנהג עיה"ק ירושלם ת"ו כנז' כמו שהוכחנו לעיל מלשון הכתובה וגם באומדנא דמוכח שכן נהגו בשאר ערי הק' וזה הדבר מפורש יוצא בתשובות הרא"ש כלל ע"ט שכתב וז"ל דהגם דלא נתפשט המנהג אלא בעיירות הסמוכות אמרינן דגם באותה העיר נתפשט ואזלינן בתר מנהגא הגם שהוא הפך דינא דגמ' והביאה הריב"ה ז"ל ומר"ן ז"ל פסקה בח"מ סי' ס' והגם שכתב הר' אדמת קדש ז"ל דלא קאמר הרא"ש ז"ל אלא היכא דאיכא אומדנא דמוכח שפשט המנהג לדידן נמי תרווייהו איתנהו שפשט המנהג בעיירות הסמוכות לנו אמרינן גם בעירנו פשט וגם איכא אומדנא דמוכח כאשר הוכחנו לעיל וממילא קם דינא שגם בעי"ק טבת"ו יש לנו לנהוג כנז"ל, ועל מה שפסק מור"ם ז"ל עיין להרב אדמת קדש ח"ב שנשאל על נדון הזה ונסתייע השואל מדברי מור"ם הנז' והשיב הרב הנז' ז"ל דטענה זו אין בה ממש ולא יועיל הון ביום עברה יען סברא זו של מור"ם וסיעת מרחמוהי דחויה היא אצל כל האחרונים ז"ל מוהרנ"ח ומוהרי"ט ומוהרשד"ם ומוהרח"ש והרב פ"מ ז"ל וכל הבאים אחריהם כולם עונים ואומרים בדעת אחת ובהשוואה אחת