וידבר דוד נב

ז"ל א"ה סי' מ"ב ס"א שאין האשה מתקדשת אלא לרצונה והמקדש אשה בע"כ אינם קידושין ע"כ, וכתב מר"ן בב"י מ"ש נתקדשה שלא לרצונה אינן קידושין בפ' חזקת דמ"ח אמר אמימר תליוה וקדיש קידושיו קדושין מר בר רב אשי אמר לא הוו קדושין הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו לו חכמים שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקידושין מניה וכו' ואע"ג דאמימר פליג התם כבר פסקו גדולי הפוסקים הרי"ף והרא"ש והרמב"ם ז"ל דהלכה כמר בר רב אשי, וא"כ בנד"ד שקדשה בע"כ לא הוו קדושין, ואע"ג שכתב מר"ן בב"י ז"ל סי' ל' וז"ל כתוב בהגמ"ר דסוף גטין בשם ר"ג מה שהעד אומר שראה שלקח ידה בע"כ ונתן הטבעת בידה מאחר שלא זרקה צריכה גט ואעפ"י שיש עדים שלא דבר עמה בשעת הנתינה כיון שדבר עמה בתחלה הוו קדושין ע"כ, ופסקה מור"ם ז"ל בס' המפה סי' מ"ב ס"א, מ"מ בנד"ד שלא דבר עמה בתחלה וגם צעקה הנערה מתחילה וע"ס שאין רצונה להתקדש וכולם מודים בזה הבחור המקדש והעד שעמו והשנים האחרים וגם זרקה המטבע בפני העד והמקדש כמ"ש בהא ודאי אין כאן בית מיחוש כלל, וא"ת הרי הרב כמהרי"ט אלגזי ז"ל הובאו דבריו בס' בירך משה סי' ל"ד כתב משם הרב עצמות יוסף דאפי' בקידושין בע"כ בעל הלכות גדולות ורב אחא ז"ל לא הכריעו ההלכה כמאן אם כאמימר או כרב אשי ומסיק דיש להחמיר וכ"כ הרב שמש צדקה בח"ב א"ה דף ז' ע"ג שהביא דברי הרב עצמות יוסף הנז' וכתב עליו וז"ל ואם גברא רבה כוותיה דחיליה ותוקפיה לאורייתא סיני ועוקר הרים לא הקל בדבר המסופק מה נענה בתריה אנן יתמי דיתמי ע"כ, וכן מסיק הרב כמהריט"א ה' ז"ל דעפ"י האמור נכון להחמיר וא"כ בנד"ד נמי יש להחמיר כאמימר וכמ"ש: מ"מ אשכחנא לה פתרי ממ"ש מר"ן ח"מ סי' ר"ה וז"ל מי שאנסוהו עד שמכר ולקח דמי המקח אפי' תליוהו עד שמכרו ממכרו ממכר ע"כ והוא ממ"ש בגמרא בב"ק דס"ב דתליוה וזבין זביניה זבינא ומוקי לה התם בגמרא באומר רוצה אני והב"י והפרישה ז"ל כתבו אפשר דלאו דוקא אמרו בפירוש רוצה אני אלא כיון שקבל המעות בשתיקה הוי כאומר רוצה אני: ועוד כתב שם מר"ן דאם מסר מודעה המכר בטל ומעתה בנד"ד כ"ע מודו דלא הוו אפי' חשש קידושין דטעמא דמחמיר אמימר ואמר מקודשת משום דמדמי לה להא דתלוה וזבין הוא זביניה זבינא וכיון דבתליוה וזבין בעינן לפחות קבלת המעות בשתיקה וגם שלא מסר מודעא והכא בנד"ד לא קבלת המעות איכא כפי דבריה ואפי' לדברי העד לא קבלה היא מעצמה אלא בע"כ וגם קא צווחא מתחי' וע"כ אין לך מודעה גדולה מזו וכ"ש שכולם אומרים שזרקתם תכף ומיד: ועוד דבפי' אמרינן בפ"ק דקידושין אמר רבא מנא אמינא לה דתניא אמ"ל כנסי סלע זה בפקדון וחזר ואמ"ל התקדשי לי בו בשעת מתן מקודשת לאחר מתן מעות רצתה מקודשת לא רצתה אינה מקודשת מאי רצתה ומאי לא רצתה אילימא רצתה דאמרה אין לא רצתה דאמרה לא מכלל דרישא כי אמרה לא נמי הוו קדושין אמאי הא קאמרה לא אלא לאו רצתה דאמרה אין לא רצתה דאשתיקא והוי שתיקותא דלאחר מתן מעות ולאו כלום היא ע"כ, ופסקה מר"ן אה"ע סי' כ"ח ע"ש, והשתא בנד"ד דקאמרת לא מתחילה ועד סוף הא פשיטא לתלמודא דאינה מקודשת אפילו המעות בידה ואפי' אמ"ל הרי את מקו' לי בשעת מתן מעות דהיינו