וידבר דוד נא

להרב מחזה אברהם סי' ל"ב סעיף ט' ועיין להרב הכנה"ג ז"ל בס' בעי חיי חלק יו"ד סי' קפ"ב קפ"ג קפ"ד ובח"מ סי' ק"ל וז"ל בס' כנה"ג סי' קפ"ג אות מ"א נשאלתי וכו' על המעכב מעות הקדש בלי הכשר וכו' אם מחויב לשלם הריוח והשבתי שמחויב לשלם הריוח מכמה טעמי ועיין עוד בס' בריכות המים דר"ב דרי"ח ודרכ"ח ומה לי עוד להאריך כי ספרי הפוסקים מלאים מזה שמחייבים למעכב מעות הקדש ליתן להם מה שהיו מרויחים במעות וכ"ש בנד"ד דאינם נותנים שום פקש"ן מכיסם ומממונם אלא ריוח מעותיהם פשיטא ופשוט דאפילו מקבלי המתנות זכו בריוח מעותיהם כמ"ש כ"ש נכסי ההקדש, הנלע"ד כתבתי פה עיה"ק טברת"ו ר"ח אלול הרחמים שנת התרמ"ו ליצירה וצ"י י"מ וימ"ן אכי"ר: הצב"י וידבר דוד ס"ט חלק אבן העזר סימן א' מעשה שהיה כך היה בשני בחורים שנכנסו לבית אחת והיתה שם בתולה א' עוסקת במלאכתה והיא יושבת על האצטבה והבחורים הנז' עומדים כנגדה ושני אנשים אחרים יושבים בבית ה' רחוקים מהם ואינם רואים כ"א אחורי הבחורים הנז' ובחור א' מהב' הנז' ההוא אמר שאמר לבתולה ה' בערמה הראני המלאכה שבידך וכפתחה ידה נתן בידה מטבע והיתה רוצה להשליכו והוא תפס בידה ולא הניחה להשליכו וא"ל הרי את מקודשת לי בזה כדמ"ו ואמר לעדים ראו ותכף בהסרת ידו ממנה השליכה המטבע ואמרה שאין רצונה להתקדש לו עכ"ד, והעד הבחור שהיה עומד עמו העיד בתורת ע"ג שהבתולה ה' לא רצתה לפתוח ידה ותפס המקדש ה' ידה בחזקה ופתחה בע"כ ונתן בידה מטבע וא"ל הרי אמ"ל וכו' והיה ידה תפוס בידו ולא הניחה להשליכו והיתה צועקת שאין רצונה להתקדש לו ותכף בהסרת ידו מידה השליכה המטבע צעקה ואמרה שאין רצונה להתקדש לו עכ"ד, והבתולה הנז' מכחשת לעד הנז' ואמרה שלא פתחה ידה אפי' בע"כ ומעולם לא בא המטבע לידה לא מרצונה ולא בע"כ אלא מידו נפל לארץ ע"י ההתעצמות והיא היתה צועקת מתחילה וע"ס שאין רצונה להתקדש לו בשום אופן עכ"ד, ושני עדים האחרים אומרים שלא ראו שום נתינה לידה יען שהבחורים הנז' היו עומדים בפניהם אכן שמעו קול המקדש הנז' שאמר לשון הקידושין ושמעו קול הנערה צועקת ואומרת שאין רצונה להתקדש ושמעו קול מטבע שנפל לארץ עכ"ד: תחילת דבר עיני לשמיא נטלית ה' ינחני במעגלי צדק למען שמו שלא אטעה בדבר הלכה וכו', ואען ואומר שהקידושין הנז' אין בהם ממש כמ"ש בספרי הפוסקים רא' ואחרונים כמ"ש לקמן בס"ד מכמה טעמי א' כתב מר"ן הק'