וידבר דוד נ

מקומות בסי' ה' ובסי' ס"א סק"י וביו"ד סי' קע"ז ס"ק מ"א מ"מ ראה ראינו בספרי הפוסקים ראשונים ואחרונים מחלקים כמה חילוקים בנד"ז ורובא דרובא מסכימים דאם הרויח בהם אחר התביעה וזה מברר שהיה לו להרויח בהם וזה מעכבו נקרא מזיק בידים ומחוייב ליתן לו: וכן מוכח מדברי מר"ן הש"ע ח"מ סי' ס"ו סעיף כ"ד שכתב יש מי שאומר שכל שיכול למחות יכול לעשות שובר הודאה שנפרע או להאריך זמן הפרעון ומשלם כפי מה שהזיקו ע"כ, ופשיטא דמ"ש ומשלם מה שהזיקו קאי נמי אסיפא וכן מבואר להדיא במקור הדין בהריטב"א הרי נתבאר דעכבת הזמן נקרא מזיק בידים ומחוייב לשלם אפי' מכיסו ומממונו ועיין במשפטי שמואל סי' קכ"ה ובמחנה אפרים סי' מ"א מהל' מלוה שכתב במי שהפקיד מעות ביד חבירו ואח"כ תבעו המפקיד להחזירם לו כדי ליתנם לגוי ברבית ולא רצה והלך הנפקד ונתנם לגוי כדי שיקח הרבית לעצמו ופשט ליה מתשובת מהר"ם בסי' ת"ר וז"ל ונ"ל דגבי פקדון נמי אם תבע פקדונו מפני שאומר אני רוצה להרויח בו דבר או להלוות והלה מעכבו ומרויח בו אין זה דומה למבטל כיסו ואם ידוע שהרויח בו חייב ליתן לו ומסיק לבסוף דבנד"ד נראה דב"ד יכולים להוציא מידו ע"כ וכן פסק מוהרש"ך ח"ב סי' קי"א והרב מגן גבורים סי' ו' סעי' ט' שאם הרויח במעות חבירו וכ"ש במעות יתומים שמחוייב ליתן להם, ואפשר דבנ"ד אפי' רש"ל ז"ל ודעימיה יודו בזה דהריוח לבעלי המעות והוא שרש"ל ז"ל שם בפרק הגוזל סי' ל' פירש הטעם למה שחולק עם תשובת הגאונים משום דכל הגזלנין משלמין כשעת הגזלה וזה הנפקד כששלח יד בפקדון שלא ברשות בעליו הו"ל גזלן וכ"ש אם תובעו המפקיד להחזיר לו פקדונו והלה מעכבו אין לך גזלן גדול מזה וכל הגזלנין משלמין כשעת הגזלה עכ"ד, הנה הרואה יראה דבנד"ד לא שייך זה דכל הגזלנין דמעולם לא היתה כוונת היורשים ח"ו לגזול או לשלוח יד כ"א דינא קא בעו מי יזכה בנכסים והשתא שזכו זכו ג"כ בפירות דליכא הכא שום גזילה כלל, והוצרכנו לכל זה מפני מקבלי המתנות לבד ברם ע"ע ההקדשות לית דיין ולית דיין שמחוייבים ליתן להם הריוח שלהם כמ"ש לקמן בס"ד והוא ממ"ש המרדכי בפרק איזהו נשך אפוטרופוס של יתומים שהלוה מעות יתומים ברבית קצוצה אם הלוה הרויח כ"כ חייב ליתן להם ופסקה מר"ן בסי' ק"ס סעיף י"ט והודו לו בזה כל רבני האשכנזים וכן פסקו בפשיטות מהר"א ששון סי' קכ"ב ומהר"ם מלובלין ז"ל סי' ל"ג ע"ש ומעות יתומים והקדש לת"ח ועניים כולם שוים כמ"ש בעי חיי סי' קפ"ג וכ"ש בנד"ד דלפי דעת היורשים הו"ל קרוב לשכר ורחוק להפסד וזהו רבית דרבנן שמותר אפילו בהלואה לכתחלה במעות יתומי' ות"ח כמ"ש מר"ן ומור"ם סי' הנז' סעיף כ"ח ועיין להרב בני אברהם ח"מ סי' ד' שכתב דהגם דהמבטל כיסו של חבירו יכול לטעון קי"ל הדבר פשוט דבענין ההקדשות אין לומר קי"ל כידוע ועיין להרב משפט צדק ח"ג סי' ס"ח דזיכה היתומים אפי' לא תבעו והרויח במעות היתומים מחוייב לתת להם הריוח ועיין עוד במהריב"ל ח"ב סי' כ"ו דפסק כההיא דהמרדכי והרב מהר"י הלוי סי' ד"ן לא פסק לחייב בנדונו משום דהוי הלואה והרב ב"ד סי' צ' כתב וז"ל באופן דכדי שיהיה חייב צריך שיהיה ברור שהרויח בהם וגם הוא ברור שהיה בעל המעות מרויח בהם ובנד"ד תרווייהו איתנהו כידוע ועיין להרב מוהרשד"ם ח"מ סי' קע"ט דחייב המעכב המעות גם ברבית שניתוסף מזמן העיכוב וע"ע