וידבר דוד מח

לכותי באמנה וכו' וה"נ אם כשחזר ראובן המפקיד ותבע מעותיו מן הנפקד אם קדם ושילם זכה הנפקד ברבית כדין שואל דכל הנאה שלו הואיל ונעשה שואל עלייהו דקימ"ל כרב זביד בפרק המפקיד דאמר שואל עד שישלם מ"ט הואיל וכל ההנאה שלו בדיבור בעלמא שאומר הריני משלם לא אקני ליה כפילא ותניא כוותיה, ורבית הוא שבחא דאתי ממילא כמו כפל ע"כ, והביאו הסמ"ע סי' רצ"ב סעיף ז' ע"ש והשתא אפילו התם שטרח הנפקד ונתן המעות לגוי ברבית עכ"ז אם תבע המפקיד פקדונו ולא שילם לו כמ"ש זכה בעל המעות כ"ש וק"ו בנד"ד שלא עמל בו ולא גידלו דשבחא דאתי ממילא לבע"ה הוא ואפי' יוקרא שבחא דאתי ממילא הוא כמו כפילה כמ"ש רבינו הטור סי' רצ"ה ע"ש, והכא בנד"ד כמה טרחו ויגעו מקבלי המתנות לקבל מתנותיהם ולא עלה בידם א"כ מה"ד זכו בריוח מתנותיהם דהיאך הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו: ועוד נראה מדברי הגמרא והפוסקים דהכא בנד"ד חשיבי שותפים וכל הריוח ההפסד כפי החשבון חדא מהא דאיתא פרק איזהו נשך אמר רבא הני בי תלתא דיהבי זוזי לחד למזבן להו מידי וזבן לחד מינייהו לכולהו זבן וכו' וכתבו תלמידי הרשב"א ז"ל זבן לכולהו והוא שנתנו לו בפני זה דהו"ל כאילו שנשתתפו ולאו כל כמיניה לקנות לא' דאעפ"י שהוא חזר בו ולא רצה לקנות לאחרים על כרחו קנו כולם במה שקנה לחבירו דשותפים הם ע"כ: ורבינו הטור דקדק מלשון הרמב"ם ז"ל דאין זה תלוי במה שנתנו לו הם מעות מעורבים או כל א' לבדו אלא בשליח תלוי אם הוא קנה בהם מעורבים או בשל כל א' וא' וכן פרש"י ז"ל וכתב מר"ן הב"י ז"ל סי' קפ"ד על דברי רבינו הטור ז"ל וז"ל ודקדק רבי' כן מדבריו שכתב אם היו המעות מעורבות ולא כתב אם נתנו לוי המעות מעורבות וכו' אבל לענין הדין נ"ל דאפילו נתנו לו כ"א וא' צרור כספו אם עירבן השליח וקנה במקצתן לכ"ע הוי המקח לכולם על כרחו אעפ"י שפירש לפני עדים שאינו קונה אלא לא' ועיין פרישה וכ"פ בש"ע סי' קפ"ד שהביא לשון הרמב"ם וכתב אם היו המעות מעורבים וכ"כ הסמ"ע ע"ד הש"ע ועיין במח"א הל' שלוחין סי' י"ז דמסיק בנדונו דהמוכר מקנה למי שהמעות שלו הרי לך ראיה שאם היו המעות מעורבים נחשבים שותפים והקנין לכולם אפילו מתחלה היה צרור כסף של כ"א לבדו וכ"ש הכא בנד"ד דמתחילה ועד סוף מעורבים הם אפילו לתלמידי הרשב"א ז"ל דבעי נתנו לו זבפ"ז הכא חשיב כנתנו זה בפני זה דמשעה שנלב"ע המצווה שזכו שניהם יחד היו המעות מעורבים יחד והו"ל שותפים, וכ"כ הרב פ"ת דבשעת מיתת המצווה ממש זכה היורש והמקבל מתנה בב"א והו"ל כשנים שהטילו לכיס דנחשבים שותפים כמ"ש לעיל משמו, וכ"ש בנד"ד שהמצווה חילק כל נכסיו על פיו דכגון זה גם היורשים הדר דינם כמקבלי מתנות ואין זכות לזה יותר מזה כמ"ש הרב ח"ס סי' קע"ח ודייק לה מפרש"י ז"ל בסוף פרק נערה לחד לישנא ע"ש: וכן מבואר במשה"א סי' רנ"ג ס"ק ט' שהק' מסעיף י"א שכתב מר"ן מי שאמר יש לו נכסים והיה מונה וכו' שהרי גילה דעתו וכו' כתב ע"ז וז"ל דין זה הוא מהה"מ פרק י' מהל' זכיה בשם הרשב"א ז"ל ולכאורה קשה דהא אפילו באמר סתם תנו לו מאתים זוז או שאמר מנכסי נגנב ונאבד מקצת מהמעות הכל לפי החשבון כמבואר בסעיף י"ט וכן קשה על הטעם שכתב מפני שגילה דעתו שהרי אפי'