וידבר דוד לח

שאסור למלמד להשכיר עצמו לבעה"ב שיש לו מלמד אחר בביתו כ"ז שהמלמד בביתו שמאחר שהוא שכיר שם ילך למקו"א להשתכר שם, אם לא שיאמר בעה"ב דאין רצונו לעכב המלמד שלו ע"כ: הרי לך בהדיא שלא היו מערערים על החכם הראשון כ"א ד' אנשים מהק"ק ודן את הדין אחרי רבים להטות, משמע שאם כל הקהל או רובם היו מערערים היו יכולים גם הם לסלקו ולמנות אחר במקומו ואין בזה משום השגת גבול, וכן מוכח ג"כ ממה שהביא ראיה מדברי התוס' ז"ל שכתבו אם לא שיאמר הבעה"ב דאין רצונו לעכב המלמד שלו, וכמ"ש הכנה"ג ז"ל בס' בעי חיי כנז' וכן פסק מר"ן ז"ל בשלחנו הטהור חו"מ סי' רז"ל ס"ב וז"ל אסור למלמד להשכיר עצמו לבעה"ב שיש לו מלמד אחר בביתו אם לא שיאמר בעה"ב אין רצוני לעכב המלמד שלי, הרי מבואר שאם בעה"ב מסלקו ורוצה באחר מותר למלמד הב' להשכיר לו עצמו ואין בזה משום עני המהפך בחררה ולא משום השגת גבול ופשוט וכ"כ הכנה"ג סי' רז"ל הגה"ט אות ו' וז"ל לא אמרו עני המהפך בחררה אלא במי שבא ליטלה מיד המהפך בה אבל אם בעל החררה נתנה לו בעצמו בלי תביעתו לא, מהר"מ אלשיך ז"ל סק"ז מהר"א גאליקו ז"ל בתשו' כ"י וגם זה נלמוד ממעשה דרבין חסידא ע"כ:. עוד כתב הכנה"ג ז"ל בסי' הנז' בסוף או"ח וז"ל ונ"ל דאם הראשון לא השכיר עצמו לזמן קצוב אלא בסתם והשכיר אחר עצמו לאותו בעה"ב במקום שיש שם הרבה קהלות מישראל אין בו דין עני המהפך בחררה: כלל העולה מכל האמור היכא דליכא חשדא לנדו"ד יכולים הק"ק כולם או רובם לסלקם ולמנות אחרים במקומם אפי' אם עושים הדבר בלי טעם, וכן מפורש יוצא בתשו' הרב לחם רב וז"ל אבל רבים ודאי יכולים למחות, אבל כיון שעושים הדבר בלי טעם שלא מצאו בו שום פיסול אין ראוי לביישו ולסלקו, ומ"מ אני אומר כיון שרוב הקהל חפצים באחרון ומינו אותו ישמשו שניהם עכ"ד: מפורש יוצא שמצד הדין אם הם רבים יכולים לערער אפי' בלי טעם רק עצה טובה קמ"ל שישמשו שניהם כאחד: וא"כ בנד"ד ג"כ הא ודאי שלא יש שום תלונה על השוחטים החדשים שמינו אותם הק"ק כיון שהם מינו אותם מעצמם ואינם חפצים בראשונים והם לא הסיתו אותם ואפי' בלי טעם יכולים לסלק הא' ולמנות החדשים כנז', וכ"ש וק"ו שיש להם כמה טעמים כמש"ל, הא' שהרה"ג המורה שלהם נלב"ע וחלי"ש וזו טענה אלימתא דיש לחוש למ"ש הפוס' ז"ל משם הכנה"ג שהשו"ב צריך שיהיה בקי לישא וליתן בש"ס ובפוס' ומר"ן הב"י ז"ל ביו"ד ס"א הביא ס' זו בשם רב עמרם גאון ז"ל שצריך שיהיה בקי בכ"ד ספרים וכו' והגם שמרן ז"ל בש"ע לא פסקה, וגם מורם ז"ל כתב שלא נהגו כן, מ"מ כתב הלבוש אבל מזהירין אותו שיחמיר בכל ספקותיו וישאל לחכם וכ"כ הט' בסוף אות ל"ה וא"כ שפיר עבוד השו"ב הראשונים שהיו מריצים כל ספיקותיהם להרב המו"ץ ועליה דידיה היו סומכים כמ"ש: וטעם ב' לאפרושי מאיסורא כמש"ל בשאלה, עי' להרב רוח חיים בי"ד ס"א שכתב כל שנראה לו לחכם המו"ץ שבאותו המקום שיש סיבה למנות שוחט אחר כדי לאפרושי מאיסורא אפי' שתהיה חששא רחוקה החיוב מוטל על כל בני העיר לכופם שיקחו עוד שוחט אחר ע"ש: