וידבר דוד לב

הגוי הרי הם כהפקר משא"כ בנד"ד שהספרדים היו מוחזקים עם אחיהם שבגולה משנים קדמוניות והוי ממש דומיא דמערופיא ואלו באים ליקח המערופיא שלהם ואעפ"י שאינם לוקחים כולה מ"מ מחסרין קצת ממנה ומה לי קטלה כולה מה לי קטלה פלגא ונכסי ישראל אינם הפקר הוי דינא דלכ"ע יכולין לעכב עליהם, ובסוף התשובה כתב ולא דמי למ"ש הש"ע סי' רז"ל גבי עני המהפך וכו' הנ"מ במכר אבל במתנה לית לן בה דהתם באקראי פ"א ולא הוחזק בה מעולם מה שאין כן הכא בדבר הקבוע והוחזקו בה מימי עולם כממון הבא לידם דמי וכמציל מידה ממונם וכרודף דמי ע"כ יכולים הם לעכב בידם עכ"ל, וכעין חילוק זה שכתב הרב ש"ש ז"ל הנ"ל כן נראה ג"ך מדברי הרב משאת בנימין ז"ל כמו שנעתיק לשונו לקמן בעז"ה: ומהשתא יצא משפטינו לאור דבנד"ד דכל הני ארבעה חילוקי דינים המפורשים לעיל מפי המורים כולהו איתנהו ביה כמו שנפרשם לקמן בס"ד: ואלו הם הדין הא' בדין עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה הימנו נקרא רשע, אין לך עני המהפך בחררה כנד"ד וכ"ת הני מילי במכר ובשכירות אבל במתנה לא כסברת ר"ת וסייעתו וכן פסק מר"ן ומור"ם סי' רז"ל הרי הרב שער שלמה הנז' והרב משאת בנימין ז"ל כתבו בהדיא דבכעין נד"ד שכבר מוחזקים משנים קדמוניות כ"ע דנין דין מערופיא והמשיג גבולם לא מלבד דנקרא רשע אלא יכולים ג"כ לעכב עליו ואין חילוק בין אם לוקחין כולה או מחסרין ממנה דמה לי קטלה כולה וכו' וכמ"ש הרב ש"ש הנז' וכמ"ש לעיל משם הרש"ך ז"ל ומהרי"א ז"ל ומהרשד"ם ז"ל דג' הרועים הללו בהסכמה עלו דאפילו למעט חלקו לא מצי שכבר זכה בו הר"א כמש"ל וכ"כ הרב חק"ל ח"מ סי' ק"ג במי שרגיל ליקח מהשר דבר מה מדי שנה בשנה אעפ"י שלא הפך ולא פסק דמים על שנה הבאה אפי' הכי הבאים אחריו קיימי בדין עני המ"ב עש"ב: נמצינו למדין מדברי רבותינו הנז' דאפי' במתנה שייך דין עני המהפך היכא שכבר החזיק בה כנז' ולא תימא דיכולים הנותנים לחזור בהם ולא יתנו עוד לעניים המוחזקים כ"א לחדשים דזה אינו דכיון שהוחזקו העניים שנים ושלשה שנים לקבל מהנותנים נדר ונדבה שהם לשם רמב"ה זיע"א אינם יכולים הנותנים לחזור בהם כמ"ש הרב חלקם בחיים ז"ל דנ"ד שהביא משם הרב חק"ל במי שנתן לפלוני עני מנה לשנה שנים ושלשה שנים העלה דכיון דהחזיק ליתן לו ג' שנים אינו יכול לחזור בו וכ"כ משם הרב מחנה אפרים ז"ל והרב אורים ותומים ולבסוף כתב נקטינן דאם נתן שלשה פעמים עשה העני חזקה בו ולא מצי העשיר לחזור בו וע"ז פירש מדרש משלי וז"ל אל תגזול דל כי דל הוא וכי יש לו כלום אלא אם היית רגיל להיות מפרנסו וחזרת בך ואמרת עד אימתי אני מספיק לזה ואתה מונע יד שלא ליתן לו אם עשית כן כאילו אתה גוזלו עכ"ל המדרש עש"ב, וכן יש להוכיח מדברי מר"ן הש"ע סי' רע"ח ס' ה' מדין מכירי כהונה וכן בש"ע יו"ד סי' ס"א דכמו שבאו לידו דמי ע"ש: הדין הב' במציאה והפקר כבר כתבנו לעיל דבנד"ד אפי' הוא מתנה כ"ע מודו דשייך ביה דין עני המהפך אפי' לדעת ר"ת ור"י וסייעתו: