וידבר דוד כט

הדין ב' במציאה והפקר דרש"י ז"ל וסייעתו סוברים דגם בזה יש דין עני המהפך בחררה ור"ת ור"י והרא"ש והמרדכי כתבו דלא שייך דין זה במציאה דאם לא יקדימו לזכות בה לא ימצא אחרת ועיקר יסוד זה מההיא דבב"מ ראה את המציאה ונפל לו עליה ובא אחר ונטלה המינו הרי היא שלו וכן מההיא דפאה פירש טליתו עליה מעבירין אותה הימנו ולזה הסכים מהרי"ק ומורי מוהרש"ל ז"ל וכן פסק הרב רמ"א ז"ל בהגהת ש"ע סי' הנז' והמרדכי ומוהרי"ק ז"ל כתבו דלאו דוקא מציאה והפקר אלא כל דבר שקונה בזול הרבה הניכר לעינים דינו כמציאה וכן מי שקונה במצר שלו אפי' היה חבירו מהפך בה יכול לקנותה: הדין הג' מי שטרח בדבר מה אסור לשני ליקח אותו דבר ואם לקח הוי גזל מדבריהם ואפי' בדבר הפקר דתנן בסוף פרק הנזקין עני המנקף בראש הזית מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום ר' יוסי אומר גזל גמור ואמרינן בגמרא למאי נ"מ להוציאו בדיינים ופסקו הפוסקים כת"ק דאינו יוצא בדיינים. וקשה והלא עני המנקף הוי הפקר כמ"ש הטור והש"ע סי' ש"ע ובמידי דהפקר קי"ל כר"ת דמותר אפי' לכתחילה וכמ"ש בדין ב' הנ"ל. כבר הקשו זה התוספות והרא"ש פרק האומר והמרדכי בשם אבי אסף ותירצו דשאני עני המנקף מפני שטרח העני והפילם לארץ וסמכה דעתיה עלייהו: מיהו עדיין קשה לפירוש ר"ת היכי משכחת לה הפקר לכתחילה דשרי לשני לקחתו דאי מיירי בלא טרח בה הראשון כלל והלא אפי' בחררה שהיא מכר ושכירות הדין כן דכל זמן שלא פסק דמים שרי אפי' לכתחילה לשני להקדימו וכמ"ש לעיל בדין הרא' בשם מהרא"ם ז"ל וכן מוכח ג"כ מדברי התוספות שכתבו בשם ר"ת גבי עני המהפך בחררה דדוקא בדטרח בה וזה לשונם כי למה מחזר על זה שטרח בה חבירו. ואי מיירי דטרח בה הא אמרינן דהוי גזל מדבריהם וא"כ היכי משכחת הפקר דשרי ובמכר ושכירות אסור: ע"כ צריכין אנו לחלק בין היכא דטרח טרחה מעולה עד דסמכה דעתיה עלייהו כגון ההיא דמנקף דטרח עד שהפילם לארץ וסמכה דעתיה עלייהו ובין היכא דלא טרח טרחה מעולה כגון ההיא דחררה נמצא לפי"ז היכא דטרח טרחה יתירא אין חילוק בין הפקר למכר ושכירות דתרווייהו שוים שיש בהם גזל מדבריהם והיכא דלא טרח כ"כ במכר ושכירות אם נטלה השני נקרא רשע כמ"ש גבי חררה ובהפקר מותר לכתחילה כמ"ש גבי פאה: והגאון רש"ל ז"ל תירץ דשאני ההיא דעני המנקף שנשא נפשו למות וגם ההיא דמוהרי"ק ז"ל שהלך לעיר אחרת וכל הדרכים בחזקת סכנה לפיכך יש בהם גזל מדבריהם וכרבנן דקי"ל כוותייהו כנז': והתוספות בפרק האומר כתבו משם מהר"ם אביו של ר"ת דטעמא דמרחיקין מצודות הדג מפני שהצייד הרא' הניח דגים מומתים במים למאכל שאר דגים וע"ז מתקבצים שם דגים ונוח לו לצוד אותם וכו' ואסור לשאר ציידים לפרוס שם מצודה כי הרא' הוא שהמציא שם דגים וכו'. ומזה דן הרב חותם סופר ח"מ סי' ע"ט וזיכה להמדפיסים הרא' שגזרו הרבנים שאין יכול שום א' להסיג גבולם שכדין עשו ואינם מפסידים לשאר המדפיסים דאם זה מדפיס ש"ס יכול האחר