וידבר דוד כו

אשר מלאו ליבו לשלוח ידו בכסף הקדשים כל אוכליו יאשמו רעה תבוא אליהם ואם הוא ביד גוים אסור בכבלי ברזל כל ישראל מצוים לפדותו והנוגע בקדש המקודש לשם טברת"ו כנוגע בבת עינו ונפש המקדיש נ"ע יצעק עליו ככרוכייא וגם סנהדרי גדולה וגאוני עולם הקבורים במקום הזה יקבוהו וחויא דרבנן דלית ליה אסוותא ליטריקה לכן מעכ"ת יגלו אוזן הרבנים הע"י והם ימחו ביד הרוצים ליגע בכסף המקודש למקום הזה ואם ח"ו יתנו כתף סוררת לבלתי שומע לדברי הרבנים נר"ו יגלו את אזנינו ואנחנו ברשות השררה יר"ה וברשות ב"ד הצדק נלך שם לטברת"ו על קברי הסנהדרי גדולה ועל קברי רבי חייא ובניו רבי עקיבא ותלמידיו ונחרים אותם בתלת מאה ינוקי ושומע לנו ישכון בטח ועליו תבוא ברכת טוב ולא ידענו בשלמי הרעה הגדולה הזאת שאינו בא למקום הקדוש הזה כ"א מחצית הנהוג ומה יתן זה לפני כמה ת"ח עניים מרודים רעבים גם צמאים לכן מעכ"ת ישתדלו שיחזור הדבר לאיתנו הרא' ביתר שאת וב"ע אל חי חלקינו צורינו יריק לכם ברכה עד בלי די ואל שדי יתן לכם רחמים ואורך ימים ושנות חיים ושלום ככל אות נפשכם הרמה המלאה צדקות ה' וכנפש אהובי שם קדשיכם חותמים פה צפת תוב"ב שנת תשצ"ח: ישראל אשכנזי יום טוב צהלון. אברהם שלום. סלימאן אוחנה. משה קאשטולץ. אברהם די בוטון. יצחק די בוטון. ע"כ טופס הכתב הנז' והרוצה לידע כמה גדולים צדיקים הגאונים החתומים הנז' עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בהני ספרי דבי רב שם הגדולים ח"א וח"ב במערכת השמות ובמערכת הספרים איש על דגלו באותות ומשם בארה: נמצינו למדים מדברי רבותינו הנז' שאין כח ביד שום אדם לשנות בקדש עניים ות"ח לשום דבר אחר בעולם ואפי' למצוה גדולה וכמש"ל וכל זה הוא כשלא הגיעו המעות לתוך כלי העניים אבל אם הגיעו לתוך כליהם הלוקחן משם הרי זה גזלן גמור מדאורייתא ויוצאה בדיינים כמ"ש מר"ן הש"ע ח"מ סי' רע"ג סעיף י"ג וז"ל ואם היה במצודה כלי ולקח מתוך המצודה הר"ז גזלן. ע"כ וכתב ע"ז הרב באר הגולה פשוט זה בגמרא לכ"ע וכן דעת ההלכות ומוסכם ע"כ: והרב המחבר ס' מים רבים ז"ל בחלק ח"מ סי' י"ד ביאר פרט זה בארוכה וחילק אלו הדינים לארבעה חלקים וז"ל השייך לעניינו חלק הרא' והוא חמיר מכולהו היכא שבא כבר הדבר ליד חבירו הנוטלה אחריו הוי גזל גמור ויוצאה בדיינים ואפי' הדבר ההוא היה הפקר מתחילה ולא נתכוון הרא' לזכות בה כדגרסינן בפרק הנזקין דף ס"א ע"א גבי עני המנקף בראש הזית תנא אם לקט ונתן ביד הר"ז גזל גמור ופרש"י ז"ל אם לקט ונתן ע"ג קרקע ביד הואיל ומטו לידיה גזל גמור הוא ע"כ והתוספ' ז"ל כתבו נראה דאיצטריך לאשמועי' בתולש בידו ומפילן לארץ אעפ"י שלא אחז בהם אלא להפילם ולא נתכוון לזכות בהם עכ"ז הוי גזל גמור דאם לא כן פשיטא וכן הוא בירושלמי, דכוותה נמי היכא שבא הדבר לרשותו או לתוך כליו