וידבר דוד קסא

ע"ש הלוקח בפנקס המטובילי ולכתוב לו חוג"א בשמו עכ"ז הסכמת הפוס' ז"ל דאי פריש, או בגילוי דעת לבד קנו ואין שום אחד מהם יכול לחזור ואם חזר הלוקח והשכירה למוכר הוי גילוי דעת גמור שכבר נגמרה המכירה בניהם בלתי שום שיור ומחויב המוכר לפרוע ללוקח השכירות עספ"א וכמו שמפו' יוצא לעי' מתורתו של הרה"ג מהרח"ש ז"ל וכמה וכמה פוס' הביאו דבריו להלכה ולמעשה כמ"ש: וכ"ש וק"ו הני שטרי מכר ושכי' והטבה הנהוגים פה עי"ק טבריא ת"ו מימי עולם ומשנים קדמוניות דלא מלבד דאית בה כל הני לישני שפירי שכתבו עליהם הפוס' ז"ל דמוכח מנייהו דהוי כאלו פירשו בהדיא דאי בעינא בשטרא איקני ואי בעינא בכספא איקני, אלא שכתוב בהם בהדיא שכך אמ"ל המוכר ללוקח זיל זכה וקנה בכסף שקבלתי ממך ובשט"ד מבלי שתצטרך לשום זכיה וקניה אחרת שבעולם, וגם חזר והשכיר לו הלוקח למוכר בסך מה בשטר גמור בשעבוד ובאחריות ובנאמנות גו"ש א"כ אפי' באתרא דקנו בשטרא והוי האי שטרא דערכאות כשטרא דידן, עכ"ז כיון דפירשו והשכיר לו קנו ושניהם אינם יכולים לחזור כמ"ש: ומה גם שכתוב בסוף השטר שקבל עליו המוכר ס' הפוסק המאשר ומקיים שט"ד בכל עניניו הגם שתהא ס' זוי"ח נגד כל הפוס' ז"ל וכתב הרב שער אשר חיו"ד ס"ט דט"ו וז"ל אם קבל עליו ס' הפוסק המתיר עסקא זו שפיר מהני לכו"ע בלי שום פקפוק וכמו שעמדו והסכימו הרבנים שקדמונו הרב מהר"א נחמייאס ז"ל ומהרב"ג ומהר"י שמואל ומוה"ר כמהר"א קובו ומהרח"מ זלל"ה כולהו סברי מרנן דמהני קבלת ס' הפוסק להציל מטענת קי"ל כמ"ש בס' באר מים חיים ח"ב יו"ד ס"ה ע"כ: ובפרט לדידן דאתכא דמר"ן ז"ל סמכינן ולית לן דגל הקי"ל ולדעת מר"ן ז"ל קנה אפי' בק"ס לחוד כמש"ל, אלא אעיקרא דדינא לא נהגו בהני שטרי מכר ושכי' והטבה להעבירה ע"ש הלוקח בפנקס המטובילי ואפי' בזה"ז שנהגו לכתבה ע"ש הלוקח דוקא במכר מוחלט אבל בשטרי מכו"ש לא נהגו להעביר המכירה ע"ש הלוקח בפנקס המטובילי אלא כל הלוקחים סומכים סמיכה מעליא על הני שטרי דידן ומוסרים מעותיהם למוכר ואין בהם גם אחד לתבוע למוכר שיכתוב לו חוג"א בשמו, א"כ הו"ל כאתרא דלא כתבי שטרא שכתבו הפוס' ז"ל דקנו בכסף לחוד וכ"ש דנדו"ד איכא כסף ושטר וקנין סודר ושכי' שהשכיר הלוקח למוכר פשיטא דקנו, וכמו שמפו' יוצא לעיל מפי הפוס' ז"ל שכן נהגו בעוב"י סאלוניקי יע"א ובעוב"י קושטא יע"א שלא נהגו להעביר המקח בפנקס המטובילי בשטרי מכר בהטבה, וכתבו דהו"ל כאתרא דלא כתבי ושניהם אינם יכולים לחזור: וכתב הרב דב"מ ז"ל שם בסי' הנז' שכן נוהגין לדון בכל הבתי דינין לגבות מן המוכר השכי' טספ"א באין אומר ודברים כו"ע, וע"ע להרב שמש וצדקה דג"ל וע"ע להרב תומת ישרים סי' קע"א והגאון הרא"ש ז"ל שכתבו דמנהג ידוע וברור לא בעי תנאה ולא גילוי דעת לא קודם מעשה ולא בשעת מעשה, ואנן סהדי דאדעתא דמנהגא עבד, ואע"ג דהשתא צווח ואמר לא נתכוונתי לכך ולא נתרצתי מעולם בזה אפי"ה אמרי' דאנן סהדי דלא עשה אלא עפ"י המנהג והשתא הוא דקהדר ביה ולאו כל כמיניה: והרב כנה"ג ז"ל הביא משם הרב משא מלך ז"ל וז"ל כל מנהג שיתוקן מבני העיר