וידבר דוד קס

דבאתרא דכתבי שטרא דלא קנה בדמים עד שיכתבו את השטר, היינו דוקא על הסתם אמרינן דלא ס"ד ויכולים לחזור כ"ז שלא גילו דעתם אבל גילו הדבר בפי' בקיום המקח בכסף לחוד בלא שטר פשיטא דסגי והכא כיון דהשכיר שמעון לראובן החנות וקבלה ראובן בשכי' הרי גילו בפירוש דהחנות נקנית לשמעון לגמרי וס"ד בדמים שקבל ממנו ודמי למאי דאמרי' דאי פריש פריש: הרי דאפי' באומד אמרי' דסמכא דעתיה כ"ש היכא דאיכא גילוי דעת בפירוש דס"ד דסגי וכו' הרי נתבאר דכי אמרינן דבפריש בלא שטר קנה הוא אפי' לא כתב השטר עכ"ד הדב"מ ז"ל: ובגוף תשו' הרב מהרח"ש ז"ל ראה ראינו שכתב עוד טעמא אחרינא וז"ל גם מטעמא אחרינא שכתב המוכר ללוקח בפי' שמכר לו וחזר ושכר ממנו מפיו אנו חיין דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי והרי הודה שמכר לו מכו"ג ונתחייב בשכירות, ועוד שאם לא גמר להקנות לו ולא הוי מכר א"כ מה שנתחייב בשכי' הוא בשביל המתנת מעות שלקח משמעון והויא רבית ואחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן הילכך המכר קיים ומחוייב ראובן ליתן לו השכי' עספ"א ע"כ תוד"ק: כלל העולה מכל מש"ל דאפי' לס' הרבנים הסוברים דכתב המטובילי מעכב המכירה כדין שטר באתרא דכתבי היינו דוקא בדלא פי' דכוונתו לקנות בקנינים שלנו בדיני ישראל, אבל בדפי' או דאיכא גילוי דעת או אומדנא לבד דכוונתם לקנות בלא חוג"א, או שנתחייב לכתוב לו חוג"א לעת שידרשנו קנה, ושניהם אינם יכולים לחזור, וכ"ש לדעת מר"ן ז"ל דבחזקה לבד או בק"ס לבד קנה, וכ"ש וק"ו אם עשה כל הד' קניינים, ואפי' אם ת"ל שיש חולקים ע"כ מש"ל מ"מ הרי כתב הרב נדיב לב ח"ב סי' מ"ב דפ"ו ע"ב וז"ל עוד זאת דהסכמת רבני אחרוני זמנינו דמאן דקאי בתוך הקרקע הוא המוחזק דשב וא"ת וכמ"ש ה' דב"מ ז"ל ח"ב סו"ס ס' ויו"ד סי' ל"ז דמי שהוא תוך הבית המוחזק ולא אמרי' אוקי ארעא בחזקת מריה קמא ובעוללות הכרם סי' י"ד והרב בני אברהם סי' נ"א וכן הסכים הרב בתי כהונה ח"א סכ"א אחר שהביא מחלוקת ר"י ורשב"ם הסכים גם לדברי ר"י דהיכא דקאי ארעא תקום, וכן פשט"ל להגאון מ"ח ז"ל בחקרי לב ח"מ ח"א סו"ס פ"ח ובח"ב ויו"ד סי' פ"א ופ"ב, והרב אהל יצחק דמ"ב ומ"ה וכמה אחרונים רבו מלמנות וכמו שהבאתי דברי כולם קרוב לחמשים רבנים ז"ל דסברי כן להלכה ולמעשה עכ"ל: הראת לדעת דאף לדידהו דאית להו דגל הקי"ל עכ"ז היושב תוך הבית הוא המוחזק וכ"ש לדידן דבתריה דמר"ן ז"ל גרירן: אחר זמן מה בא לידי ס' חקי חיים ז"ל וראיתי לו בסי' כ"ה דהני שטרי דידן הנהוגים פה לכתוב מכר ושכי' וחיוב הטבה למוכר שאחר זמן הנועד בכל עו"ז שירצה הלוקח למכרה מחוייב המוכר לחזור ולקנותה ממנו בסך הנז' אפי' שלא תהיה שוה בזמן הנז' יו"ד גרוש בדרך פשט ולא בד"ג זהו ממש מנהג עיה"ק ירושת"ו ופסק הרב שם דלית בהו לתא דרבית כלל לכ"ע וגם חייב המוכר לחזור ולקנותה בדמים שקנה כמו שנתחייב אפי' נשרפה כיון שכתוב בשטר בין חריבה בין מליאה דכל תנאי שבממון תנאו קים עכ"ד: המורם מכל האמור דאפי' בשטרי מכר מוחלט שנהגו בזה"ז להעביר המקח