וידבר דוד קנט

לחזור בה, וכ"ש לס' ר"ת דבשטר מתנה איירי אבל המכר אינו יכול לחזור בו, וכן לס' הריב"א דבשטרי מתנה או מכר בלא אחריות שאינו יכול לחזור בו אפי' בשטרי דידן שיש לחוש לשומעים שיסברו שהם שטרי הלואה כמ"ש הרא"ש ז"ל, וכן לס' הרב בני אהרן משם הרבנים ז"ל שאינו חוזר כ"א בשכר הסופר ובנד"ד ההוצאה כבר היא מפורשת בניהם, וכ"ש וק"ו לסברת הרשב"א ז"ל דחילק בין שטרי מו"מ כמש"ל דכל הני טעמי איתנהו בנד"ד ועדיפא מינייהו דהלא יש לו שטר בשעבוד ואחריות וכבר נפק עליה קלא דמכר והחזיק ע"ד לכתוב לו השטר פשיטא שאינו יכול לחזור בו: וכ"פ מר"ן ז"ל בש"ע סי' רמ"ג ס"ט בשם יש מי שאומר וז"ל יש מי שאומר דהא שחוזר בשטר היינו דוקא כשאומר לאחרים זכו לפ' אבל אם אמר ללוקח או למקבל מתנה עצמו זכה ואכתוב לך שטר כיון שזכה אינו יכול לחזור בו מלכתוב את השטר, והיא ס' רבי' יונה שהביאה רבי' הטור סי' נ"ז סי"א: וכתב הרשב"ש ז"ל סי' תפ"א וז"ל ולולי שאיני כדאי הייתי מכריע כדבריו מדנקט בגמ' לישנא דזכו בשדה זו לפ' דמשמע דשלא בפניו היה דאלו היה בפניו הי"לל האומר לחבירו זכה בשדה זו ואמר לעדים כתבו לו את השטר, ומדאמר לעדים זכו אלמא במוכר לו ע"י אחר מיירי: הרי נתבאר דאם אמ"ל המוכר זיל חזק וקנה אדעתא שאכתוב לך שטר לא מצי למהדר ביה ומחוייב עפ"י הדין לכתוב לו שטר, וכ"ש אם נתחייב המוכר בחיו"ג בלשון חיוב דל"מ הדר ביה וכמ"ש הרב לחם רב סי' ר"ח וסי' ר"י דאם הקנין היה בלשון חיוב לא הוי קנין דברים, וכ"כ הרב ב"ד חיו"ד שכן מוכח מתשובת המבי"ט ח"ב סקנ"ג דאם כתב לו לשון חיוב בהטבה לא הוו קנין דברים דאע"ג דכתב הרשב"א ז"ל הביאה הרב"י סי' ר"ו דמי שקנו ממנו בעדים שימכור ביתו דהוי קנין דברים עכ"ז אם כתוב בלשון חיוב מהני והוכיח כן מתשו' אחרת של הרשב"א ומדברי הטור סי' קצ"ז שאין הקנין נופל על החיוב דמשמע מינה דכשמזכיר לשון חיוב בשטר מהני הקנין עליה ע"כ: והרב אזן אהרן ז"ל מערכת ק' אות ל"ח כתב קנין דברים בלשון חיוב מהני לכו"ע ונשתעבדו נכסיו הרב חקי חיים ז"ל דע"ח וכו' וסוגין דעלמא אזלא כוותיה דהרב אג"ן ז"ל וכן דנים בכל הב"ד מעשים בכל יום דלשון חיוב מהני: א"כ כפי"ז אזדא לה השגת הרב ירך אברהם ז"ל על הרב דב"מ שהרי הרב דב"מ כתב כנד"ד שנוהגים להתנות קודם המכר ומתחייב המוכר להעבירה כ"ש הלוקח וכו' א"כ אחרי שהחזיק בקרקע ונתן המעות דמי המכר וכתב שטר וקנין ונתחייב המוכר להעבירה ע"ש אינו יכול לחזור וכופין אותו עפיה"ד להעבירה ע"ש וכיון שכן אין לך סמיכה גדולה מזו שסומך הלוקח עפ"י דת"ש שמחוייב להעבירה ע"ש וגמר וקנה קנין גו"ש מהשתא ושניהם אינם יכולים לחזור ומותר הלוקח לאכול הפירות בשופי וכמ"ש: ועוד הביא ראיה הדב"מ מהא דכתב מהרח"ש ז"ל בח"א מסי' ק"ח ס' יו"ד שנשאל על ראובן שמכר לשמעון חנות אחת בחוג"א ברשות המטובילי ואח"כ השכיר לראובן החנות ונשא ונתן הרב שם אי מהני מכירה זאת בחוג"א וכתב שם ד"י ע"ג וז"ל אמנם יראה דכד מעיינן שפיר חזינן דהדבר פשוט דהדין עם שמעון שהמכר קיים אף ששט"ז נעשה בערש"ג יהיה נחשב כחספא בעלמא, ואע"ג דקי"ל