וידבר דוד קנד

וכן ראיתי להרב דבר משה ז"ל ח"ב סי' ס"ב אחר שהביא תשובת הרב כמהר"י בסאן ז"ל כתב וז"ל מ"מ למדנו מדבריו ז"ל דבמקומותינו דלעולם מתנים קודם המכירה ומתחייב המוכר להעביר המכר ללוקח בפנקס המוטביל' ולעשות כל טצדיק לתת לקונה כתב המטובילי ומתנים מקודם מי יתן שכר המטובילי ולפעמים מפרישים המעות שנוהג ליקח המטובילי ומניחים אותם ביד הקונה או ביד שליש נראה בפי' מדברי הרב ז"ל דאינו מעכב למכירה המטובילי ונגמר המקח אף בלא כתב המטובילי דכ"כ ז"ל איברא עדיין יש מקום לבע"ד וכו' דהישראל הראשון אשר הבית כתוב עליו ה"ה זוכה כפי ד"ד ומכר זכותו לקונה והאמין הקונה בו כי יעמוד לימינו לזכותו מהגוי ויכתבנה לקונה אפי' יעבור זמן רב, ואם בין כך ימות ח"ו המוכר אם יש לו בנים אפי' קטנים ימתין עד אשר יגדלו ויכתבו עליו ואם זרע אין לו יאבד זכותו, והרבה עשו כן וכתבו חנויות שלהם ע"ש אחרים בדרך אמנה וכו', שהרב דחה זה שם, לאו מילתא היא וה"ט כמ"ש ז"ל דאין לנו לומר כן אלא במי שפירש שהוא מאמין למוכר אבל על הסתם לא, וכ"ש להוציא ממון מהקונה כמו שהוא בנד"ד עכ"ד: נקוט מיהא דהיכא דהאמין הקונה למוכר כנז' המכר קיים, א"כ בהני שטרי מכר דידן שמשמעותם שע"ז סמך הלוקח דלעולם מתנה קודם המכירה דמתחייב המוכר להעביר המכר ללוקח בפנקס המוטבילי ולעשות כל טצדיקי לתת לקונה כתב המוטבילי ולפעמים מפרישים מעות הנהוגים לתת להוצאת המוטבילי ומניחם אותם ביד הקונה או ביד שליש נראה בפי' מדברי הרב ז"ל דאינו מעכב למכירה המיטבולי ונגמרת המקנה אפי' בלא כתב המוטבילי דכ"כ ז"ל: א"כ מבואר הוא דהיכא דפירש כמ"ש לית דין ולית דיין שיאמר דלא קנה הלוקח ויכול לחזור בו מטעמא דלא סמכה דעתיה ומינה נשמע דכבר נגמר המקח: באופן שלמדנו מדברי הרב דכי היכי דמדין התלמוד קי"ל דאף במקום שכותבין את השטר אי פריש פריש וקנה בכסף לחוד או בשטר לחוד וכו' ה"ה נמי אי פריש לקנות בכסף או בשטר דידן אפ' בלא כתיבת פנקס המוטבילי קנה, ולא אמרי' דלא ס"ד עד שיקח כתב המוטבילי כיון דכך התנו בתחילה כמו שכן כותבין כמה פעמים בפנקס המוטבולי ע"ש אחרים בדרך אמנה כמ"ש הרב ז"ל וכ"כ הרב פ"מ ז"ל שם וכו' ומכאן תשובה לאדון משי"ח דקנה לוקח מטעם דהוי כאילו פירש לקנות בכסף השטר וק"ס בלא פתקא של המוטבילי כמבואר בדברי מהרי"ב ז"ל דאם פירש שהוא מאמין למוכר קנה ע"כ ועוד יש לי להביא ראיה דאין כתיבת המטובילי מעכבת המכירה שנאמר דלא ס"ד ולא קנה עד שיקח כתב המטובילי, והוא ממה שראינו מעשים בכל יום שאדם מלוה לחבירו סך מה ולהנצל מאיסור רבית מוכר לו ביתו במכירה גמורה כתחז"ל וביני ביני המלוה אוכל פירות הבית כמבואר בספרי האחרו' ז"ל, ואפי' אין לו ללוקח כתב המטובילי, והיכי דייני דייני מימי עולם ובפרט היכא שלא יש שטר הטבה דמאמינים ביניהם דהפירות שאכל כדין אכל, ואם אי' דכל היכא דלא נכתב המכר בפנקס המטיבולי לא ס"ד דלוקח ולא קנה, הרי הפירות שאכל ביני ביני הם רבית קצוצה והיאך הדיינים אינם מוציאים מידם, ולא עוד אלא דאם אירע דהשכיר הקונה הבית למוכר מוציאין השכי' מיד המוכר בדיינים וכ"ז היה בדעתי מקדמת דנא: