וידבר דוד קנג

הא דאמרי' בפ"ק דקדושין אי פריש פריש כהא דרב אידי בר אבין כי זבן ארעא אמר אי בעינא בכספא אקני דאי בעיתו למהדר לא מציתו הדריתו וכתבו הטור סי' ק"ץ למ"ל תנאי הא אפי' בלא תנאי כיון דקפידא דלוקח הוא יכול לו' ע"מ כן לקחתי שיהיה מקחי בידי בלא שטר כי אני מרוצה בכך עכ"ל: ולפי מש"ל ניחא דבשטרי קנין באתרא דכתבי אינו נגמר המקח עד דכתבי ושניהם יכולים לחזור הילכך צריך תנאי כמ"ש רב אידי משא"כ שטרי דאינם כ"א לראיה וכמש"ל אפי' אמר המוכר לכתוב לו חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה, והרב מהרימ"ט מיירי בשטרי, דידהו שאינם אלא לראיה ולפיכך יד הלוקח עה"ע אם רצה יקיים המקח בלא שטר המטובילי ואם רצה לחזור חוזר: ועוד כתב הרב מהרימ"ט ז"ל דטענת העברה בפנקס אינה טענה דהא אמרי' בגמרא דאי פריש פריש כי הא דרב אידי ב"א וכו' וכתב הרב הנמק"י ז"ל בפ' האומנין אהא דעיל ונפיק אזוזי וכו' כתב הרשב"א אי אמ"ל לך חזק וקני אין יכולין לחזור בהם אפי' עייל ונפיק אזוזי דהא אמ"ל שיקנה בכך לגמרי ומעתה המעות עליו כמלוה, וכמאן דאמר אי בעינא בשטרא איקני וכו' ע"כ, והני שטרי דידן דכתוב בהו וכך אמ"ל המוכר לקונה לך חזק וקנה וברשות המוכר עשה קפזי וזפטי וטצדקי, הרי מנו כאן ג' דרכי הקנייה כסף, וחזקה, ושטר, הרי נתרצו שניהם שיהיה שטר שלנו תצדיק במקום שטר שלהם ע"כ: נקטינן מכל האמור דדוקא הלוקח יכול לחזור בו ולא המוכר, ומ"ש הרב מהרי"ב סי' צ"א דאפי' החזיק לא קנה ואפי' קנו מידו, דהתם הוא משום דלא סמכה דעתיה עד שיכתוב השטר וכשהחזיק או קנו מידו חזקתא אלימתא היא וסמכה דעתו כמ"ש כ"ז הר"ן בפ"ק דקדושין, אבל הכא לא קנה כלום כי כן דבר המלך וכו' וכו' ואפי' לא היה דבר זה ד"ד כיון שאין כח לשמעון כנגד הגוי בעל הקרקע לא סמכה דעתיה כמו שקנה מהגוי דלא סמכה דעתיה עד דכתב שטרא דסתם גוי אלם הוא כמבואר בפ' חזקת ובטור ח"מ סי' קצ"ד, ע"כ נר' דלא פסק הרב כמהרי"ב כן אלא אם חזר בו הלוקח וכמ"ש מר"ן בסי' רמ"ג כנז"ל אבל אם הלוקח שמח במקחו והחזיק בו וקנה או בחזקה ובשטר ובכסף וסמכה דעתיה במקחו אפי' כמהרי"ב מודה דקנה וכמ"ש מהרימ"ט ז"ל דהרב כמהרי"ב מיירי בחזרת הלוקח ומהרימ"ט מיירי בחזרת המוכר ולפיכך כתב דקפידה דקונה הוא ויכול לו' ע"מ כן לקחתי, ואין לדחות ממ"ש הרב מכתב שלמה סי' י"ט שהרי הרב בי"ד ח"מ סי' ק"י לא ניח"ל בהאי דחיה ושווים אצלו כל המקח כמו מקצת מן המקח ולפיכך הקשה עליו כמש"ל, וכן מצאתי שדחה לו הרב כמהרש"ח ז"ל שם סי' כ': ועוד יש לחלק בין מוכר לחבירו קרקעו שיש לו מולקי קרקע וחזקה דאי החזיק בו הלוקח או דר בו או משכירו אין מי שיגרשנו ממנו, משא"ך ההיא דמהרי"ב דהקרקע הוא של הגוי וחזקה של ישר' ובכל עת וזמן יכול בעל הקרקע לגרש ללוקח כיון שאין לו כתב ממנו ולפיכך כתב הרב דודאי לא קנה הלוקח כיון שהגוי בעל הקרקע יכול לגרשו בכל עוז, ואפי' בנדון הרב כמהרי"ב ז"ל שיש בהם שני טענות כנז' ד"ד ונמוסיהן שיכול בעל הקרקע לגרשו עכ"ז היכא דמתחייב המוכר להעביר המכר ללוקח ומתנים כך קודם המכירה נראה דאינו מעכב כתב המוטבילי למכירה דסמכה דעתיה דלוקח ונגמר המקח: