וידבר דוד קנ

ומתחייב המוכר לסלק כל מין טומ"ן וכו' עד שתשאר מנוקה ומשופה ביד הלוקח וביד ב"ך, ולא נשאר לו שום שיור של זכות וכו'. וגם כותבין שכן אמ"ל המוכר ללוקח זיל חזק וקנה בכסף שקבלתי ממך ובשט"ד מבלי שתצטרך לשום זכייה וקנייה אחרת שבעולם ועוד כמה לישני מעליא וחיזוקים וכו' וכו'. ובסוף כתוב שקבל עליו המוכר סברת הפוסק המאשר ומקיים שט"ד בכל עניניו הגם שתהא סברה זרה ויחידאה נגד כל הפוס' ז"ל, ויש שמעכבים מקצת מעות מדמי המכר בידם עד שיכתוב החוג"א, וכל זה במכר מוחלט, לא כן בשטרי מכר ושכירות הנהוגים פה לא יש גם אחד שכותב החוג"א על שמו: ויען אשר ת"ח אחד שיש עליו שטר מכר ושכירות וכשבא הלוקח לתבעו בשכירות ובחיוב ההטבה כנהוג פה מימי הראשונים לא רצה לפרעו, ויצא לטעון טעון שהשכי' הנז' היא רבית קצוצה יען שלא נכתב הקרקע בפנקס המטובילי ע"ש הלוקח ולא סמכה דעתיה ולא קנה והו"ל מעות הלואה גביה ושכר מעותיו עומד ונוטל ע"כ נתעוררו ע"ז במכירות החלוטות, לא כן בשטרי מכו"ש לא יש אפי' פוסק אחד שחשש לזה אדרבא כתבו בהדיא כיון שלא נהגו לכתוב החוג"א בשטרי ההטבות הו"ל כאתרא דלא כתבי ובכסף לחוד או בשטר ובחזקה ובק"ס קנה כמו שיתבאר לקמן בע"ה: תשובה אני אמרתי בחפזי לאהדורי אפתחי דרבנן במקום שבעלי תשובה עומדים משער לשער ראשונים כמלאכים ואת אחרונים עד מקום שידי יד כהה מגעת לדעת מה יעשה ישראל, וכפי פרושות השמימה אל אלהינו זה קוינו לו ינחני במעגלי צדק למע"ש להוציא משפט זה לאשורו, וזה החלי בס"ד: הנה עיקר האי חששא איתא בכמהר"י בסאן ז"ל סי' צ"א משם מהראנ"ח ז"ל אשר שאלו ממנו אם כתב המוטבילי דמיא לכתיבת השטר במקום שכותבין דקי"ל דיכולין לחזור בהם כ"ז שלא נכתב השטר: והשיב הרב דבחנויות כיון דאם נכתב שמו יכול למוכרו אפי' לגויים כי כן דבר המלך בחנויות, א"כ כתב המוטבילי מעכב המכירה כמו שטר שלנו, אבל בבתים לא כיעוש"ב. וכ"כ הרב כמהר"ב אנג'יל ז"ל סי' י"ט שכן שמע משם כמהר"י בסאן ז"ל, וכ"כ הרב מוצל מאש סי' ט', וא"כ לכאו' נר' דטענתו טענה דהעברה בפנקס מעכבת המכירה: אמנם נראה הגם דהני שטרי דמו לשטרי דידן באתרא דכתבי מ"מ לא דמו לגמרי שהרי מר"ן ח"מ סי' ס"ח כתב דשטרי מקח וממכר העשויים בערכאות כשרים, ובסוף הסעי' כתב אבל בשטרי מתנות כגון שדי נתונה לך שעיקר הקנין נעשה ע"י שטר הרי הוא כחרס, והחילוק בין רישא לסיפא מבואר בדברי מר"ן ז"ל שכתב דבמתנה עיקר הקנין נעשה ע"י השטר משא"ך ברישא שעיקר הקנין היה ע"י ק"ס או בכסף או בחזקה והשטר אינו אלא לראיה להכחישו, וכמ"ש הסמ"ע שם ס"ק ג' וז"ל כלל הדברים כל דבר שנעשה ונתקיים זולת השטר כגון מקח שנתקיים מיד שנתן הלוקח דמי המכר למוכר או קנהו בקנין או בכסף או בחזקה ואין השטר אלא לראיה בעלמא שקנהו בכסף או וכו' בזה מועיל השטר הנעשה בערכאות דאפי' דאין עדים זולתם והמוכר כופר ואומר מעולם לא הקנהו בקנין או בכסף וכו' אמרי' דעש"ג לא מרעינן וכו' אבל דבר שלא נתקיים כ"א ע"י שטר לא קנה אפי' נעשה בערכאות דלא אלים כחיהו לעשות גוף הקנין ע"י כתיבתן, משא"כ בהני שטרי דידן