וידבר דוד קמז

ועוד מאי האי דקאמר ואנו רואים המעות כאילו הם פיקדון ולדברי קדוש אדעתא דהכי קבלם מתחילה ע"מ שלא יחזור לו כלום מהמשכונה והרי הם אצלו בתו' פיקדון ומאי אנו רואים כאילו דקאמר הרשב"א אלא ודאי הדבר ברור כמ"ש הרב דברי יוסף דפליגי הריטב"א והרשב"א ז"ל דלהרשב"א ורבנן דעמיה סברי מרנן דאפי' קבל המלוה המעות בסתם עכ"ז אוכל הוא כל הפירות עד דפרע ליה עספ"א ובלא"ה כבר הרב ישמח לב ז"ל הביא תשובת הרשב"א ז"ל דסי' ר"ץ דמינה מוכח דאיירי הרשב"א אפי' בסתם: ומה שחלק הרב חי"א ז"ל בין משכנתא דלא נפיק מינה איסורה למכר היינו לנד"ד שכתב דבקבלת המעות נתבטל המכר הרא' אבל בנד"ד שכתבנו לעיל דבקבלת מקצת מהרבה בתוך זמנו לא נתבטל המכר הרא' וגם הרב הנז' מודה לא שייך החילוק הנז' והדר דינא או לאכול כל הפירות עספ"א או לפחות כנגד מעותיו וק"ל: ועל מ"ש הרב חי"א ז"ל ואפ' אם נימא דנד"ד אין זה אלא אבק רבית דקי"ל דאינה יוצאה בדיינין ואי מסלקינן ליה בלא זוזי אפוקי מניה הוא וכמ"ש רבי' הטור סי' קע"ב דהתם מיירי לגבי הקרן אבל הכא היינו תובעו במה שחייב לו מן השכי' דהוי רבית לפי טענתו של הלוה וכו' עכ"ל ולא ידעתי השגת הרב ישמח לב עליו בזה דכל עצמו הוא דן על שכי' השני אלפים קרן שנשאר לו אבל הקרן ודאי שחייב ליתן: מ"מ דבר זה לא שייך לנד"ד חדא שכבר פרע לו הלוה למלוה בתורת שכי' מדי שנה בשנה ואדעתא דהכי קבלם בתורת שכי' ואם אתה מוכר לו מן הקרן שלו מה שכבר אכל בתורת שכי' אפוקי מניה הוא וכמ"ש רבי' הטור סי' קע"ב וז"ל ואי הוה מסלקינן ליה בלא זוזי הוי כאילו מוציאין ממנו שמתחילה לא אכלו בתורת פרעון חובו הלכך לא מסלקינן ליה בלא זוזי עכ"ל וזה הדין מוסכם לכ"ע וכמ"ש מור"ם בסי' קע"ב וז"ל ובכל מקום דהמשכנתה הוי אבק רבית אם בא הלוה לנכות למלוה הפירות שאכל לא מנכינן ליה דהואיל והמשכנת' הוי ברשות המלוה שלוה עליה מתחילה אילו מנכין ליה מחובו הוי כאילו מוצאין האבק רבית ממנו בדיינים עכ"ל ופירש הש"ך ז"ל בד"ה דהואיל וכו' וז"ל כלו' דלא דמי לדעיל סי' קס"ו (דכתב מר"ן יש אומרים דמנכינן ליה וכתב מור"ם ז"ל דכן עיקר] דהכא המשכנתא היא בתחילה ברשות המלוה שלוה עליה עכ"ל וכ"כ הט"ז ז"ל הנה נתבאר דנדון דידן שכבר אכל בתורת שכי' כ"ע מודו דלא מנכי' ליה וגם הרב אחי וראש ז"ל מודה בזה כנז' בדבריו ע"ש: ועוד דלענ"ד טעם נכון יש במה שנוהגים העולם לקנות בחזרת השטר וכמ"ש רבינו הטור סי' רמ"ג בפלוגתא דרשב"ג ורבנן דרבנן סברי דבחזרת השטר לא נתבטלה המתנה ורשב"ג סבר נתבטלה המתנה, ואע"ג דקימ"ל כרבנן ובחזרת השטר לא נתבטלה המתנה עכ"ז אמינא דנהוג עלמא כרשב"ג ואע"ג דהרא"ש ז"ל בפסקיו לב"ב דקס"ט כתב דאפי' לרשב"ג דס"ל דבחזרת השטר נתבטל המקח היינו בשטרי קנין דוקא ומשום דס"ל לרשב"ג אותיות נקנות במסירה לבד אמנם בשטרי ראיה כגון בשטרי דידן גם לרשב"ג חזרת השטר לא מבטל הקנין שהרי אפי' הקונה הרא' לא קנה בזה השטר עכ"ל. מ"מ הני שטרי מכר דידן שטרי קנין הם כמ"ש מר"ן הש"ע סי' קצ"ה ס"ג ומבואר בהר"ן ז"ל הטעם כיון שכותבין ומכרתי והעברתי וכו' וכן אנו כותבין וגם כותבין בפירוש וקנה בשטרא דינא ובכסף שקבלתי ממך