וידבר דוד קמו

מעותיו מהלוקח פע' ג' ודחהו בלך ושוב אפי' נתן לו כל מעותיו חוץ מזוז אחד נתבטל המקח כנגד המעות שנשאר לו עדיין ליתן אפי' אם החזיק כבר בשדה או קנהו בשטר ובק"ס וכו' עכ"ל, וכתב מר"ן הב"י ז"ל ע"ז כ"כ הרמב"ם ז"ל פר"ק מהל' מכי' וכ"פ בשלחנו הטהור בסי' ק"ץ סעי' י' דלא קנה הלוקח את כולו ודבריו ברור מללו כמ"ש רבינו הטור ז"ל: הנה מפורש יוצא בדברי רבותינו בעלי ההוראה דאם נכנס ויוצא על המעות ולא נתנם לו בזמן הנועד בניהם נתבטל המקח כנגד השאר שעדיין רוצה ליתן והיאך כתב הרב דהוי כאילו זקפן וכו' והמכר קיים בכוליה ואפשר דלזה נתכוון הרב ישמח לב ז"ל אלא שקצר בדבריו אתאן לנד"ד נראה דלא דמי לנדון הרב חי"א ז"ל חדא דהמלוה דבנד"ד עדיין לא הגיע זמן ההטבה שהתנו ביניהם שמחוייב הלוה לחזור ולקנותה עד שנאמר תבע ממנו הכל ונתפייס במה שנתן לו והשאר זקפן עליו במלוה שהרי תוך זמנו הוא ואינו יכול המלוה לתובעו ופשוט הוא דמה שקבל מאלו המעות מעט מהרבה היינו מדין שכתב הרשב"א ז"ל דגואל לחצאין ואנו רואין אותם כאילו הם פקדון אצלו ואין המלוה נגרע מהפירות כלום אלא אוכל הוא כל הפירות עד שיפרענו הכל וכמ"ש מר"ן הב"י ז"ל בח"מ סי' ע"ד וביו"ד סי' קע"ב משם הרשב"א ז"ל והרמב"ן ז"ל ולדעתי זהו מה שכתב ע"ג השטר דנד"ד לבד השכי' להורות דאין נגרע משכי' כלום דע"מ כן קבלם וק"ו הוא מההיא דהרשב"א ז"ל שהרי התם מיירי במשכנתא סתם דיכול לפדות מה שירצה ועכ"ז באם פדה לחצאין אין נגרע לו מהפירות כלום וכ"ש בנד"ד דלא מצי לפדות תוך זמנו הא ודאי דמה שקבלם הוא עמ"כ קבלם וכמ"ש ועוד אפי' אם הגיע זמנו לפדות עכ"ז אין סברא לומר שכשקבל ממנו מעט מהרבה מחל לו קניינו ושכירותו וזקפן עליו במלוה וזה דבר שאין הדעת סובלו ולדעתי אפי' הרב חי"א ז"ל מודה הוא בנד"ד שהרי כמה פעמים כתב ונתן לו יותר מן הרוב ע"ש בדב"ק: ועל מ"ש הרב חי"א ז"ל ועוד טעם אחר והוא שכתב מר"ן שם סעי' י"א דאם מכר השדה מפני רעתה אע"ג דעיל ונפיק אזוזי קנה וכו' וכו' ע"ש הא נמי לא דמי לד"ד כלל דאנן נהגינן לכתוב על הלוה חיוב ע"ש שבסוף הזמן המוגבל בניהם מחוייב לחזור ולקנותה בסך הנז' מלבד דמי השכי' שיעלה עד אותו זמן בכל החזוקים ובקבלת סברת הפוסק וכן הוא בנד"ד וא"כ זיל בתר טעמא שכתב מר"ן דהמוכר שדהו מפני רעתה והיה עייל ונפיק אזוזי לא מפני דלא גמר ומתני אלא כדי שלא יחזור בו הלוקח דהכא בנד"ד דמחוייב הלוה לקנות כנז' ולא מצי הדר ביה פשוט הוא דהאי דעייל ונפיק אזוזי משום דלא גמר ומתני הוא וק"ל: ועל מה שהשוה הרב אחי וראשי ז"ל סברת הרשב"א ז"ל לסברת הריטב"א דדוקא בהתנה בעת חזרת המעות אבל מסתמא לא אכיל המלוה כוליה פרי' אחר המח' רבה מכת"ר לא הבנתי דבריו דמה יענה לתשובת הרשב"א ז"ל שהביאה מר"ן ז"ל ביו"ד סי' קע"ב שכתוב בה ומ"מ כל גואל לחצאין אין המלוה נגרע מהפירות כלום אלא אוכל הוא פירות מהמשכונה עד שיפרענו פרוטה אחרונה דכולה משכנתא אשתעבידא ליה לכולה מלוה ואנו רואים המעות כאילו הם פיקדון עד שיפרע הכל וכו' עכ"ל דלדבריו מאי כל גואל לחצאין שכתב הרשב"א ז"ל דמשמע לפחות שיש שני מיני גואלים לחצאין ואוכלים כל הפירות ולדברי קדוש לא יש כ"א אחד: