וידבר דוד קמ

מחלקים בענינים אחרים לפי שסוברים שאפי' עדיין הכ"י תח"י אינו יכול לטעון שלא להשביע אבל אם הכ"י ביד חבירו זהו דבר פשוט, וכמו שהקשה הסמ"ע לעיל נמצא לפי"ז כיון שכ"י יוצא מיד חבירו שכתוב בו אשר חצי הנייר של חבירו לית מאן דפליג דהוי הודאה גמורה, וגם שהודאתו אינה הפך הנייר שאין כתוב בו כ"א מוציא כתב זה, ולדעת מהר"ם אלשיך אפי' הוא עדיין חת"י הודאה גמורה. גם נלע"ד דהתם שכתב ע"ג השטר היינו בלא חתימה, משא"ך הכ"י שהוא בחתימת ידו הניכרת באופן דנד"ד שהוא בכת"י וחתי' הניכרת ביד חבירו כ"ע מודו דהויא הודאה גמורה. ומעתה מה שטען היורש שחתימת מר אביו יכולה להזדייף אינה טענה שהרי ניכרת לעיני הכל, וגם בפני עדים חתם, וגם כתב האפטרופ' שיש עדים אשר סמוך לפטוירתו היה כמהר"ש עבאדי ז"ל תובע אותו בנייר הנז' באופן אשר הודאת הכ"י הנז' הודאה גמורה היא וזכה כמהר"ש עבאדי ז"ל ויורשיו בחצי הנייר הנז', ועיין פ"מ ח"ב סי' כ"ו דאם הודה לשותפו אינו יכול לטעון שלא להשביע את עצמו, ועל האומדנות שטען הרבה תשובות בדבר, וחדא מנייהו אשר בנו הגדול של כמהר"ש עבאדי ז"ל הוא שהחביא אותו מאחיו הקטן כמו שעשה לנייר המלכות ששלח אותם למוכרם בעי"ק בירות יע"א בלי ידיעת האפטרופוס, ולא נראה בעליל לא לב"ד ולא לאפטרופוס, והרי עד בדבר כמהר"ש סתהון שמזה שנה וחצי הביא לו אברהם הנז' שטר הודאה הנז' והיה דוחה אותו ולא נראה לא לאפטרופוס ולא לב"ד, וא"כ אברהם בנו הגדול הוא שהטמין והחביא וזה פשוט: אמנם במה שיש לעיין הוא מה שטען היורש שכן צוה לו אביו שהנייר הנז' הוא כולו שלו ואין לאדם חלק בו וכפי דבריו אין עליו כ"א שבועה שכן צוה לו אביו שהנייר הנז' הוא כולו שלו ויפטר, וכמ"ש רבינו הטור סי' רצ"ז והביאו מור"ם סי' הנז', אכן הרואה יראה מ"ש רבינו הטור סי' רצ"ז וז"ל, אבל אם מעידים העדים שהפקיד בידו זה החפץ ורואין אותו עתה בידו אינו נאמן לומר החזרתי לך, ונתתו לי במתנה [סמ"ע או לקחתיו ממך] ול"מ אם הוא חי שמוציא מידו אלא אפי' מת מוציאין אפי' מן היורשים אפי' בלא שבועה אפי' לא ראו וכו' אעפ"י שאם היתומים בעצמם היו טוענין אבינו אמר שלו היה נאמנים וכו' וכתב מר"ן הב"י הכי איתא התם בפרק חזקת דתנן האומנין אין להם חזקה, אמר רבא ל"ש אלא שמסר לו בעדים אבל מסר לו בלא עדים מתוך שיכול לומר לו להד"מ כי אמר לקוח הוא בידו נאמן. מתיב רנב"י אומן אין לו חזקה אומן הוא דאין לו חזקה הא אחר יש לו חזקה, היכי דמי אי דאיכא עדים אחר אמאי יש לו חזקה אלא לאו דליכא. וקתני אומן אין לו חזקה תיובתא דרבא תיובתא. וכתב הרא"ש ז"ל הילכך בין מסר ליה בסהדי בין מסר ליה בלא סהדי לית ליה חזקה, אבל אחר מסר ליה בסהדי לית ליה חזקה, ולא יכול למימר הדרית וזבנית ממך, ואי אפקיד גביה בלא סהדי אית ליה חזקה, ואי אמר זבנתיה נהלי מהימן ובהא דאמרי' לית ליה חזקה בין אומן בין אחר ה"מ היכא דראה כדתניא ראה עבדו או טליתו ביד אחר ואמ"ל מה טיבו אצלך אתה מכרתו לי אתה נתתו לי במתנה לא אמר כלום אבל אם לא ראה אע"ג דמסריה ניהליה באפי סהדי מגו דאי בעי אמר אהדרת ניהלך מהימן, והא דאיכא בין אומן לאחר היינו היכא שמסר לו שלא בעדים אלא שיש עדים שזה החפץ היה שלו וראה עתה בידו בעדים. אומן לית ליה חזקה בדברים שהוא רגיל לתקן אבל אחר נאמן בדברים