וידבר דוד קטז

אתאן לנד"ד כולהו איתנהו ביה דהיינו שכבר פתח ופתח במקום שיש לו תשמיש ובראש המבוי הפתוח לר"ה שרבים דוחקים ונכנסים בו והוא א' מבני המבוי ודינא דמלכותא דינא והם נתנו לו רשות לפתוח כי השוקים והרחובות שלהם וכמ"ש הרשב"א ז"ל ופסקה מהר"מ ס' קס"ב ע"ש מכל הנז' נלע"ד שאינם יכולים לעכב ומ"ש הרב הפוסק בר"ו דלא קאמר הרשב"א רק בריבוי הדרך של אותם בני מבוי ע"כ בנד"ד יכול למחות מטעם רבוי הדרך אפי' אם הפתח שבא לפתוח לא יהא לחנות רק לבית מכל מקום גם בבית יכול למחות וכו' מפני אוהביו וכו' שעושים ביתו קפנדריא וכ"ש בחנות וכו' עכ"ל: אחרי המחילה מכבוד תורתו נראה שלא עיין בתשו' הרשב"א גופה שהביא מר"ן הב"י סי' קס"א וז"ל כתב הרשב"א ז"ל בתשו' אין רבוי הדרך במבוי ואפי' אינו מפולש וכו' דבחצר הוא דיכול לעכב שותף על חבירו אבל במבוי לא וזהו ששנינו בפ' לא יחפור תנור שבחצר יכול למחות בידו וכו' ואוקימנא סיפא בחצר אחרת כלומר שאינו עושה החנות באותה חצר השותפין ממש אלא בחצר אחרת שבמבוי השותפין ואין שותפי המבוי יכולין למחות בידו משום רבוי הדרך עכ"ל, הראת לדעת דאפי' פותח חנות אינם יכולים בני המבוי לעכב עליו משום הנכנסים והיוצאים, ומה שהביא ראיה מדברי מור"ם ד"מ סי' קס"ב ס"ק ג' לא דמי דהתם איירי שהיה לו פתח במבוי אחר ורוצה לעשות פתח בזה המבוי ויבואו בני המבוי האחר דרך פתחו הא' לעבור דרך פתחו החדש וזה ודאי כיון שהם בני מבוי אחר יכולים לעכב בטענת רבוי הדרך כמ"ש הרשב"א ז"ל משא"כ בחנות כמ"ש ובנד"ד לא יש כ"א פתח א' ועוד אשר חצרות השכנים כולם יש להם שני פתחים לשני מבואות ולעולם הם קפנדריא, וגם מתשו' הרשב"א ז"ל הנז"ל תשו' יוצאת למה שכתב הרב הפוסק הי"ו דבפתח חדש יכול לטעון טענת רבוי הדרך אפי' במבוי: ומ"ש בטענה ג' שמצר לו את הדרך כמ"ש מור"ם סי' קס"ב סעי' ז' בהגה א' והיא תשו' הריב"ש סי' רנ"ג הנה דברי מור"ם בעצמם קשה להבינם דמתחלה כתב וי"א שאין טענת רבוי הדרך טענה א"כ היאך חזר וכתב יכול למחות בטענת שמצר לו הדרך או מרבה עליו הדרך והנכון כמו שפי' הרב משה"א ז"ל בדברי מור"ם דמ"ש בטענת שמצר לו את הדרך היינו אפי' לדעת הרשב"א ופי' שמצר שמוסיף ספסלין בדרך ומ"ש שמרבה עליהם הדרך תליא בפלוגתא ולדעת הרשב"א אינה טענה אפילו לפתוח חלון ואכמ"ל, ועיין עוד להרב מ"ב ז"ל סי' ד' אחר דשקיל וטרי בדברי הריב"ש מסיק וכתב וז"ל א"כ יצא לנו מכל הני שקלי וטרי שאפי' בתשמיש הדיוט אם אינו עשוי לתשמיש גמור אין יחיד יכול לטעון טענת רבוי הדרך או טענת דוחק וצר ואפי' בשביל כרמים דאיכא קצת תשמיש כיון שאינו תשמיש גמור וכ"ש במקום שאין בו תשמיש כלל והביא דבריו הנז' הרב צ"צ ז"ל סי' צ"ד וגם הוא חילק בדברי הריב"ש בין מקום המיוחד לאדם א' לבדו ובין מקום המיוחד לכל השותפין עש"ב: נקטי' מן האמור דאם אינו מצר המבוי בבנין כ"א פתח פתח אפי' הוא פתח חנות לדעת הרשב"א או אפי' מצר לדעת הרב מ"ב אם הוא מקום שאין בו תשמיש או שאינו מיוחד לאדם א' לדעת הרב צ"צ אינם יכולים לעכב עליו, ובנד"ד כל הני תלתא לטיבותא איתנהו ביה ולא מצו לעכב עליה ואפי' אמת"ל שבכל מ"ש לעיל איכא פלוגתא דרבוותא תא חזי מ"ש הרב תורת חסד סי' קצ"ב דפסק דהמזיק הוא המוחזק כשבונה ברשותו אף בנזק ברור בלי