וידבר דוד קטו

ומה שטענו משום שמרבה עליהם את הדרך ויכולין לעכב כמ"ש מר"ן הש"ע סי' קס"ב סעיף ג' וז"ל מי שבקש לפתוח פתח במבוי שאינו מפולש בני מבוי מעכבין עליו מפני שמרבה עליהם את הדרך ע"כ והוא לשון הרמב"ם בפ' ה' מהל' שכנים הל' יו"ד וכתב שם ה"ה וז"ל נתבאר בפ"ק די"א בסוגיא דאינו רשאי לפתוח לכתחילה עכ"ל ומ"ש ה"ה דלכתחלה מצי לעכב מש"ך בדעבד כן מוכח מלשון הרמב"ם עצמו שכתב מי שבקש לפתוח משמע שעדין לא פתח וקשה אמאי מעכבין עליו לכתחילה והלא גבי חמש חצרות בסוף הסי' כתב מרן ז"ל לשון הרמב"ם שבסוף פרק הנז' אבל אם פתח בינו ובין הג' הפנימית מעכבת עליו ודייק מרן ז"ל בב"י וז"ל משמע שאם פתח בינו ובין החיצונה אין הפנימית מעכבת עליו דאל"כ הו"ל למפלג ולמתני בדידה אין החיצונ' מעכבת עליו אבל הפנימית מעכבת עליו וכו' וקשה אמאי אין הפנימית מעכבת עליה הרי אמרו הפנימית משמשת עם כולם ותירץ הרב וז"ל ואפשר לומר דאע"פ שאמרו הפנימית משתמשת עם כולם כיון שהשניה יכולה להשתמש מפתחה ולחוץ הרי הוא רשאי לפתוח פתח בינה לחיצונה שהיא והפנימית שותפין בתשמיש המקום ההוא עכ"ל אלמא אם שניהם משתמשים במקום א' יכול לפתוח אפי' לכתחילה במקום שיש לו תשמיש והיאך כתב בה' י"ד הנז' בני מבוי מעכבין עליו וע"ק דאמאי בסי' קנ"ו ס"א כתב א' מבני המבוי שאינו מפולש שבקש וכו' והוא לשון הרמב"ם והכא בסי' קצ"ב כתב מי שבקש לפתוח פתח וכו' והוא ג"כ לשון הרמב"ם ולא כתב א' מבני המבוי ולכן אמינא ולא מסתפינא דאילו הב' קושיות חדא מתרצת חברתה דמ"ש גבי חמש חצרות היינו כולם בני המבוי ולפיכך במקום שיכול להשתמש יוכל לפתוח לכתחי' ובסי' קס"ב מיירי בא' שבקש לפתוח שאינו מבני המבוי וכיון שאינו מבני מבואם יכולים לעכב עליו לכתחי', אבל אין לתרץ ולומר דמ"ש בסי' קס"ב מי שביקש לפתוח היינו אחד מבני מבואם ורצה לפתוח למעלה מפתחו שאין לו שם תשמיש ולפיכך מעכבים עליו והתינח לדעת מרן ז"ל שאינו יכול לפתוח מפתחו ולפנים אבל לדעת מור"ם ז"ל שכתב דכל כנגד חצרו יכול לפתוח בין כלפי פנים בין כלפי חוץ מא"ל דאין לומר דגם בזה פליג דא"כ הו"ל להגיה כמו שהגיה בסעיף ז' גבי חמש חצרות ועוד כתב וכן מעכבין זא"ז וכו' מזה משמע דמודה הוא למ"ש מרן דיכולים לעכב וקשה כמ"ש ולכן נלע"ד דהנכון הוא כמ"ש דמי שביקש לפתוח היינו אחד שאינו מבני מבואם שאין לו שום תשמיש במבוי אבל בני המבוי שיש להם תשמיש במבוי והפנימים אינם יכולים לסתום יכולים אפי' החיצונים לפתוח וכמ"ש הרשב"א בתשו' שהביא מר"ן ז"ל סי' קס"א וכלל דבריו דאין טענת רבוי הדרך בבני המבוי ויכולין לפתוח פתח חדש בכ"מ שיש לו תשמיש וכתב וכ"ש אם בני העיר יש להם דרך במבוי ליכנס בכל עת במבצרים וכבר אמרו שכל שאין הפנימי יכול לסתום כנגד פתחו אינו יכול לעכב על שותפי המבוי משום רבוי הדרך וכ"ש בראש המבו' הפתוח לר"ה שרגל הרבים מצויה בו וכ"ש אם דין המלכות שם להיות כל הדרכים שלהם בין מפולשין ובין שאינם מפולשין ובתשו' אחרת הסמוכה לה חילק ממש כמש"ל וז"ל אם היה לשמעון פתח באותו מבוי וכו' שאין טענת רבוי הדרך לשותפי המבוי אלא לשותפי חצרות ודוקא לבני המבוי אבל לבני מבוי אחר מעכבין מפני רבוי הדרך כדמוכח בפ"ק וכו' ע"ש וכן פסק מור"ם להדיא סי' קס"ב ס"ז ע"ש: