עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryוידבר דוד

וידבר דוד קיא

Vayedaber David 111 · וידבר דוד · free full Hebrew text

Open in the reader →

מ"מ גם בבית יכול למחות כיון שיכנסו למבוי דרך הפתח שפותח עתה אותן שיכנסו לבית דרך פתח הראשון, ואעפ"י דמסתמא לא הפקיר רשותו לעשותו קפנדריא וכמ"ש בבד"ה סי' קס"ב ס"ח, וכ"ש כשפותח חנות דיש בזה טענת רבוי הדרך כשהוא בחצר גם בפתח א' אפילו אם עשהו כבר ולא מיחה, הרי דבחנות יש יותר קפידא מבבית, ופשוט דיכול לטעון טענת רבוי הדרך במבוי שאינו מפולש כבנד"ד, ואע"ג דבריש סי' קנ"ו חולק הרב על המחבר וס"ל דבמבוי שאינו מפולש אינו יכול לטעון טענת ריבוי הדרך באותם הענינים האמורים שם, ע"כ צ"ל דס"ל להרב דהתם בסי' קנ"ו כיון שלא הוסיף בנין חדש לא אלימא כ"כ טענת ריבוי הדרך, [ונהי דבחצר הוי טענה דזה מבואר בגמ' מ"מ במבוי לא הוי טענה] וכמו שחילק הרב חי' זה בסי' קנ"ד ס"ב בחצר יעו"ש, אבל בנד"ד שהוסיף בנין חדש דהרי עושה פתח חדש ודאי דמודה הרב דגם במבוי הוי טענת ריבוי הדרך טענה, מדשתק להמחבר בסי' קס"ב ס"ג: טענה ג' שמיצר לו הדרך שהמקום שיוצאים בו מהמבוי לרה"ר כשיתאספו שם ב"א דחוק המקום לצאת ולבוא דרך שם ומבואר בסי' קס"ב ס"ז בהגה א' דיכול למחות בטענה זו ובטענה זו אין שום ס' לחלק בין מבוי ובין מקו"א ויעוין בנתיבות המשפט שם מה שפי' בדברי הרב, ובפרט דשכיחי שם זכרים ונקבות וזמנין תמצא אשה נדה בתחי' נדתה ויש בזה חשש סכנה כמבואר בפסחים קי"א דהורגת א' מהם וגם אם יעבור הוא בין ב' נשים גם ע"ז הזהירו בגמ' ובפרט כשיתאספו ערלים שטופי זמה ובנות הבית יצטרכו לצאת ולבוא בניהם יש בזה קפידה רבה: והא דמצינו בסס"י קס"ב דס"ל להמחבר שאין החיצונה מעכבת על הפנימית מלפתוח פתח ולמה לא ימחה משום היז"ר, ונהי דט' ריבוי הדרך לא שייך שם דהא מיירי בפנימי שהוא דר במבוי לצד שאינו מפולש וגם בלא"ה לא שייך ט' ריבוי הדרך שם כמובן, רק עכ"פ למה לא ימחה מט' היז"ר, לק"מ דהא מיירי שכל החצרות הם בדיוטא א' וכדפרש"י בב"ב י"א ד"ה חמש חצרות וכיון שאין לחיצון שום תשמיש לפנים מחצרו ע"כ כשהפנימי פ"פ הרי הוא פותח למקום שאין לפנימי שום זכות וחלק בזה משא"כ בנד"ד שיש להמוחה זכות ותשמיש במבוי הזה בכל הרוחב וזה פותח עליו פתח: אך עדיין ילה"ק מדברי הרב בהגה סס"י קס"ב דס"ל דגם הפנימי על החיצון אין יכול למחות והא הפנימי יש לו תשמיש גם נגד החיצון רק י"ל בזה כיון דבתחלה כשבנו את החצרות במבוי היה הרשות ביד החיצון לפ"פ חצרו סמוך לצד פנימי של המבוי ע"כ גם כשפתח פתחו לצד חוץ לא אבד זכותו לענין שלא יוכל לחזור לפתחו לצד פנים, וס' זו כתבה הרא"ש ז"ל בתשו' כלל ק' רק שיש שם ט"ס: ע"כ פשוט הדבר מכל הלין תלת טעמי שכתבתי שיכול למחות בנד"ד, והחוט המשולש לא במהרה ינתק, וכבר הביא בעל המאור בהקדמתו הנדפסת במס' ברכות דברי הפילוסוף שאמר בלשון זה ריב לאמת עם אפלאטון ושניהם אהובינו אך האמת אהוב יותר עכ"ל, ואת אשר ראו עיני עפ"י התורה כתבתי וחתמתי כ"ב לירח כסלו ש' התרנ"ה ליצירה פה עיה"ק טבריא ת"ו יחיאל מיכל מו"ץ לקהל אשכנזים הי"ו