וידבר דוד קח

וכן ראינו להרב ח"ס סוס"י מ"ט שסמך על כתב של הנעדר שציוה קודם מותו ושמה נזכרו כל ב"ב בניו ובנותיו וכו' ושם עירם ומולדתם וכמ"ש הרב אין לך ברור גדול מזה ואתתא דא שריא להתנסבא לכל גבר דתצביין בלי שום גמגום ופקפוק בעולם: ואח"כ בא כתב מסי' אברהם הנז' מגיד ואומר ששלח לו כתב השמש זאגורי הנז' וורקת לחכומא בשהאדאת באיין נלב"ע אכיד לאיין פי בר פרנ'ג כל די ימות יקיידוה ענדהום בדפתר לחכומא ולאן ליום ווצלתני מן ענד ראג'ל וורקת שהאדא בכתם חוכמית לאינגליז באיין מאת ג'וזהא ושופו סי חד יקראלכם בלאינגליזי ודאכר אסמו ותאריך פאיין נפטר וחסן מלורקא דא לם בקאת עדות וקווי פרחית לי זאתני לורקא די למסכונא תנפיך, ומיג'ב לוורקא דלחכומא נפטר פי 6 אגוסטו שנת 1885 יעני האדי סאנא 9 נאקס שהרין ועומרו 63 למא מאת ומכתוב לחאכים לי כאן מאשי עליה ולבלאד הסתניז קדאם לינדרא וכולסי מבאיין פלורקא לי תוצלכם די דאכל לג'וואב ועיין בס' ישועות יעקב ס"ק ט"ו שמעשה בא לפנינו באיש אחד שנלקח לצבא ונהרג שם ובא כתב ממקום גבוה יעוראל כאמונדו שנהרג האיש הזה והזכיר שמו ושם אביו ויצא הדבר בהיתר עפ"י נאמנות הכאמונדו הנז"ל ואומדנא ואולם הרב חו"ס סי' מ"ב מ"ג מ"ד צ"ד דעתו להתיר בלתי צירוף אומדנא וכו' הכתיבה ההיא ביום שנכתבה אינו אלא כמסל"ת אע"ג דכתב הרב המגיד דגוי מסל"ת לא מהני וכו' הכא בערכאות עדיף כתבם מפיהם דדיבור מקרי ואמר שקר אבל לחתום שקר לא מרעי נפשייהו טפי ואפי' לא ראה הישראל באותו הספר רק שהשיג תשובה מקוסארינא עפ"י שאלה וחתום בחותם של ערכאות נראה שיש להקל ומסיים בסוף סי' צ"ד שכבר התיר היתר זה תלתא זמני בנדון שבא לפנינו שיהודים שאלו משרי כומניתא והם כתבו למקום קומאנדא ומשם נשלח תעודת מיתה העתק מפנקס הערכאות וחתום בחותם ידי גדוליהם ממושב השרים הואיל והדבר יוצא מערכי וחתום גם בחותם המלכות דהמזייף בו מחייב ראשו למלך וכו' ועדים משטרי דפרסאי בגיטין דף י"ט א"כ בנדון דידן נמי שבא העתק כתב מפנקס המלכות אינגליז יר"ה וחתום בחותמיהם בודאי דלא משקרי ולא מרעי נפשייהו במ"ש ולתוספת טובא כתבנו גם את זה: ומעתה אין לנו לתור ולחפש אחר חששות רחוקות שמא כך ושמא כך ואין לנו אלא פשט דברי העדות בלי שום חקירה ודרישה כמ"ש מר"ן ז"ל בתשובה סי' ב' וז"ל בקיצור שאם היינו חוששים ומסופקים בכל עדות אשה בכל החששות והספיקות לא היתה היתר לשום אשה עגונה אחד מני אלף אלא כל שיראה מדברי העדות להתיר שרינן לה ולא למשכן נפשנו לבדות דברים מלבנו לחוש ולומר שמא כך או שמא כך וכו' כדי להחמיר וכו' שהרי מצאנו ראינו להרא"ש ז"ל אשר כל ספרד ואשכנז סומכים על הוראותיו כתב בתשו' וכן ראוי למורה לחזור ע"כ צדדין וצדי צדדין להתיר, וכיוצא בזה הם דברי הר"מ וכו' וכ"כ מר"ן בב"י ומהרשד"ם ז"ל ח"א סי' ג"ן ומר"ן החביב בתשו' סי' ז' וז"ל הרב רבינו בצלאל ז"ל ועמו אפריין למי שאחז דרכים למהפך בזכותא דלא ליפוק חורבא לעלמא כמ"ש מהר"י קולון ז"ל ובעל תה"ד ז"ל ורבינו הגאון הרדב"ז ז"ל ברוב התשובות בענינים אלו פתח דבריו יאיר לאמר ללכת בדרך טובים לחזר אחר צדדין וצדי צדדין לבקש שריותא וז"ל