ונגש הכהן צט

חזקה כה"ג דפרה כגון במקוה אע"ג דשקולין הן מ"מ אמרי' הרי טבל לפניך כל דליכא ריעותא השתא. כ"ז שלא נמצא עכשיו חסר וכן בנגע אי ליכא למימר הרי חסר לפניך טמא הבא אל הבית אע"ג דאית לי' חזקת טהרה משום דהרי בא אל בית שהוחזק בנגע שלם. וה"נ אע"ג דאית לי' לאדם חזקת טמא מ"מ הרי הזה לפניך במי חטאת. ולכן נראה דלפר"ח באמת אין כח רוב עדיף מחזקה לדון ק"ו דהיכא דחזקה מהני כ"ש רוב וכמובא לעיל (פ"ח) להק' כזה בשם או"ת. אלא דהיכא דאיכא חזקה נגד הרוב גזה"כ הוא דשבקינן לחזקה ונגמור הדבר עפ"י הרוב וזה דלא כמו שראיתי למי שכתב היפך זה וזה ברור

אמנם יש לעיין שם בתוס' ד"ה אתי' מפ"א וז"ל וא"ת כיון דפרה בת שתים א"כ דלמא היינו משום דאוקמוה אחזקה שאינה טריפה למ"ד טא"ח. ומיהו כאן י"ל דאיכא חזקה אחרת כנגדה דהעמד טמא ע"ח אבל לקמן כו' וי"ל דחזקה שלא נתבררה כו' עכ"ל. וקשה דהא ה"נ אמרי' במקוה דהרי טבל לפניך כל דליכא ריעותא ואמאי לא נימא הכא הרי הזה לפניך. ולהמהרי"ט המובא לעיל (פ"ח) דטעמא דמקוה משום דחזקת הגוף עדיף מחזקת טמא דהוה חזקה דדינא. הא הכא נמי הוי חזקת כשרות דפרה חזקה"ג שלא נתחדש בו טריפות

ונראה ליישב דהנה לכאורה בלא"ה יש להקשות על קו' התוס'. דהא עכצ"ל דקו' תוס' אזיל דלא כפי' ר"ח דהא דרו"ע מחזקה הוא מפ"א אלא שהוא מסברא וכדעת תי' קמא בתוס' לעיל ד"ה מנה"מ דאי לפי' ר"ח לא שייך מה שתירצו דיש כנגדה חזקת טמא דהא לפי' ר"ח צ"ל דחזקה דלא נתבררה לא הוי חזקה דאז מוכח שפיר מפ"א דרו"ע מחזקה. דאי ס"ל דהוה חזקה מעלי' א"כ דלמא משום דהוה חזקה עם הרוב עדיף מחזקה שכנגדו. והשתא לפי מה שתי' דמוכח דפ"א משום רובא דאי משום חזקה איכא חזקה כנגדה. א"כ לא מוכח כלל דרו"ע מחזקה מפ"א. א"ו דתוס' בקושייתם אזלי לפי הסברא דרו"ע מחזקה הוא מסברא. והשתא לפי"ז קשה טובא לפי מה שהק' לעיל דאי חזקה מקרא כ"ש רובא דעדיף מחזקה ותי' דע"כ חזקה לאו מקרא אלא מהלל"מ ואין דנין ק"ו מהלל"מ כמו"ש מהרש"א שם. א"כ מאי מקשה תוס' דדלמא משום חזקה אבל בתר רובא לא אזלינן והא כיון דאית לן חזקה מקרא כ"ש רובא דעדיף מינה

אך צ"ל דהתוס' מקשים שפיר לפמ"ש דחזקה דמהני הוא מהלל"מ ולית לן חזקה מקרא כלל. רק דכונת קושייתם הוא דאיך מוכחינן רובא מפ"א דלמא משום דאיכא חזקה עם הרוב אבל רוב לחוד וחזקה לחוד לא ונתיישב להם זה. דליכא למימר הכי דחזקה דהכא ודאי דלאו מעליותא הוא כלל. דכמאן דליתא היא דהא איכא חזקה כנגדה ואוקי חזקה נגד חזקה וע"כ משים דמוקמינן ארובא. וליכא למימר דאדרבה חזקה שכנגדה כמאן דליתא דאמרי' הרי הזה לפניך כדאמרי' במקוה. דא"כ מוכח חזקה מקרא. ואנן השתא הא סבירא לן דחזקה לית לן מקרא אלא מהלל"מ. והא גופי' דאמרי' במקוה הרי טבל לפניך נגד חזקת טמא הוא או מהלל"מ או מקרא. ולפי"ז מיושב שפיר מה שהקשינו דנימא הכא הרי הזה לפניך דלהמבואר לק"מ וא"ש

כלל ט בדין שליחות בעה"מ

בו יבואר דהך כללא דכיילו התוס' בב"מ פ' א"נ (ע"א) דבעינן שיהא הזוכה שלוחו של בעח"מ ליתא לרוב הפוסקים, ופלפול עצום במחלוקת רש"י ור"ת בשליחות דכותי לחומרא, ובדין קנין דרבנן אי מועיל לדאורייתא ויבואר בו שאלה בדין פרה מבכרת שמכר לכותי ע"י שליח ומשך הכותי הפרה וקודם שמסר השליח הכסף לבעה"פ ילדה בכור אי הוה בקדושת בכור

פרט א

נשאלתי מרב אחד. באחד שהיה לו פרה מבכרת ומכר לכותי ע"י שליח והיה קנין משיכה אלא דצריך לזה גם קנין כסף כמבואר בשו"ע יו"ד ורמ"א (סי' ש"כ) וקודם שמסר השליח הכסף לבעל הפרה ילדה זכר ובעינן למימר דהשליח זכה לבעל הפרה. ולמ"ש תוס' בב"מ (ע"ב) דכל זוכה צריך שיהא שלוחו של בעה"מ והיכא דבעה"מ כותי שאין לו שליחות לא מהני א"כ לא היה כאן קנין והוה בכור והאריך הרב הנ"ל ת הט"ז והש"ך (בסי' ש"כ) אי בדיעבד סמכינן אר"ת דס"ל דמשיכה קונה בכותי וזה אשר השבתי לו

ע"ד אשר שאל בעובדא דפרה מבכרת כו' והאריך פר"מ נ"י אי בדיעבד סמכינן אר"ת כדעת ט"ז ואחוי לן חורפא בזה בדברים נכונים. הנה לפענד"נ דהכא בנידו"ד א"צ לזה כלל. דשפיר הוה כאן קנין כסף ג"כ אפי' לדעת תוס'. ומתחלה נברר שי' תוס' וראשונים שם בסוגיא וממילא רוחא שמעתתא. התם גרסינן ת"ר מלוה אדם מעותיו של כותי מדעת הכותי אבל לא מדעת הישראל כו' ואם העמידו אצל כותי מותר וכן כותי שלוה מעות מישראל כו' ומצאו ישראל