ונגש הכהן צח

אתרעאי. ומאחרינן לחזקה"ג עד רגע אחרונה. וכיון דלבנונית השער אין זה שינוי בגוף כלל. רק שינוי שחוץ לגוף כמובן. והבהרת הוא שינוי בגוף ממש. ממילא כיון דבעינן למימר שהשינוי הי' ברגע אחרונה ממש. א"כ ממילא כבר קדמו לבנונית השער וטהור. משא"כ לענין חזקת טהרה דאין לו שייכות לשינוי בגוף. דאע"ג דנשתנה הגוף מ"מ כל ששינוי זה אין עושה טומאה עדיין הוא בטהרתו. א"כ לא שייך למימר דמאחרינן לבהרת עד רגע אחרונה. דמאי חזית דמאחרת לבהרת. אדרבה נימא דלבנונית השער הי' ברגע אחרונה. ודוקא לענין חזקת הגוף. דעיקרו הוא למימרא שהגוף לא נשתנה ולכן כיון שהבהרת הוא שינוי. והלבנונית אין זה שינוי בגוף למרע לחזקה ולסותרה. משו"ה עפ"י כח החזקה"ג עכצ"ל דהבהרת הי' ברגע אחרונה וקדמו הלבנונית אבל לענין חזקת טהרה מאי אולמא דבהרת טפי מלבנונית השער. וליכא הכא אלא דלפנינו התחדשות הבהרת שעושה ספק על האדם ספק טהור ספק טמא ובכל כה"ג בטלה חזקה קמייתא וזה נכון וברור בסברא ומיושב כל מה שהקשינו בעז"ה

ועפי"ז יש ליישב קו' הגאון רעק"א בדו"ח שם שהק' על קו' התוס' דמקשו דאיך לא מוקמו רבנן אחזקה. וע"ז הק' בדו"ח דהא קיי"ל דספק טומאה ברה"י טמא אפי' במקום חזקה לטהר. ואי דמיירי ברה"ר בפשיטות הו"ל להק' בקיצור דאמאי טמא דספק טומאה ברה"ר טהור אפי' בליכא חזקה. והניח ד"ז בלי יישוב ולמ"ש אפ"ל דהא כתבו התוס' בריש נדה אהא דהק' דמ"ש בנדה דמוקמינן אחזקה ודי' שעתה והא ספק טומאה ילפינן מסוטה דטמא ברה"י אפי' במקום חזקה וכדאמרי' בגמ' גבי מקוה כו' ותי' דלמפרע לא ילפינן מסוטה לטמא משו"ה בטומאת מעל"ע מוקמינן אחזקה ועיי"ש במהרש"א ומהרמ"ל שטרחו ליישב דהא מקוה נמי למפרע הוא ועי' בס' סדרי טהרה בנדה (ה) על ד' רש"י שם בד"ה מכדי כו' שכ' דהתוס' ס"ל בהא דמחט שבורה או חלודה שנמצא ע"ג טהרות דמטהרינן כשעמ"צ דמייתי גמ' שם (ד) דאע"ג דמחט שבא ע"ג הטהרות ע"י אדם הוה כדשיבד"ל וכמו"ש בגמ' דנדה (ה) ודשיבד"ל ספיקו טמא ברה"י מ"מ כיון דבמחט הספק הוא על למפרע לא ילפינן מסוטה ע"כ. חזינן מזה דלאו דוקא כהא דאשה דהספק מתי נטמאת הוה למפרע דלא ילפינן מסוטה. אלא אפי' כמו מקוה ומחט דלאו מתי נטמא אלא דהטומאה תלי' בהא מתי חסר המקוה ומתי נשבר המחט נמי טומאה דלמפרע הוא ולא ילפינן מסוטה. א"כ י"ל דה"נ גבי בהרת דהספק הוא על הזמן מתי נולד אם קודם השער לבן או אח"כ הוי זה למפרע ואין למדין מסוטה

פרט ח

כתב בשו"ת מהרי"ט ח"ב בחחו"מ (סי' כ') דחזקה"ג עדיף מחזקת טומאה וטהרה וחזקת איסור שאינם שינוי בגוף אלא חזקה דדינא והא דגבי מקוה שנמדד ונמצא חסר לא חשיב חזקת טמא נגד חזקת מקוה חי לאו דהרי חסר לפניך דהוה תר"ל הוא משום דחזקת המקוה הוה חזקה"ג והעמד טמא הוה חזקה דדינא ואינם שינוי בגוף ועשוי להשתנות כו' עכ"ל וכדבריו מבואר בתוס' כתובות (עה) ד"ה אבל ובד"ה ספק עמא דלר"י עדיף חזקה"ג מכל חזקות יעוי"ש והנה באו"ת בכללי תפיסה (סי' ק"כ) הק' דהא קיי"ל רו"ח רו"ע וקיי"ל דא"ה בממון אחה"ר ומ"מ ס"ל לר"ג ור"א דבחזקה"ג מוציאין ממון כמבואר בכתובות (יג) ובפ' המדיר (עה) עכ"ד. וראיתי להגאון בית יעקב בחי' לפ' המדיר שם ליישב זה עפ"י דברי מהרי"ט הנ"ל דחזקה"ג עדיף מכל חזקות דדינא ומשו"ה הא דרו"ח רו"ע לא עדיף אלא מחזקת יבום דהוה חזקה דדינא ולכן אמרי' ביבמות (קיט) לענין יבום דרו"ח רו"ע וכן בקדושין (פ) אמרי' רו"ח רו"ע דשם מיירי בחזקת טומאה אבל לגבי חזקה"ג לא נאמר כלל זה וי"ל דחזקה"ג עדיף גם מרוב דאע"ג דברובא א"מ ממון אבל בחזקה"ג שפיר מוציאין עכ"ד

ולפענ"ד ד' הבי"ע בזה לא נהירא דהא התוס' בחולין בריש סוגי' דרובא הק' אהא דאמרי' מנה"מ דאזלינן ב"ר דכיון דידעינן חזקה מקרא כ"ש רובא דרו"ח רו"ע. והשתא מאי מקשו תוס' דהא קרא דחזקה בנגע דבית המנוגע הוה חזקה"ג ועדיף מרוב. ועכצ"ל דלהתוס' בפ' המדיר והמהרי"ט דחזקה"ג עדיף מכל חזקות בלא"ה קשה דמנלן חזקות דדינא דהא קרא מיירי בחזקה"ג ודלמא דוקא חזקה"ג ועכצ"ל דבאמת מצד הסברא אין נחלק בין חזקה"ג לשאר חזקות וכח כל החזקות אחד וכיון דבנגע מוקמינן אחזקה ממילא אית לן נמי לכל החזקות והא דאמרי' דחזקה"ג עדיף מכל חזקות דדינא. לאו מסברא אלא דהא גופי' גזה"כ הוא מדמטמאינן להאדם הבא אל הבית אע"ג דאית ליה חזקת טהרה גזה"כ הוא דהיכא דאיכא חזקה דדינא נגד חזקה"ג דשבקינן לחזקה דדינא ומוקמינן אחזקה"ג. ועכ"פ לפי"ז נסתר יישוב הנ"ל כמובן

אך בעיקר קו' האו"ת כבר כתבנו בזה במקו"א בדרך פלפול. אמנם כעת נלענ"ד בדרך פשוט לפמ"ש הגאון גו"ר (כלל ס"א) דעיקר הא דקיי"ל דא"ה בממון אחה"ר הוא מדרבנן וטעמא דאע"ג דרבנן דר"מ לא חיישי למיעוטא מ"מ ס"ל דהיכא דאיכא חזקה נגד הרוב אמרי' סמל"ח מדרבנן כמבואר בנימוק"י ר"פ האשה בתרא ובתוס' שם וברא"ש פ"ק דחולין ובמהרש"א שם בחולין (יא) וכ"מ מרמב"ם (פ"ג מה' יבום) וכ"כ תוס' בב"ק (כז) דטעמא דא"ה בממון אחה"ר הוא משום סמל"ח ממון ואע"ג דמדרבנן הוא הפקר ב"ד הפקר ואין מוציאין מיד המוחזק עכת"ד הגו"ר ולפי"ז י"ל דלא רצו להפקיר אלא בדאיכא מיעוטא למסמך לחזקה דאז עדיף מחזקה לחוד ומדחה הרוב מדרבנן עכ"פ. אבל בחזקה דממון לחוד לא הפקירו כנלפענ"ד בזה

פרט ט

כתבו התוס' בחולין (יא) בד"ה מנה"מ דרבינו חיים מפרש דהא דרו"ע מחזקה לא מסברא אלא מפ"א דאזלינן ב"ר אע"ג דאיכא חזקה נגד הרוב דאוקי גברא שמזין עליו בחזקת טמא עכ"ד ולכאורה תמוה דמ"מ מנלן דרוב עדיף כחו מחזקה דהא בחזקה נגד