ונגש הכהן צה

פרט ה

כתב השו"ע ביו"ד (סי' י"ח סי"ג) שחט בסכין בדוק ונאבד קודם שיבדקנו אחר שחי' ואח"כ נמצא פגום שחיטתו כשירה הואיל ויצא בהיתר וזה שנמצא פגום אימר שיבר בה עצמות ולאו אדעתי' דאוקי סכין אחזקתו ע"כ ומבואר בט"ז שם (סק"י) דעיקר הסברא בזה הוא אילו בא לשאול קודם שנולד ספק זה של עכשיו שנמצא פגום היינו מורין לו היתר. נמצא שהי' זמן להיתר לכן אמרי' דאע"ג דנמצא אח"כ והוא פגום כיון שאפשר שנפגם אחר שחי' וכבר הי' לו היתר אילו בא לשאול אין הספק אוסרו אח"כ עכ"ד. וכה"ג כ' ג"כ הש"ך שם (סקכ"ה)

ואיכא למידק לשי' ה"ר יונה והרשב"א שהובא בר"ן פ"ק דחולין דבנמצא הגף והרגל שבור לאחר שחי' דאסורה הבהמה ולא מוקמינן אחזקה. והכי קיי"ל באמת בכל ספק איסור דאיתייליד אח"ש שאנו אוסרין כגון בא זאב ונטל ב"מ והחזירן כשהן נקובים דכשירה משום דתלינן בזאב כמבואר בחולין (ט) וכ"ה בשו"ע יו"ד (סי' לו) מיהו דוקא דאיכא זאב לפנינו למתלי בי'. וכן תלינן נקב בידא דטבחא והיינו דוקא שיודעין בבירור שהעביר שם הטבח ידו בכח כמו"ש הט"ז שם (סק"ו) וכן בגף שבור ואיכא למיתלי כגון שדרסו על הגף או פרכס ונלחץ אל הקיר וכדומה כמבואר בט"ז יו"ד (סי' נז) בשם הר"ן ורש"ל. אבל בליכא לפנינו מידי למתלי בי' אסור ואע"ג שהוא ספק קו"ש ספק אח"ש ושמא נעשה הטריפות לאח"ש ע"י איזה דבר וסיבה דלא ידעינן לי'. והשתא בשלמא בריאה כשהיא לפנינו ולא נאבדה דאפי' בא לשאול היו מורין דצריך בדיקה ולא היינו מתירין בלא בדיקה בזה דמי ממש כמו שהסכין לפנינו דלא שייך אילו בא לשאול כו'. אבל בנאבדה דלרוב הפוסקים כשירה וכ"פ בתי' הרשב"א בפ"ק דחולין בהדי'. א"כ אמאי לא נימא דה"נ אילו בא לשאול היו מורין לו היתר ומשו"ה מותר אע"ג דליכא זאב לפנינו דאמרי' אימר נקבה זאב וכדומה או בידא דטבחא אע"ג דאין יודעין בבירור שהעביר שם ידו בכח. משום דאמרי' אימר נקבה יד הטבח ולאו אדעתי' כדאמרי' גבי סכין. וכן בשארי טריפיות דנמצא שבור הגף ורגל ונקב בדקין אפי' לא נאבדו נימא התם דמוקמינן אחזקה דאימר דרסו על הגף או לחצו בכותל ולאו אדעתי' משום הך סברא דיצא בהיתר ואילו בא לשאול אם מותר לאכול בלי בדיקה היו מורין לו היתר דהא אין בודקין י"ח טריפות. והתם גבי סכין עכ"פ כשהוא לפנינו אצרכוהו רבנן בדיקה. ומ"מ כשנאבד אלים כח היתר זה דאילו בא לשאול והיו מורין לו היתר דמהני להתיר אפי' נמצא אח"כ פגים כ"ש בטריפות דבהמה שקודם שנמצא הריעותא אפי' מדרבנן לא מחמירין לבדוק י"ח טריפות ודאי דאלים כח ההיתר דאילו בא לשאול כו' דלא אתי ריעותא דאשכחינן אח"כ ומרעי לי' להתירא דא ואמאי בעינן דוקא שידעינן בבירור שדרסו על הגף ונלחץ בכותל

ובכרו"פ (סי' י"ח) הק' על הט"ז וש"ך הנ"ל מהא דחולין (מט) אינקבה ריאה במקום דממשמשא בי' ידא דטבחי תלינן דהא תלינן בזאב. וכ' רש"י דאמרי' בא זאב ונטל ב"מ והחזירן כשהן נקובים אין אומרים שמא במקום נקב נקב ע"כ. ולסברא הנ"ל קשה דמאי ראי' היא זו מהא דזאב דדוקא התם דנטל זאב והיו אבודין ויצא הדבר בהיתר אילו בא לשאול משו"ה תלינן בזאב. משא"כ כשהריאה לפנינו וליכא סברא דאילו בא לשאול לא תלינן בידא דטבחא עכ"ד. ולפענ"ד נראה ליישב זה לפמ"ש בחי' הרשב"א בפ"ק דחולין דלר"ח דקיי"ל כותי' בשיבר עצמות נאבד הסכין בלי בדיקה כשר דאל"כ ניחוש שמא במקום שבירת העצם כבר הי' פגום וא"כ במקום הנקב אין לו בדיקה א"ו דנאבד הסכין בלי בדיקה כשר. עוד כתב שם דנאבדה הריאה כשר וה"ר מהא דבא זאב כו' דתולין בזאב ולא אמרי' שמא במקום נקב נקב הוה דהא מקום זה אין לו בדיקה א"ו דנאבדה הריאה כשר יעוי"ש. ולפי"ז י"ל דבעיקר הדין אי תלינן בידא דטבחא הוה פשיטא לי' להש"ס נשי' ה"ר יונה והרשב"א דאף דס' השקול אסור מ"מ היכא דלהתירא איכא למתלי ולאיסורא ליכא מידי למתלי בי' מוקמינן בחזקת כשרות וכן להסוברים דס' השקול מותר דאי איכא מידי למתלי להתירא אז הוה שקול ושרי כמו"ש הפרמ"ג בפתי' לטריפות וזה ברירא להש"ס מצד הסברא. ועיקר מה דמיבעי לי' הוא דשמא נאבדה הריאה בלי בדיקה אסור ומקום נקב זה אין לו בדיקה וכיון שלא ראה שאותו מקום הי' שלם מנקב הוי זה נאבדה הריאה בלא בדיקה ופשיט לי' מבא זאב דל"ח שמא במקום. נקב נקב הוה ש"מ דנאבדה הריאה כשר וס"ל להש"ס דריאה בכלל ב"מ כמוש"ש בחי' הרשב"א שה"ר דנאבדה הריאה כשר מהא דל"ח שמא במקום נקב נקב דמקום זה אין לו בדיקה וריאה בכלל ב"מ יעוי"ש בחי' הרשב"א. ונתיישב בזה קו' הכרו"פ כמובן. מיהו צריך יישוב מה שהקשינו דבריאה שנאבדה ובבני מעיים ודקין אע"ג שלא נאבדו אמאי בעינן שידוע שבא זאב ושידוע שמשמש הטבח ידו בכח. הא אלו בא לשאול כו' ויצא בהיתר נימא אימור בא זאב וכדומה כמו גבי סכין ובעמדי בזה ראיתי שכבר נתקשה בזה הגר"ש קלוגר בתשו' הנוספות לס' טוב טעם ודעת שלו במהד"ב ונדחק שם בזה יעוי"ש

ולפענ"ד נראה ליישב ד"ז בפשיטות. דהנה אמרי' בחולין בפ"ק שם והלכתא כר"ח בשיבר בו עצמות וכר"ה בלא שיבר עצמות. ועפי"ז י"ל דההלכתא לא ס"ל לפסוק כר"ה בלא שיבר עצמות אלא בשלא נאבד הסכין דליכא סברא דאילו בא לשאול כו'. אבל בנאבד ואיכא סברא דאילו בא לשאול כו' קיי"ל כר"ח לגמרי אפי' בלא שיבר עצמות. אמנם כ"ז גבי סכין דיש חזקת בדוקה דסכין דקודם השחיטה. וכבר כתבו התוס' שם (י') ד"ה ודילמא דבחזקה אע"ג דהשתא ריעותא לפנינו כגון סכין שנמצא פגום מ"מ מוקמינן אחזקה ואמרי' השתא הוא דאתרע. וכ' במהרש"א שם דמ"ש כגון סכין ונמצא פגום אתי' כר"ח ובמהרמ"ל שם רוצה לדחות פי' מהרש"א אבל המעיין יראה דאינו מוכרח דמ"מ יש קיום לפי' מהרש"א לפי תי' קמא שבתוס' חולין (י) בד"ה סכין דשאני מקוה דחסר ואתא יעוי"ש אבל בטריפות דכבר נתבאר לעיל דבאתייליד ריעותא אסור לשי' ה"ר יונה והרשב"א מה"ת. דחזקה ליכא שלא נתבררה ורובא נמי ליכא ומטעם שנתבאר לעיל (פ"ד) בזה גם ר"ח מודה דאסור. ומשו"ה לא מהני סברא דאילו בא לשאול כו'. דלא אמרי' סברא זו גבי סכין אלא משום דבנאבד