ונגש הכהן צד

וספק נפטר דשמא כבר לקחוהו עניים איקליש חזקת ממון כהא דיודע אני שנתחייבתי לך אבל א"י אם פרעתיך בחו"מ (סי' ע"ה) דאין דנין חזק"מ וכיון דאין דנין חזק"מ מהני סברא דצדק משלך כו' יעוי"ש שהוכחנו זה שם בביאור נכון. וה"נ מקשה הש"ס מחלה. דהקמח הי' עליו חזקת פטור דיש לו חזקה דלכשיתגלגל עיסה יהא פטור דהא של נכרי הוא. מיהו איכא נמי חזקה לחיוב שהרי היתה מוחזקת בקמח ועדיין לא נתגלגלה בעיסה. ודין החזקה הוא דמאחרינן לחזקה בכל מה שנוכל. ובעינן למימר דהשתא נתגלגלה לאחר שנתגייר. וא"כ דומה ממש לפרה דמשום חזק"מ לא אמרי' סברא דצדק משלך כו' וה"נ אמאי חייב בחלה. ומשני דבחלה דעון מיתה הוא ספק איסור לחומרא אבל בפרה אינו אלא ממון לבד. ומשו"ה לא דמי ספיקא דפרה לספיקא דחלה. ומש"ש רש"י דמשו"ה לא סמכינן אחזקה. י"ל הכונה דבפרה סמכינן אחזקת פטור למיהוי ספיקא לפטור. אבל הכא לא מהני לן חזק"פ. דאע"ג דודאי הוה בחזק"פ והוה ספיקא. מ"מ גם ספק אסור הכא. וא"כ קו' הפני"מ הנ"ל מעיקרא לק"מ. מיהו הא דס"ל לה"ר יונה והרשב"א דבס' השקול בטריפות דאתייליד ריעותא לחומרא הוא למימרא דבכה"ג לא מוקמינן ארובא

והא דס"ל הכא לחומרא ולא מוקמינן ארובא וגבי גבינות ס"ל להכשיר משום חזקה דאתי מרובא דרוב בהמות כשרות. נלפענ"ד בזה מלתא חדתא. וראש דבר נאמר דהא דס"ל לה"ר יונה ודעימי' דבאתייליד ריעותא בטריפות בספק השקול דאסור. מה"ת קאמרי דאסור. ודלא כהפר"ח ונמשכו אחריו האחרונים דאינו אלא דרבנן. מפני שבאמת לא מצאו בזה יסוד לאסור מה"ת. אבל לפענד"נ דטעמייהו דה"ר יונה ודעימי' הוא כמו שיבואר. הנה בסוגי' דחולין (יא) אמרי' מנה"מ דאזלינן ב"ר דאי מאח"ר להטות דסנהדרין. דלמא דוקא באיתי' לרובא קמן אבל ברדל"ק לא. ומייתי אמוראי כמה קראי דאזלינן ב"ר אפי' ברדל"ק ולבסוף פריך ר"כ דלמא דוקא בלא אפשר דא"א לקיים מצות התורה אם לא דנסמוך ארובא אבל אפשר לא יעוי"ש. וכ' רש"י דהא דסמכינן בבהמה דלא בדקינן י"ח טריפות הוא משום דנפק"ל מאח"ר להטות בין רדא"ק ובין רדל"ק דמאי שנא האי מהאי ואח"ר דסנהדרין הוה אפשר ע"כ יעוי"ש. ודבריו תמוהין דהא עיקר מה דטרחו הני אמוראי ואייתו כל הנך קראי הוא משום קו' הש"ס דמאח"ר להטות לית לן לאוכוחי אלא רדא"ק ואי מ"ש האי מהאי ומאח"ר נפק"ל גם רדל"ק א"צ לכל הטורח הזה. ולכן נראה דצ"ל דאי לאו הנך קראי ולית לן גילוי דעת התורה דשייך דין הרוב גם ברדל"ק שפיר אמרי' דדלמא הא דאח"ר להטות מיירי דוקא ברדא"ק ולא בל"ק. דדלמא הי' רצון התורה דניזיל ב"ר דוקא בא"ק ולא בל"ק. אבל השתא בתר דגלו לן קראי דשייך דין הרוב גם ברדל"ק הוי זה גילוי דעת אקרא דאח"ר להטות דמיירי גם ברדל"ק. והשתא הנך תרתי מילי הא דסנהדרין והנך קראי בא זה ולימד ע"ז דמה דלית לן לאוכוחי מהנך קראי כגון אפשר מוכחינן מאח"ר להטות. ומה דלית לן לאוכוחי מסנהדרין ואיכא לאוכוחי מהנך קראי שפיר מוכחינן. אבל מידי דלית לן לאוכוחי לא מסנהדרין ולא מקראי ודאי דלא אזלינן ב"ר מה"ת

והשתא נלפענ"ד דבאמת כה"ג דבהמה י"ל דלא מצינן לאוכוחי כלל מסנהדרין. דהא חזינן דסוגיא דעלמא אזלא דלא מצינן למילף אלא הפחות דדמי ממש להך דמיני' ילפינן כדאמרי' בסוגי' דרובא ודלמא דוקא דא"ק ודלמא דוקא לא אפשר. ה"נ נימא דכה"ג דבהמה לא דמי לסנהדרין. דבסנהדרין הרוב מברר על הדבר מה הוא עכשיו. ובשעה שאנו דנין על הרוב אנו משתמשין עם הרוב לגמור המעשה. דרוב סנהדרין מברר על איש פלוני מה הוא עכשיו אם חייב או זכאי ומשתמשין עם הרוב עכשיו לחייבו או לזכותו כמו שאומרים הרוב אבל היכא דבשעה שאנו דנין על הרוב אין אנו יכולין להשתמש עם הרוב עכשיו. רק דמהני שנוכל להשתמש לעתיד לבא באיזה זמן. ובשעה שאנו משתמשין עם הרוב לעשות מעשה אין אנו דנין מה הוא עכשיו. אלא מה הי' בזמן הקודם. זה לא דמי להא דסנהדרין ולא ילפינן מיני'. והשתא בבהמה הא לאחר שחי' אין נפ"מ במעשה הטריפות דכל שלא נתחדש בחייה טריפות ודאי הוא דלאח"ש אין נפ"מ אם יתחדש או לא. א"כ הא כשאנו דנין בחייה מה היא עכשיו אם עריפה או כשירה. אם נתחדש בה מעשה הטריפות או לא. שאז יש בזה נפ"מ. הא אין אנו יכולין להשתמש אז עם הרוב לעשות מעשה לאכול הבשר. דהא אסורה משום אמ"ה או א"ז. מתי בא שימוש הרוב לאחר שחי': ואז אין אנו דנין אלא דבחייה היתה מן הרוב ולא נטרפה. וכל כה"ג לא דמי לסנהדרין ולא ילפינן מיני'. אלא דמ"מ אמרי' בחולין (ט) נשחטה הותרה דאף דלא נפק"ל כה"ג מסנהדרין נפק"ל מהני קראי דמייתו אמוראי מעולה ופ"א דדמי ממש להא. מיהו הנך קראי הא מיירו בסתמא בלא נתחדש ריעותא. וא"כ באתייליד ריעותא בבהמה. דלא דמי להנך קראי ולא לסנהדרין לית לן למיזל ב"ר מה"ת. וזה מה שנלפענ"ד בשי' ה"ר יונה ודעימי' דס"ל דאתייליד ריעותא בטריפות אסור. דחזקה ליכא שלא נתבררה בשעתה ורובא נמי ליכא משו"ה אסור. והשתא לפי"ז א"ש הא דמכשירין הגבינות. דאע"ג דאתייליד ריעותא וספק שמא הי' בה ריעותא זו כבר בשעה שנחלבה ואתייליד ריעותא לא נפק"ל מהנך קראי. מ"מ הא כבר נתבאר דמ"מ נפק"ל מסנהדרין אע"ג דאתייליד ונתחדש ריעותא המביא להסתפק ומוקמינן ארובא. דהא גם בסנהדרין נתחדש מושב הסנהדרין המביא להסתפק איך נגמור הדבר וגומרין עפ"י הרוב. והא דגבינות הא באמת דומה לסנהדרין ממש. דבשעה שנחלבה אנו דנין אז מה היא הבהמה עכשיו להשתמש עכשיו לשתות החלב וגומרין אז הדבר ע"י הרוב. ואע"ג דעכשיו בשעה שאנו דנין על הגבינות הוא לאח"ש. ואז אין אנו דנין אלא מה היתה בחייה. מ"מ אין זה דין דלמפרע דהא כבר הי' השתמשות ודין הרוב בשעת חליבה לשתות החלב. ונתחזק החלב בחזקת היתר אז עפ"י דין הרוב ולא מפקינן להו לגבינות מחזקה זו. וזמש"ש הר"ן בשם הר"ש וה"ר יונה בטעם היתר הגבינות מטעם חזקה דאתי' מרובא. והוא מכוון ממש למ"ש וא"ש: