ונגש הכהן צב

בנזיר דחזקה לא הוה בירור אלא גזה"כ. א"ו דגם חזקה ע"כ הוא ספק ואל"ב א"ח. וכיון דבחידוש לא נתפוס רק הפחות. משו"ה דוקא לא אתרע. אי הוה בית המנוגע דמיניה ילפינן חזקה בדלא אתרע. אלא דהשתא לפי מה שתי'. גם בבית המנוגע אתרע. דחסר הנגע בסוף שבעה. משו"ה מהני חזקה אע"ג דאתרע. ומשו"ה שפיר כתבו תוס' גבי גבינות. דאי הוה לבהמה חזקה מבוררת היו מכשירין הגבינות אע"ג דאתרע. אבל השתא דליכא חזקה רק רובא. לא מהני היכא דאתרע. דהא רובא דסנהדרין דמני' ילפינן רובא. הא לא אתרע רוב דסנהדרין. וכיון דרוב הוא חידוש ואל"ב א"ח. משו"ה דוקא בלח אתרע אבל באתרע לא. אבל להרשב"א ודעימי' דרוב לאו ספק אלא בירור ודאי ולאו חידוש הוא ולא אמרי' גביה אל"ב א"ח. רק דהעיקר בזה דתלוי אם יש כאן לברר ע"י הרוב איך הוא הדבר. ולפיכך אע"ג דהשתא אתרע. עכ"ז יש לנו לברר ע"י רוב על זמן שנחלבה שכשירה היתה והשתא הוא דנטרפה. ומשו"ה מכשירין הר' יונה והרשב"א הגבינות מכח רובא

פרט ג

ראיתי להאחרונים דנקטו הכא חומרי מתנייתא שהרי הר"ן בפ"ק דחולין הביא בשם הר' יונה דכל ספק השקול בטריפות דאתייליד ריעותא הוא לחומרא ולא מוקמינן אחזקה בין בריעותא ברורה כגון נשבר הרגל וגף וספק קודם שחי' ספק לאח"ש. בין בריעותא מחיים שאינה ברורה כגון הא דשגרונא בחולין (נא) ספק שגרונא ספק איפסק חוט השדרה אם לא היכא דמוכח או שכיח להיתירא טפי מאיסורא יעוי"ש. וכ"כ הרשב"א בחי' שם בפ"ק דחולין. ועמדו בזה דלפי"ז נראה שיטותיהם מחולפות מהיפך להיפך. דכבר נודע ג"כ מה שהביאו האחרונים דשי' התוס' דספק השקול לקולא מהא דכ' תוס' בחולין (מג) גבי ישב קוץ בושט דאמרי' נשחטה הותרה וכ"כ התוס' ביבמות (ל). והשתא קשה דהתוס' דס"ל דספק השקול לקולא אוסרין הגבינות בנמצאת הבהמה טריפה ולא מוקמינן אחזק"כ דבשעה שנחלבה כשירה היתה. והר' יונה והרשב"א דס"ל דספק השקול לחומרא מתירין הגבינות. והאריכו בזה איש איש לפי דרכו. יעוין בכרו"פ ותבו"ש (סי' נ') ופר"ח יו"ד (סי' כ"ט) ובס' דב"ח חיו"ד (סי' י') ובס' דר"ח בפתיחה (אות י') ועי' בס' בית מאיר לאה"ע (סי' ו') מש"ש בזה

איברא דלפי מה שנתבאר לעיל (פרט ב') א"ש. דשם נתבאר דלהתוס' דוקא בחזקה דגלי קרא דמוקמינן אחזקה אע"ג דאתרע. משו"ה מהני חזקה גם באתרע. משא"כ ברובא דלא גלי. א"כ לא מהני אלא בדלא אתרע אבל באתרע לא מהני רובא למימר דהשתא אתרע. דרוב חידוש הוא ואל"ב א"ח יעוי"ש. ולפי"ז י"ל דס"ל להתוס' דלא מקרי אתרע רובא אלא היכא דהשתא עכ"פ הבהמה טריפה בודאי אלא דאנו דנין מתי נטרפה. בזה אמרי' כיון דהשתא עכ"פ טריפה בודאי. הוי זה ריעותא ולא מוקמינן להבהמה ארובא בשעה שנחלבה ומחזקינן להשריפות למפרע. אבל היכא דהוה ספק אם יצתה מהרוב כלל ושמא לא נטרפה כלל. כגון נשבר הגף ורגל ספק קודם שחי' ספק לאח"ש. או כגון ישב קוץ בושט ולא נדע אם גמר להטריף דבזה יש כאן ספק אם יצתה הבהמה כלל מרוב. זה לא מקרי אתרע רובא לענין זה תדע דגבי הא דגבינות לא כתבו זה התוס' אלא לענין הא דגבינות ובשידוע שנטרפה מחיים. ואמאי לא ציירו זה בבהמה עצמה למימר דכיון דלית לן למימר חזקה משום שלא נתבררה בשעתה משו"ה בנמצא נקב בריאה וכה"ג ולא ידעינן אם קודם שחי' או לאח"ש משו"ה הבהמה טריפה. אע"כ דס"ל להתוס' דבכה"ג לא מקרי אתרע רובא ומוקמינן ארובא. דבכל כה"ג דנתחדש מעשה שע"י באנו להסתפק אם דבר זה מן הרוב או מן המיעוט זהו עצמו דין הרוב דנפק"ל מסנהדרין. שנתחדש מושב הסנהדרין ואנו מסתפקין איזה צד נתפוס. ואמרה תורה שנתפוס צד הרוב וכמו"ש לעיל (פרט א') באורך קצת

והשתא לפי"ז נראה לומר לשי' התוס' דדוקא באתרע רובא לא מוקמינן ארובא כהא דגבינות דהטריפות ברור מחיים. אבל בכה"ג דישב קוץ בושט דהוה ספק ע"ז גופיה אם יצתה מהרוב שפיר כתבו בחולין (מג) דאמרי' נשחטה הותרה ומוקמינן ארובא. אבל הרשב"א והר' יונה ס"ל דגם ברובא דאתרע השתא מוקמינן ארובא כמו בחזקה דחזקה קמייתא עדיפא מדהשתא. ה"נ ברובא אמרי' דעד עכשיו היתה מן הרוב ומטעם דס"ל דרוב לאו חידוש וכמו"ש לעיל (פרט ב') יעוי"ש. ומשו"ה מכשירין הגבינות. והא דס"ל דספק השקול בטריפות לחומרא זה עצמו אינו אלא דרבנן כמו"ש הפר"ח יו"ד (סי' כ"ט וסי' ק"י) ובפרמ"ג יו"ד בפתי' לטריפות. והא דלא החמירו גם בגבינות עכ"פ מדרבנן. בזה י"ל דלא החמירו אלא בגוף הבהמה שבו הריעותא אבל גבינות לא אתרעאו. וזה לפי תי' א' שבתוס' חולין (י) ד"ה סכין דדוקא היכא דשייך חסר ואתא כמו במקוה הוה ריעותא דמקוה כמו שהיתה באדם וכלים. משא"כ בטריפות לא שייך טריף ואתאי כמו"ש במרדכי פא"ט יעו"ש. א"נ י"ל דדוקא כמו מקוה דאדם וכלים יש להם חזקת טומאה המסייע לריעותא. בזה רמינן ריעותא דמקוה אאדם וכלים. וכן חזקת איסור דבהמה מסייע לריעותא דסכין וכל כה"ג. משא"כ בגבינות דעכ"פ לא הוחזקו באיסור משו"ה לא ראו חכמים להחמיר. ועוד יש לחלק בכמה גוני

ובעיקר מ"ש בשי' התוס' דס"ל דרוב וחזקה חידוש הוא ואל"ב א"ח ודוקא לא אתרע אבל אתרע לא. ובחזקה דגלי קרא גלי וברובא דלא גלי לא. אכתי איכא לעיונא בהא. דכיון דרו"ע מחזקה אמאי לא ניליף רוב מחזקה לענין זה בק"ו. והי' נראה לומר עפ"י מה שנסתפק הגאון פרמ"ג בס' גו"ר (כלל נ"ב) בהא דאמרי' מחידוש לא ילפינן אי ילפינן בק"ו מחידוש יעוי"ש שהאריך קצת בזה. ולפי"ז נאמר דהתוס' ס"ל בפשיטות דלא ילפינן מחידוש בק"ו. אבל ז"א דהא הק' תוס' בחולין (יא) אהא דאמרי' מנה"מ דאזלינן ב"ר דניליף בק"ו מחזקה דהא רו"ע מחזקה ותי' דלראב"י בעי דלא קים ליה חזקה מקרא ועוד תי' דלמ"ש ר"ח דהא דרו"ע מחזקה עצמו ילפינן זה מפ"א א"ש כו' ע"כ. עכ"פ מבואר דס"ל דילפינן בק"ו רוב מחזקה אי לאו הא דתירצו ע"ז.