ונגש הכהן צ

בחולין (מג) בסוגיא דישב קוץ בושט ולא ידעינן אם נקב משני צדדין שכתב התוס' דמוקמינן אחזקת כשרות דבהמה יעוי"ש. וקשה לי לחלק בין זריקת הקדושין ספק קרוב לה או סתירת הסוטה וספק אם נתחדש שם טומאה דבכל זה בטלה חזקה לישב קוץ בושט וספק אם גמר להטריף דלפענ"ד אין שום חילוק בזה כלל. ולא מצאתי עדיין פשר בזה כו' עכ"ל וזה אשר השבתי לו אז

גיה"ק הגיעני כו' וע"ד אשר עמד נבוך כו' הנה לפענד"נ דאין בזה מקום סתירה כלל בד' התוס' הללו. הן אמת דהכין הוא עיקרה דחזקה דמשעה שנתחדש דבר שעל ידו באנו להסתפק אם נסתלקה החזקה ודאי הוא דלא מוקמינן אחזקה וד"ז הוא פשוט שכ"כ כמה מרבוותא קמאי ובתראי דאפי' מה"ת נמי לא מוקמינן אחזקה ועשו"ת מהרי"ט בחי' שעל הרי"ף לקדושין גבי נתן הוא ואמרה היא שהביא שם דברי התוס' בכתובות (כג) הנ"ל וכתב דאע"פ שתפסו בלשונם שם לשון לכתחלה אין הכוונה שהוא חומרא מדרבנן בעלמא אלא הכי קאמרי לית לן למימר מדאורייתא להתירה לכתחלה ועיי"ש שביאר הדבר באופן דמ"ש תוס' דאתרע חז"פ הוא דאתרע מה"ת ובס' אבני מלואים (סי' כג סקי"ח) תמה על מהרי"ע וכתב דמעולם לא שמענו חילוק מה"ת בין לכתחלה ודיעבד אך בס' ידות נדרים (סי' רל"ה) יישב דברי מהרי"ט בביאור נכון. ועי' במל"מ (בפכ"ה מטו"מ) שהביא בשם הריטב"א לענין שלי' בבית הבית טמא משום דרוב שליות יש להם ולד. והקשה הריטב"א דאמאי לא נימא סמוך מיעוטא לחזקת טהרה דבית ותי' דכיון דשליא ודאי בא לבית אתרע חזקה דלא אמרינן אוקמא אחזקה אלא כגון ספק נגע: אבל ודאי נגע כיון דנעשה מעשה הראוי להסתפק לא מוקמינן אחזקה וכן מבואר בחי' ריטב"א בחי' לחולין (פו) ועי' בב"ש (סי' י"ז סק"א) שכתב ואם זרק לה גט ספק קרוב לו ספק קרוב לה הוה ספק מגורשת ולא אמרינן אוקמא אחזקת א"א ועי' בס' קהלת יעקב על ה' אישות להגאון בעל נתיה"מ שעמד על דברי הב"ש מש"ס יבמות (לא) דאמרינן שם דאם נתגרשה ספק גירושין מוקמינן לה מה"ת בחזקת א"א וצרתה מותרת לשוק מה"ת וכתב שם וז"ל ולכן נראה דכל היכא דאתייליד ריעותא לפנינו לא מוקמינן אחזקה כמו"ש תוס' בכתובות (כג) אך ביבמות שם אזלינן בתר החזקה כיון דהריעותא בהערוה ולא בדידה כדאמרינן בחולין (ט) סכין אתרעי בהמה לא אתרעי כו' עכ"ל ובשו"ת נוב"י קמא בחאה"ע (סי' לא) עמד בדברי התוס' בפסחים (צא) גבי מפקח את הגל שכתבו דלכן לא מוקמינן אחזקה במפקח את הגל דכיון שמצאוהו מת אית לן למימר דמתחלתו הוא מת דכל הטומאות כשעמ"צ. והוא תמוה שהרי כ' התוס' בנדה (ב) ד"ה מעל"ע ושם (ד) ד"ה שכל דשעמ"צ אינו אלא לקדשים ומדרבנן וכ"כ התוס' בעירובין (לג) וסו"פ המדיר. ואיך מביא הך מפקח את הגל חולין בעזרה דחייב פ"ש משום הך סברא דשעמ"צ וכתב שם הגאון דמשעה שנולד הספק בטלה חזקה הקדומה ועי' מ"ש בזה הגאון מהר"ש לנדא בנו של הנוב"י בנוב"י מהד"ת חיו"ד (סי' ר"ח) שכסברת אביו גבי מפקח את הגל כתב מהרי"ט (סי' יא) בשם רבו. ויעוין בחי' הרשב"א בנדה (ב) שכתב לחלק גם כן כמו"ש הריטב"א המובא לעיל בין מגע ודאי לספק מגע דבמגע ודאי לא מוקמינן אחזקה

מיהו מ"ש תוס' בחולין (מג) בסוגיא דישב קוץ התם שפיר כתבו דהבהמה כשירה דהתם לאו משום חזקה מכשרינן לה אלא משום רובא דרוב בהמות כשרות הן תדע דהא לית לה לבהמה חזקה דכשרות כמו"ש תוס' בחולין (יא) בד"ה אתי' מפ"א דהוה חזקה שלא נתבררה בשעתה ולא הויא חזקה יעוי"ש ועיין בספר בינת אדם שער רו"ח (סי' י"ד) והשתא הא דישב קוץ בושט באמת דמי' ממש לזריקת הקדושין לפנוי'. רק דכלל זה אינו אלא בחזקה ולא ברובא וטעמא דמלתא נלפענ"ד דתליא בעיקר הלימודים מהיכא דנפק"ל רובא וחזקה דחזקה ילפינן מבית המנוגע שהנחנו את הנגע שלם ואמרינן גם עכשיו עדיין הוא שלם מסתמא כמו שהנחנוהו ולא נשתנית החזקה מסתמא וכדאמרינן בחולין (י) ודלמא אדנפיק ואתא בצר ליה שיעורא. וממילא זהו דוקא בסתמא שלא נולד עד עכשיו שום מעשה שראוי להסתפק שמא נחסר הנגע דחזקה אינו משמש אלא אם הדבר הוא סתמא כמו בשעה שהנחנו אותו בשעה שהוחזק אבל אם נתחדש על הדבר מעשה חדש שלא היה בו בשעה שהחזקנוהו הא לדבר זה לא הוחזק מתחלה דלא הוחזק אלא לסתמא אמנם כל זה בחזקה אבל ברובא דמסנהדרין ילפינן לה הא התם כבר נתחדש המעשה שע"י אנו מסתפקין אם נתפוס צד הרוב או המיעוט דהא נתחדש מושב הסנהדרין ויש לפנינו מיעוט שאומרים להיפך מן הרוב ואנו מסתפקין איך נגמור הדבר ואמרה תורה שנתפוס כהרוב. א"כ עיקר דין הרוב הוא כשאנו דנין על המעשה שנתחדשה דנתפוס צד הרוב ומשו"ה בישב קוץ בושט שפיר מוקמינן ארובא. וז"ב לפענ"ד בעיקר דין הרוב והחזקה

פרט ב

כתבו התוס' בחולין (יא) ובנדה (ב) שאם עשו גבינות מבהמה ואח"כ שחטוה ונמצאת טריפה שהגבינות אסורות ולא אמרינן דמוקמינן לבהמה אחזקת כשרות ובשעה שנחלבה כשירה היתה משום דלית לה לבהמה חזקה מבוררת בשעתה דבשעה שנולדה לא ידעינן אם נולדה כשירה או טריפה רק אח"כ כשחיתה יב"ח חזינן למפרע שנולדה כשירה וכה"ג אינו חזקה עכת"ד. והר"ן שם בסוגיא דרובא הביא בשם הר"ש ורבינו יונה להכשיר הגבינות דאע"ג דחזקה עצמית מבוררת ליכא מ"מ הוה חזקה מחמת רובא דרוב בהמות כשרות הן עכ"ד וכ"כ בחי' הרשב"א וכ"כ הרא"ש שם והנה שי' תוס' צ"ב וכי לית להו רוב בהמות כשרות הן ונשחטה הותרה וכדס"ל גבי ישב קוץ בושט בחולין (מג) יעוי"ש בתוס' וכמו בחזקה אם היתה מבוררת הו"א השתא הוא דנטרפה ובשעה שנחלבה כשירה היתה. ה"נ ברובא ג"כ נימא הכי דבשעה שנחלבה היתה מן הרוב ואין לומר דתוס' ס"ל דכיון שאנו רואים שהבהמה יש לה טריפות הרי חזינן שאינה מן הרוב וכן ראיתי למי שכ' כן ז"א לפענ"ד דמהיכן חזינן שבשעה שנחלבה לא היתה