ונגש הכהן פט

ולא ידעינן אם נעשה המעשה. ולכן נראה דכונת המג"א משום ס"ס ממש. ור"ל דהא דמחלק רבינא בין רובא דתליא במעשה לרובא דל"ת במעשה. היינו דוקא היכא דאיכא ס"ס נגד הרוב או החזקה. ובזה שאני תליא במעשה ללא תליא במעשה. דבלא תליא במעשה קיי"ל ביו"ד (סי' ק"י) ובאחרונים שם דס"ס לא מהני נגד רוב או חזקה. וכ"כ התוס' בכתובות (ט) ד"ה לא צריכא וכמו"ש בחי' פ"י שם להדיא יעוי"ש. אבל תליא במעשה מהני ס"ס נגדה. מיהו בלא ס"ס גם תליא במעשה הוה חזקה אף דלא ידעינן אם נעשה המעשה כהא דחזקת חבירים לענין בדיק"ח וח"ח שעישר. ובזה מקשה המג"א על ד' הב"ח שהבין בדבריו דר"ל דבבכורות מבואר דתליא במעשה לא הוה חזקה כלל לסמוך עלי' ומשו"ה כתב דהתם ס"ס כו' ור"ל אבל בלא ס"ס הוה חזקה אף דלא ידעינן אי נעשה המעשה. וכ"ש בציצית דנעשה המעשה. ומ"ש במחה"ש דהוי כעין ס"ס. לא ידענא אמאי לא הוה ס"ס גמורה. דאף דלכאורה הוה משם א' דכ' האחרונים ביו"ד (סי' ק"י) דלא הוה ס"ס. והכל הוא ספק אחד שמא לא נתעברה. מ"מ כבר כתבו האחרונים אם ספק אחד מתיר יותר לא הוה מש"א. א"כ ה"נ לספק הראשון הא מותרת למזבח ג"כ לשלמים. ולספק השני הויא נרבעת דאסורה למזבח כמבואר בתמורה (כח). ואי משום שאינו מתהפך עכ"ז דמי ממש למ"ש הש"ך ביו"ד (סי' ק"י) בכללי ס"ס (אות ט"ו) לענין ספק נכנס ארי ספק לא נכנס ואת"ל נכנס שמא ציפורן לא מן הארי דא"צ כאן מתהפך משום דע"כ אתה צריך להתחיל אם נכנס כלל ארי יעוי"ש. וא"כ לפי"ז ה"נ מתחלה צריך להתחיל אם בא עליה זכר כלל. ודמי ממש להתם

אמנם תמוה בעיני מה שהבין המג"א בד' הב"ח דר"ל דתליא במעשה לא הוה חזקה כלל. דאיך לא ידע מהא דהכל חברים אצל בדיק"ח וח"ח שעישר. ולפענד"נ דעיקר ד' הב"ח הוא להוכיח דיש לחלק בין תלי במעשה להיכא דבטבע לענין איכא לברורי. דכה"ג כתב הב"ח עצמו באו"א (סי' תלז) לחלק להדיא דברוב וחזקה דטבע העולם א"צ לישאל כלל ולברורי. משא"כ היכא שהוא ע"י מעשה צריך למישייליה יעוי"ש. וברור הוא דלזה נחית הב"ח גם הכא. ולמימר טעמא לחילוק זה. שיש ללמוד מהא דבכורות. דאע"ג דע"כ גם תלי במעשה הוה חזקה אע"ג דלא ידעינן אי נעשה המעשה כדמוכח מח"ח שעישר. מ"מ מחלק רבינא לענין ס"ס דלא מהני נגד חזקה. דדוקא ברוב דטבע. אבל בתליא במעשה מהני ס"ס. וה"נ לענין איכא לברורי נחלק בזה. ובלא הא דבכורות היינו אומרים דכל חזקות שוים. ומהיכי תיתי לחלק בזה. וזהו מ"ש הב"ח משחיטה דאם איתיה קמן צריך למיבדקי' משום דתליא במעשה שלמד ה' שחיטה. שכן כ' הפוסקים שם דמשו"ה באיתיה קמן נבדקי' משום דבאיכא לברורי א"ס על הרוב. וע"ז כתב הב"ח דברו"ח דטבע לא שייך כלל זה. ואפי' איכא לברורי א"צ לברר. וזהו מ"ש מד' ר"ן ורמב"ן בקדושין גבי סבלונות. דאף דגם רוב דתליא במעשה הוי רוב כמו דטבע. מ"מ לענין חומרא דרבנן לחוש למיעוט משום חומר א"א מחלקינן בזה. וה"נ לענין איכא לברורי

ועפי"ז יבא לנכון ביאור ד' הירושלמי (פ' הרואה) שהובא באחרונים ביו"ד (סי' י"ט) וז"ל שחי' מאימתי מברך משישחוט למה שמא תתנבל מעתה משיבדוק בסימנים חזקת ב"מ כושר כו' ע"כ. כ"ה גי' שלפנינו ובאחרונים הובא הגי' משיבדוק ותו לא ופי' שעל בדיקת הריאה קאי ונדחקו בזה. וביארנו במקו"א לפי גי' שלפנינו והובא גי' זו בנקוה"כ דקאי על נקוהו"ש ופסוה"ג ואכמ"ל. ועכ"פ צ"ב מ"ש חזקת ב"מ מרו"מ אשמ"ה דברומא"ש בעינן לברורי וחיישינן שמא תתנבל. ולשי' הב"ח א"ש דרומא"ש תלי במעשה האדם כמו"ש הב"ח. אבל חזקת ב"מ חזקה דטבע ולא בעינן לברורי. ועפי"ז נראה בנידו"ד דרובן אינם נפלים הוה רוב דטבע לא בעינן לברורי. ולכן נלפענ"ד שלא להחמיץ המצוה כלל ולברך ג"כ. וכ"פ הגאון בשו"ת חת"ס חיו"ד (סי' רצ"ה) והביא שם מעשה רב לפדות ולברך ג"כ. וכן העלה בשו"ת מהרי"ם (סי' ב') והנלפענ"ד כתבתי

כלל ח בדין חזקה

בו יבואר פלפול עצום במחלוקת התוס' עם רבינו יונה והרשב"א לענין גבינות שנעשו מבהמה טריפה בחולין (יא) והובא בר"ן שם בפ"ק ובח' רשב"א שם ובספק השקול בטריפות אי מוקמינן אחזקה. ובדין דמשעה שנולד הספק לא מוקמינן אחזקה ובדין שאין דנין הנגררת רק מדבר שבו נולד הספק וביאור סוגיא דמומין בכתובות (עה) ולבאר דעת המהרי"ט בחחו"מ (סי' כ') דחוקה"ג עדיף מחזקה דדינא כמו טומאה וטהרה וחזקת איסור

פרט א

ראיתי להעתיק בזה מ"ש לחכם אחד מה ששאלני במכתבו בדין חזקה וז"ל ואגלה לפני כבוד כו' את האצור בלבבי. מה שאיני מבין דברי התוספות בדין חזקה שהרי כתבו התוס' בכתובות (כג) לענין חזקת פנויה. דמשעה שזרק לה קדושין ספק קרוב לה אתרע חזקתה. וכה"ג ראיתי להתוס' בחולין (ט) ד"ה התם שם שכתבו לענין ספק טומאה ברה"י דילפינן מסוטה לטמא. וז"ל וא"ת ומסוטה היכי מצי למילף לה ונסתרה אית לה חזקת טהרה. וי"ל דכיון דקינא לה ונסתרה איתרע חזקתה עכ"ל. ועפ"ז איני מבין מ"ש תוס' שם