ונגש הכהן ט

ה"ז בכלל ברוך כו' עכ"ל וגדול שכר המחזיק כהלומד עצמו כמו"ש ביו"ד (סי' רמ"ו) דמי שא"א לו ללמוד מפני שא"י כלל ללמוד או מפני טרדות הזמן יספיק לאחרים הלומדים ותחשב לו כאלו הוא בעצמו לומד כמו שדרשו מפסוק שמח זבולן בצאתך כו' ע"כ ובמ"ר בראשית (פ' צט) הקדים זבולן ליששכר שזבולן עסק בפרקמטי' ויששכר עוסק בתורה וזבולן בא ומאכילו לפיכך קדמו ועליו כתיב עץ חיים היא למחזיקים בה וכן משה אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך לימוד של יששכר שלך שאתה מסייעו כו' ע"כ וכן בסוטה (כא) גבי שמעון אחי עזרי' ופירש"י נזכר בריש זבחים במתני' ולמד תורה ע"י אחיו שהי' עוסק בפרקמטי' כדי שיחלוק בזכות לימודו של שמעון לכך הוא נקרא ע"ש עזרי' אחיו ע"כ ובויק"ר (פ' כה) אמר הקב"ה בני עסקו בתורה ואי אתם מתייראין משום שונא כו' אלו נאמר עץ חיים היא לעמלים בה לא הי' תקומה ח"ו לישראל אלא למחזיקים אלו נאמר ארור אשר לא ילמוד לא היה תקומה לישראל ח"ו אלא אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לכך נאמר עץ חיים היא למחזיקים בה כו' כי בצל החכמה כו' למד ולימד כו' כמו"ש בירושלמי סוטה הנ"ל ושם בירושלמי מסיים עלה עתיד הקב"ה לעשות צל לבעלי מצות אצל בעלי תורה שנא' בצל החכמה כו' ופי' בק"ע בעלי מצות הם המחזיקים ביד הת"ח שילמוד ע"כ ומהך קרא דרשו בפסחים (נג) כל המטיל מלאי לכיס של ת"ח זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנ' כי בצל החכמה כו' עכ"ל

ט וביומא (פ"ו) דרש ר"י ארבע חלוקי כפרה כו' עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין כו' ע"כ. וע"ז ידוו כל הדווים כי מי יתברך בלבבו לאמר בלום לי כי נקיתי מאלה. ועל כל צעד וצעד. פחד ורעד. ואפי' אנו עושין תשובה כראוי ביוה"כ עכ"ז מידי יסורין לא פלטינן: אך צרי ומזור להנצל מזה הוא לחסות בצל כנפי תוה"ק לימודה והגיונה ועומליה לחוננה. כמו"ש בברכות (ה) כל העוסק בתורה יסורין בדילין הימנו ע"כ. ואפ"ל דכ"מ דאמרי' לשון עוסק בתורה ולא לומד י"ל דקאי על המחזיק ביד הת"ח. שעושה עסק ומסחר עם התורה. שקונה זכות בתורה ע"י ממונו כמו שקונה סחורה וכשמעון אחי עזרי' ויששכר וזבולן. ובזה א"ש באבות (פ' ש"ח) דאמרי' שם שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף שנ'. נזם זהב באף חזיר כו' וכל העוסק בתלמוד תורה ה"ז מתעלה. ולכאורה למה ברישא אמר עוסק בתורה ולא אמר עוסק בתלמוד תורה כדאמר בסיפא הלא לא לחנם הוא. ועוד תימא איך פסקי' תנא למילתי' דאותן יראי ד' שא"י ללמוד מפני קוצר המשיג ועומק המושג או מפני טרדות הזמן ועושים מצוות ומהנים ללומדים ות"ח. אומר עליהם שהם נזופיה למקום והמליץ לדמותם לחזיר והוא מבהיל לכאורה. אך לפמ"ש א"ש. דברישא מיירי דלא מיבעי דאינו לומד אלא דגם אינו מחזיק לת"ח. ואינו חפץ לקנות זכות בתורה ע"י ממונו כמו שקונה שאר סחורה. וסחר תורה אצלו לבוז וקלסה ח"ו והוא נקרא שאינו עוסק בתורה כמו שעוסק בשאר סחורות זה ודאי מדמהו לחזיר ונזוף למקום ואין לו טהרה. ובסיפא מיירי בלומד עצמו ומשו"ה קורהו שעוסק בתלמוד תורה כלומר שלומד התורה. הוא מתעלה תחת כנפי השכינה לנחול נחלה בלי מצרים אשר עין לא ראתה ועדיף מהמחזיק. ונמשך זה למ"ש בברכות (לד) וסנהדרין (צט) כל הנביאים לא נתנבאו אלא למשיא בתו לת"ח ועושה פרקמטי' לת"ח ומהנה ת"ח מנכסיו אבל ת"ח עצמן עין לא ראתה כו'. והא דמבואר בכ"מ דשכר המחזיק שוה לשכר הת"ח עצמו. ומהא דיששכר וזבולן דקדמו הכתוב לזבולן מוכח דהמחזיק עדיף יותר מן הת"ח. ובברכות (יז) משמע נמי הכי דאמרי' שם דשכר נשים שמחזיקין ידי בעליהן ובניהן שיתעסקו בתורה גדול יותר מן הת"ח עצמן. ועי' סוטה (כ"א) כבר עמד ע"ז בס' דברי חפץ לגאון ספרדי (סי' י"ט) והעלה לחלק לג' מדרגות בזה. ותוכן דבריו הוא. דאם עשו שותפות לכתחלה כמו יששכר וזבולן ושמעון אחי עזרי'. ויששכר נעשה ת"ח ע"י הספקתו של זה שסיפק לו כל צרכו דזה הוא כמו"ש בב"ר (פ' צ"ט) לימוד של יששכר שלך הוא בזה עדיף המחזיק מת"ח עצמו. אבל היכא שהוא כבר ת"ח. ומוכרח לשכח תלמודו מפני שא"י לפרנס עצמו ונטרד למזונותיו וזה בא ומפרנסו כל צרכו שלא יתבטל מלימודו ולא ישכח. זה שכרו שוה עם הת"ח. ומי שמהנה לת"ח דורון ומתנה וכה"ג דלאו כל צרכו של הת"ח בזה הת"ח עדיף יעוי"ש

י ובזוה"ק (פ' ויחי) מהכא אוליפנא דמאן דסעיד למרא דאורייתא נטיל ברכאן מעילא ותתא ולא עוד אלא דזכי לתרי פתורי. זכי לעותרא בעלמא דין וזכי בחולקא לעלמא דאתי ע"כ. ובתדב"א (פ' כ') המפרנס ת"ח ברכה נכנסת לו תוך מעשי ידיו כו' תיכף לת"ח ברכה כו' ע"כ. והוא כמו"ש בברכות (סג) ויברך ד' את בית עובד אדום הגתי בעבור ארון ד' ומה ארון כו' המארח ת"ח בתוך ביתו ומאכילו כו' על אחת כו"כ כו' ע"כ. ושם בתדב"א (פ' כ"ז) שאינם ב"ת ומחזיקין ידי הת"ח הם כת"ח עצמן ע"כ. ובכתובות (קי"א) כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו כו' ואתם הדבקים כו' וכי אפשר לידבק כו' אלא כל המשיא בתו לת"ח ועושה פרגמטי' לת"ח ומהנה ת"ח מנכסיו כאלו נדבק בשכינה כו' ע"כ. ובשבת (קיט) עשירים שבבבל מפני מה זוכין מפני שמכבדין את התורה. פי' שמחזיקין ידי הת"ח, ובמדרש שה"ש (פ"י) אמר ריב"ל למה נמשלו ישראל לאגוז מה האגוז נגזזת ונחלפת כך מה שישראל נגזזין מעמלן ונותנים לעמילי תורה בעוה"ז לטובתן הן נגזזין ונחלפין להם ומרבין להם עושר בעוה"ז ושכר טוב לעוה"ב ע"כ. ובמדרש קהלת ע"פ שלח לחמך ע"פ המים אם אתה עושה צדקה עשה עם עמלי תורה ע"כ. והוא עפימ"ש בע"ז דאין מים אלא תורה יעוי"ש (ג') מה דגים כיון שפורשין מן המים מיד מתים אף ישראל כיון שפורשין מה"ת כו' ע"כ. וזהו מ"ש ע"פ המים דהיינו לעמילי תורה. ומ"ש ברוב הימים תמצאנו יבואר עפ"י מ"ש בב"ב (ח') גבי רבי בשני בצורת דחק ונכנס כו' לאחר שיצא אמר אוי לי שנתתי פתי לע"ה כו' יעוי"ש. והיינו דהנותן לע"ה אינו מצוה אלא בשעת מעשה בשעה שמאכילו צדקה. אבל אח"כ אין מזה כלום. אבל ת"ח שבכח האכילה לומד תורה וזה נשאר קיים לעד ונמשך המצוה אפי' אח"כ לאורך ימים, וזהו לאחר שיצא אמר אוי לי כו' משום שאח"כ אין כאן המצוה משא"כ בת"ח. וכן המסייע לת"ח להדפיס ספריו וחידושי תורתו צדקתו עומדת לעד ובכל עת שלומדין בו הוה המצוה של המסייע וכמו"ש בכתובות (נ') זה הכותב ספרים כו'. וזמ"ש ברוב הימים תמצאנו. והנה לדעת הרא"ש ודעימי' שהובא בשו"ע יו"ד (סי' ע"ר) דהאידנא אין יוצאין מצות כתיבת ס"ת בכתיבת ס"ת לבד אלא בכתיבת משנה וגמרא ופירושיהן. ועי' שאג"א (סי' לו) ושו"ת חת"ס חיו"ד (סי' רנ"ד) ומדברי כולם נלמד דעכ"פ אין יוצאין מצות כתבו לכם את השירה הזאת בכתיבת ס"ת לבד אלא בקניית ספרים של פוסקים ושו"ת ופי' הגפ"ת כדי שילמדו בם ההוגים א"כ המסייע להת"ח בהדפסת וקניות ספריו מקיים מצוה זו כתיקונה בלי פקפוק

יא ובירושלמי שקלים (פ"ה) גרסי' ר"ת בר חנינא ור"ה רבה הוו מטיילין באילין כנישתא דלוד א"ל כמה נפשות שקעו כאן לא הוו בני נשא דילעון באורייתא. ר' אבון עבר אילין תרעח סדרא רבא נחית ר' מני לגבי' א"ל חמי מאי עבדית א"ל וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות מי לא הוו בני נשא דילעון באורייתא ע"כ. הרי שנינו מה שהוציאו ממון על ביהכ"נ ויותר נכון שהיו מוציאין אותו הממון להספקת ת"ח. ובילקוט (פ' ראה) עשר שלא תתחסר עשר שתתעשר א"ר אבא מכאן לבעלי פרקמטיא ומפרשי ימים שיהיו מוציאין אחד מעשר לעמילי תורה ע"כ. ומ"ש שלא תתחסר יובן עפ"י מ"ש בגיטין (ז') אם שלמים וכן רבים כו' אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמים יעשה מהן צדקה וכ"ש כשהן מרובין כו' ועניתיך אמר מר זוטרא אפי' עני המתפרנס מן הצדקה יעשה צדקה. לא אענך עוד תני רב יוסף שוב אין מראין לו סימני עניות ע"כ. וצ"ב מ"ש אם רואה אדם כו' וכ"ש כו' ויותר הול"ל אפי' אם רואה אדם כו' ועי' בשבת (פט) מ"ד אם יהיו חטאיכם כו' א"ר יצחק אם יהיו כו'. שהרגיש ר' יצחק דהול"ל אף אם יהיו ולכן פי' שהוא אם התנאי שאם יהיו כשנים הסדורות כו' שהתשובה תהי' כסדר שלא יקדים המאוחר אז דוקא כשלג ילבינו ואם לאו לא. ועי' מזה בס' איי הים שם. גם צ"ב מ"ש שוב אין מראין לו כו' דמי סני לצדיקי גם עושר ואמאי לא אמר אלא דשוב אין מראין כו' ותו לא. אמנם יבואר שיש אוילים כאלה המתרגנים באהליהם לאמר. הלא אני נותן צדקה ולא נתעשרתי. וע"ז אמרו אם רואה אדם כו' והוא אם התנאי אם אתה רואה שמזונותיך מצומצמים ובזה נתברר לך שאתה במזל רע ונושא זעם ד' וכבר אמרו בעירוכין (ח) משפטיך תהום רבה. דמי שהוא במזל רע נכון הוא למועדי רגל לירד ח"ו עד תהום. ואינו בטוח שלא ירד ח"ו עוד למצב יותר גרוע מכמו שעומד היום. וכ"ה בויק"ר (פכ"ז) יעוי"ש. ולכן עשה