ונגש הכהן י

סגולה ותן צדקה ויעמוד לך לזכות שלא תפול יותר ח"ו כאשר החילות לנפול. כי למשפט ד' אין קץ. שיש עני מחזיר על הפתחים והוא בריא וחזק בגופו וכבר נתרגל במצב זה וגם זה טוב אצלו. אמנם יש עוד גרוע מזה. עני חולה ח"ו. שבר יד ושבר רגל כואב ומוכה שחין ד' ישמור עמו. ומ"ש וכ"ש מרובים היינו שכשאתה עומד במזל טוב אז הצדקה יהי' סיוע להמזל שתתעשר. ושוב הרגישו מ"ש לא אענך עוד. דאם המכוון שבזכות הצדקה תהי' מכאן ולהבא עשיר ולא עני מדוע אמר בלשון שלילה שלא יהי' עני ולא אמר תתעשר משו"ה תני רב יוסף דהכונה דעכ"פ זה יועיל לך בודאי לכה"פ שלא תפול ח"ו ממצבך עוד יותר. ויען שבכל מצב שהורגל בו האדם כבר אינו מרגיש שום עוצב ממצבו. ואינו מרגיש סימני עניות אלא בשעה שיפול יותר ח"ו כל אחד לפי מצבו שהי' בו מקודם. משו"ה אמר שוב אין מראין כו' כלומר במצב יותר גרוע וזהו לא אענך עוד. היינו עוד יותר וזמ"ש בילקוט עשר שלא תתחסר יותר. ואם תעמוד במזל טוב אז עשר והצדקה תסייע לך שתתעשר

יב ובמדרש איכה (פתי' ב') תני רשב"י אם ראית עיירות נתלשות ממקומן דע שלא החזיקו בשכר סופרים ושכר משנים שנ על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי כו' מצינו שויתר הקב"ה על ע"ז וג"ע וש"ד ולא ויתר על מאסה של תורה כו' ע"כ וכה"ג בנדרים (פ"א) וב"מ (פ"ה) יעוי"ש. וירמוז על עת פרוע פרעות בישראל כי פרעום פראים לשמצה. וחדשות לא טובות תולדנה בתפוצות ישראל יום יום. ונשתנו עתים לרעה ח"ו על שונאיהם של ישראל. ובעת כזאת פג לב ישראל וסר רוחו מעליו. עד כי יש מדברים דברי כסילות על עוסקים בתורת ד'. ומביטים אז בעין זעומה ח"ו על ת"ח המיגע עצמו בתורה. ועל המוציא חידושי תורה לאור הדפוס כמצווה עליו מהמרחם עמו. וככפוי ונאנס מן השמים בזה. שהקב"ה מגלה חלקי תורתו בכל דור ע"י הת"ח המייגעים כאשר נתבאר לעיל באורך בשם קדושי עליון וחסידי ד'. וכסילים מביטים עליהם כעל עוסקים בדבר שאינו ישובו של עולם לאמר. האם בעת כזאת עוסקים בדברים כאלה. אוי לאזנים שכך שומעות. נגד מ"ש בברכות (סג) בשעת המכנסים פזר ואף שאמרו שם אם ראית דור שאין התורה חביבה עליהן כנס. הן לא אלמן דורינו ממחבבי תורה ואוהביה מהונים. ית"ש ויתעלה זכרו של נותן התורה. כי עוד בכל עיר ועיר עומדים יקרים וישרים על משמרת התורה. ובע"ב סוחרים קובעים עתים לתוה"ק. אם כי הם המיעוט ד' ירחם. עכ"ז כבר כתב הקדוש בנפה"ח (שער ד' פכ"ה) דאף גם איש א' מישראל לבד רב כחו ובידו להעמיד ולקיים כל העולמות ע"י עסקו והתבוננותו בתוה"ק כו' יעוי"ש ובירושלמי דפאה (פ"א) ר' ברכי' ור' חייא דכפר תחומין חד אמר אפי' כל העולם כולו אינו שוה לדבר א' מן התורה וח"א אפי' כל מצות התורה אין שוות לד"א מה"ת כו' ע"כ. ובירושלמי (סוף ברכות) אמר ר' זעירא אם נתרוקנה אומתך עמוד וגודרה כו' תני רשב"י אומר אם ראית הבריות שנתיאשו מה"ת עמוד והתחזק בה ואתה מקבל שכר כולן כו' ע"כ. ומפטפטים אלו אינם נכוים ברותחין במ"ש ב"ב (ע"ה) כל מי שעיניו צרות בת"ח בעוה"ז מתמלאות עיניו עשן לעוה"ב כו' ע"כ. ובסנהדרין (צט) אפיקורס כגון מאן א"ר יוסף כגון הני דאמרי מאי אהנו לן רבנן לדידהו קרו לדידהו תנו. ופירש"י והם אינם יודעין שעולם מתקיים עליהם ע"כ. ככה יש אשר לא יחכמו. וחושבים למצוא ישע בעת צר ע"י צרות עין בת"ח ובשעשועין דאורייתא ושלא לחוס על יגיעתם ועמלם בשחרות הפנים (עירובין כ"ב) על יפעת התורה. ושלא להושיט להם יד עזרה עת נדרש להם תמיכה. וחושבים באולתם לחלוץ נפשם ממסגרות אופל. ממה שיקמצו על תמיכת עמוד התורה. הוגיה ועומליה

יג וע"ז בא האלקי התנא רשב"י לגלות אוזן אנשים כאלה ורוח ד' הופיע עליו להגיד לעמו, כי כל זאת באתנו על כי הכעיס ישראל תמרורים. ועונותיו החרידוהו פתאום ממנוחתו. אפס לא הי' הקב"ה גומר דינו ח"ו אפי' הי' בידם ג' עבירות אלו החמורות מאוד. לוא לא רפו ידיהם מלהחזיק בקרנות מזבח התורה המכפר אפי' על עבירות היותר חמורות. כאישים וניחוחים. וקרבנות מחים. כמו"ש במנחות (קי) אלא אמר רבא כל העוסק בתורה א"צ לא חטאת ולא עולה כו' ובמדרש שמו"ר (פ' ל"ח) קחו עמכם דברים כו' אין דברים אלא תורה ואני מוחל לכם עונותיכם כו' ע"כ ובתדב"א (פ"ה) אדם שעבר עבירות הרבה כו' ועשה תשובה ולמד תורה כו' ושימש חכמים אפי' נגזר עליו מאה גזירות הקב"ה מעבירן ממנו כו' ע"כ. ובזוה"ק (פ' קדושים) דכל מאן דאשתדל באורייתא אע"ג דאתגזר עלי' עונשא מלעילא ניחא לי' מכל קרבנין ועלוון וההוא עונשא אתקרע כו' ע"כ. ובזוה"ק (פ' שלח) דכל מאן דאשתדל באורייתא כאלו מקריב כל קרבנין דעלמא קמי קוב"ה ולא עוד אלא דקוב"ה מכפר לי' על כל חובוי כו' ע"כ. ותורה מכפר אפי' היכא דקרבנות אין מכפרין כמו"ש בר"ה (יח) בזבח ומנחה הוא דאינו מתכפר אבל מתכפר הוא בד"ת ע"כ. ועי' בסנהדרין (קב) אחאב שקול הי' כו' ומתוך שההנה ת"ח כיפרו לו מחצה ע"כ. וכ' מהרש"א בח"א שמחצה הי' דבוק בע"ז מיהו כיון שההנה ת"ח שהוא כאלו דבוק בשכינה משו"ה כיפרו לו מחצה ע"כ ממילא כל אדם מישראל שח"ו אינו עוע"ז מכפר לו בשלימות. ומה"ט נמי אמרו בברכות (י') כל המארח ת"ח בתוך ביתו כאלו הקריב תמידין ע"כ. ואפ"ל דלזה ירמוז הנביא (ישעי' א') על מה תכו עוד תוסיפו סרה כו'. ירצה שעל אותו הדבר שהכיתי אתכם שהוא עזיבת עמוד התורה תחת להטיב עוד תוסיפו לעזוב. ועזיבת התורה שהיא היתה הסיבה בעוכריכם כדי שתטיבו דרכיכם. אתם לוקחים אותה המכה והעת הצר לסיבה לעזוב יותר. באמרכם וכי בעת הזאת עוסקים בדברים כאלה. וההכאה שהכיתי אתכם לא עוד שלא הטיבה אתכם. אלא שיותר הוספתם להלוך אחורנית ע"י סיבת ההכאה. ואמר כל ראש לחלי וכל לבב דוי. ירצה כי ראש ולב ימליץ על בעלי העיון והמחשבה. והם האנשים המחפשים עצות ותחבולות להטיב מצב הרע ולהאיר אופל הזמן אשר יחשיך עיני ישראל. יאמר כל חושב מחשבה ותחבולה בזה לא יחשוב אלא דברים זרים ועצות רחוקות. ואל עיקר הסבה אשר הביאה את כל הרעה לא יביטו ולא יחלצו חושים להרים קרן התורה. להרימה מעפר שפלותה. אשר בסור הסבה יסור המסובב כנודע. וזמ"ש כל ראש ולב בזה לא להועיל הם. כי אדרבה עוד יגדילו החולי והדויון. כל עוד לא יפקחו עינים על מקור המחלה לעקרה משורש. וגבר חכם בעוז ישכיל על דברינו אלה

יד ולכן עם קדוש. שימו לב ותנו ראש להתאחד באגודה למטרה וכונה אחת. מגבירים ושועים ובע"ב ממוצעים. עד לבוש הקרעים. היו אחים ורעים. ותנו כבוד לתורה. פרצותיה לגודרה. עומליה לעוזרה. סחרו מסחרה. ומכחכם שחדו עבורה. והיא תופיע לנו אורה. כי תסך עלינו אברה. כחומה לנו לשומרה. וליונה הומיה וסוערה. לא תהי עוד סוררה. בת קנאות השוררה. כי תמשוך אהבתה בהדרה. לישראל כבוד ותפארה. צאו וראו מ"ש בת קול באבות (פ' ש"ח) אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. ירצה כל אוי הוי ואבוי. זועה ופלצות. חרדה ואימה. שסובלים הבריות לא מסבה אחרת מקורן. ולא מפשעים אחרים כ"א מעלבונה ש"ת. ובתדב"א סא"ר (פ"ו) אם ראית שהיסורין ממשמשין ובאין רוץ לחדרי תורה ומיד בורחין. ובזוה"ק (פ' ויחי) יששכר חמור גרם כו' דכל מאן דאשתדל באורייתא לא דחיל מפגעי עלמא נטיר הוא לתתא ונטיר הוא לעילא. עוד שם מאן דסטא ארחי' וגרמי' דלא למסבל עולה דאורייתא מיד ויהי למס עובד כו' ע"כ. וכתדב"א סא"ר (פ"ד) כל ת"ח שעוסק בתורה כו' א"צ לא חרב ולא חנית ולא כ"ד שיהי' לו שומר אלא הקב"ה משמרו בעצמו כו'. ובסוטה (כא) תורה אגוני מגנא מן יסורין בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה. ובברכות (ה') כל מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הקב"ה מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו כו'. וכבר נתבאר לעיל דלשון עוסק בתורה יומלץ על המחזיק ביד הת"ח יעוי"ש. ובברכות (סג) א"ר טבי א"ר יאשי' כל המרפה עצמו מד"ת א"י לעמוד ביום צרה כו'. וכ"ה במדרש משלי (פ' כ"ד) ובמ"ר דברים (פ"ד) שמעו לד"ת ואל תגבהו הטובה מלבוא בעולם. ובב"ר (פכ"ה) בזמן שהקול קול יעקב בב"כ ובמד"ר אין הידים ידי עשו שולטות ואם לאו כו'. ובויק"ר (פ' לה) אם שמרתם מ"ש בתורה אתם ניצולים מן הסייף ואם לאו כו' ובמדרש תנחומא (פ' בשלח) א"א לישראל לחיות אא"כ מתעסקין בד"ת ולפי שפירשו ישראל מד"ת לפיכך השונא בא עליהם וכן אתה מוצא שאין השונא בא אלא ע"י רפיון ידים מן התורה כו', ע"כ עם קדוש שימו לב למ"ש בע"ז (ה) ת"ר אם בחוקותי תלכו אין אם אלא לשון תחנונים. וכן הוא אומר לו עמי שומע לי כמעט אויביהם אכניע ואומר לו הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך אמן

אמנם מה שיתלוננו המחברים. על אלה השועלים. עדת הסכלים. עוסקי הבלים. והולכי בטלים. ולרבי פעלים. כבוד