ונגש הכהן פח

עדיף. כמ"ש תוס' בחולין (יא) דילפינן מפ"א דמטהרין לאדם מכח רוב כשירות אע"ג דאיכא חזקת טמא

והשתא לפי"ז אפי' נימא דרשב"ג עצמו מה"ת אמר דהוה ספיקא. וכ"מ דעת המל"מ (פ"ד מאסו"מ). מ"מ גם לרשב"ג שייך לומר חזקת חי כשאינו לפנינו. דדוקא לענין יבמה דאין אנו דנין אם הוא עכשיו חי כמו מקודם. דהא הוא לפנינו או חי או מת. ואין אנו דנין עליו אלא מה הוא משעה ראשונה אם נפל או ב"ק. דע"ז אין לו חזקה רק דאתינן מדין רובא דרוב ב"ק. ובזה ס"ל לרשב"ג דהכא לא אזלינן בתר רוב ב"ק מאיזה טעם שיש לו. מיהו כ"ז כשאנו דנין עליו איך הוא משעה ראשונה. דלא אתינן עלה מדין החזקה אלא מדין הרוב. אבל כשאינו לפנינו ואנו דנין עליו אם הוא עכשיו חי כמו שהי' חי בתחלה. ואם נשתנה מחזקת חיותו שראינוהו חי. זהו דין החזקה וגזה"כ הוא דמוקמינן אחזקתו הראשונה. ואע"ג דחיותו תלוי באיכותו אם הוא ב"ק או נפל. מ"מ הוה זה ככל החזקות שתלוין באיכות הדבר דשבקינן להספק ומוקמינן אחזקה. ואפי' לרשב"ג דלדידי' רוב ב"ק אינו רוב רק ספק. מ"מ לענין חזקה אין נפ"מ. דאין זה אלא ספק אם נשתנה מחזקתו. יהי' מאיזה סבה. אם מגרם סבה שבחוץ או מאיכות עצמו. ואמרה תורה דשבקינן להספק ומוקמינן אחזקה וזהו עצמו דין החזקה שאמרה תורה. וזה אין שייך כלל לפלוגתת רשב"ג ורבנן לענין יבמה דבנידו"ד בליתיה לפנינו לכו"ע מוקמינן אחזקה שהוא חי כמו שהי' חי מקודם. וכ"כ הנ"י ביבמות ר"פ האשה בתרא דגם בעובר במעי אמו לא אמרי' שמא הפילה ומייתי מגיטין (כח) דלשמא מת ל"ח

פרט ח

ופש גבן לברורי מה שהעיר פר"מ נ"י. דכיון דעיקרא דמלתא הוא על סמך הרוב. וקיי"ל דהיכא דאיכא לברורי לא סמכינן ארובא א"כ יש לברר ע"י אגרת ובי דותר דמשכח שכיחי אי חי או מת. וקשה לסמוך ארובא משום חשש לא תשא. ולפענד"נ דליתא להא מכמה טעמים. חדא דבהא דאיכא לברורי לא סמכינן ארובא וחזקה הוא עצמו אינו אלא חומרא דרבנן. ולא שייך זה אלא היכא דלא נפסיד בזה דבר אם נברר. בזה החמירו דמה נפסיד אם נברר. אבל הכא כיון דגוף הפדיון הא ע"כ דלא דחינן משום חומרא דרבנן וכמו"ש לעיל. ואם נמתין נעבור על מצוה בשעתה בודאי. ומצוה בזמנה ושעתה הוה מה"ת וכמבואר בפסחים (סח) וכ"כ הרא"ש ריש ה' פדה"ב. ועשו"ת חכ"צ (סי' מה וסי' קס"ו) מה שהביא מירושלמי דפ"ק דר"ה לענין מצוה בשעתה. א"כ כיון דהפדיון ע"כ דלא דחינן. דחשיבות מצוה בשעתה לא גרע מאיכא טורח דלא איכפת לן בהא דאיכא לברורי כמבואר באחרונים ועב"ס גו"ר (כלל ס"א). ואין כאן אלא לענין הברכה. ודאי דלא שייך להמתין לברורי. דאז כשיבורר ליכא מצוה כלל וליכא ברכה

ועוד נלענ"ד דלהמתין ולברורי ע"י אגרת לא מקרי זה איכא לברורי בקל. דבש"ס משמע דוקא באיתיה קמן כמבואר בפסחים (ה) אי איתיה קמן נישיילי'. אבל כל דליתי' קמן לא מחייבינן כלל להמתין. ועי' יבמות (סז) בעבדי כהן שמת והניח אשתו מעוברת כו' דאוכלין העבדים בתרומה על סמך הרוב יעוי"ש. והשתא הא איכא לברורי ולהמתין עד שתלד. ועכצ"ל דלהמתין לא שייך איכא לברורי. ועי' יו"ד (סי' ט"ו ס"ג) דא"ס על גדיים וטלאים שהם בני ח' ימים. והט"ז (סק"ד) הק' דנסמוך על ס"ס. ולא אתינן עלה להמתין ח' ימים משום איכא לברורי. א"ו דלא שייך איכא לברורי להמתין. ועי' בשו"ע או"ח (סי' תל"ז) ובמג"א שם. ועי' ביו"ד (סי' א') בהגהת רמ"א לענין שוחט דדוקא באיתיה קמן צריכין לבודקו. ועוד י"ל דנראה דהך כללא ליתא אלא היכא שיש חזקה להיפך. וזה מבואר ממ"ש הב"י באו"ח (סי' תלז) לחלק בין הא דלא בעינן לברורי י"ח טריפות לבדיקת חמץ. משום שיש לבהמה חזקת כשרות משנולדה. ובית כל השנה בחזקת שאינו בדוק. ובפר"ח שם תמה ע"ז דמאי חזקה היא זו דדלמא נולדה טריפה אך במג"א כתב דהתם בבהמה לא הי' לה חזקת טריפה. וכונתו דבבדיק"ח יש חזקה דכל השנה שאינו בדוק נגד חזקת בדוק. וכן בשוחט יש חזקת א"ז. משא"כ בי"ח טריפות אין שם חזקת טריפות נגד חזקת כשרות. וחזקת כשרות שכ' הב"י כיון למ"ש הראשונים גבי גבינות בפ"ק דחולין (יא) שהוא מכח רוב דרוב בהמות כשרות. א"כ כל דליכא חזקה כנגד לא אתמר הך כללא א"כ בנידו"ד דליכא נמי חזקה להיפך ליתא להא מלתא

ובר מן דין נראה דלא אמרי' א"ס על הרוב וחזקה היכא דאיכא לברורי. אלא ברוב דתלי' במעשה האדם. אבל ברוב דטבע לא בעינן לברורי. והוא עפימ"ש הב"ח באו"ח (סי' ח') אהא דכ' הטור דיעיין בהציצית קודם שיברך משום ברכה לבטלה. וכ' הב"ח דמן הסתם אין לברך לסמוך על החזקה גבי ציצית. דדוקא בחזקה דטבע העולם אבל הכא החזקה כו' תליא במעשה האדם שעשה הציצית לא סמכינן אחזקה דחיישינן שמא תתקלקל. תדע דהא גבי רובא דעדיף מחזקה כו' אפי"ה ברובא דתליא במעשה לא אזלינן ב"ר כדמסיק רבינא בבכורות פ' הלוקח. ומשו"ה גבי שחיטה אי איתיה קמן צריך למיבדקי' ולא סמכינן אחזקה דרו"מ אשמ"ה. והיינו משום דהחזקה אינה ממילא אלא ע"י שלמד ה' שחיטה ושמא שכח. וכ"כ הר"ן בפ' האיש מקדש גבי סבלונות וכ"כ הרמב"ן במלחמות ד' עכ"ד

ובמג"א (סי' ח' סקי"א) כ' על ד' הב"ח ולא ידענא מאי קאמר דהתם בבכורות אמרי' שמא לא בא עליה זכר ואת"ל בא עליה שמא לא נתעברה. משא"כ כאן דנתקנו הציצית כהלכתן אוקמא אחזקתייהו כו' עכ"ל. וכתב במחה"ש בביאור ד' המג"א. דמ"ש ס"ס היינו שהוא כעין ס"ס ור"ל דבבכורות לא ידעינן אם נעשה המעשה. ואם היינו יודעין שבא עליה זכר אף דתליא במעשה אזלינן בתר רוב מתעברות. וא"כ הוא הדין בציצית נהי דתלוי במעשה מ"מ כיון דידעינן דנעשה המעשה שתיקן בו הציצית אזלי' בתר חזקה עכ"ד ולפי דבריו כל תליא במעשר ולא ידעינן אם נעשה המעשה לא סמכינן ארובא וכ"ש אחזקה דגרע מרובא. א"כ קשה מהא דפסחים (ד) הכל חברים אצל בדיקת חמץ. ושם (ט) חזקת חבר שעישר. ותליא במעשה