ונגש הכהן פד

דס' ממון עניים וס' מת"כ וכה"ג הוה לקולא והממע"ה והשתא כאן בכל ספק מצוה דמה"ת קיי"ל לחומרא. וכל שיש ספק אי מחויב במצוה ודאי דמחייבינן לי' ואפי"ה בס' ממון עניים ומת"כ וכה"ג קיי"ל לקולא. אלא ע"כ דלא דיינינן בכה"ג מעליותא דמצוה ואין לחלק בזה ומאי אולמא דהך כללא דא"ה בממון אחה"ר מכללא דכל ספק של מצוה לחומרא. דקיי"ל דאין זה אלא במצוה גרידא ולא במצוה דממונא וה"נ בהא דא"ה בממון אחה"ר לא נפקא לן מידי אי הוה מצוה אי לא. ועי' נימוק"י ר"פ המוכר פירות שכ' דטעמא דא"ה בממון אחה"ר הוא משום דהממע"ה

אך יותר נכון לומר בטעמא דהני רבוותא דס"ל דאזלינן הכא ב"ר אף דממונא הוא. עפימ"ש תוס' בסנהדרין (ג) אהא דאמרי' שם דר' יאשי' יליף דאזלינן ב"ר בדיינים בד"מ בק"ו מד"נ והק' תוס' דלפי"ז אמאי אמר שמואל בב"ב (צג) דא"ה בממון אחר הרוב. ניליף ד"מ מד"נ בק"ו דניזול ב"ר. ותי' דלא אמר שמואל אלא בכמו רובא לרדי' דלאו רוב חשוב הוא כהנך רובי ע"כ. ודבריהם סתומים. וכ' בס' שב שמעתתא (ש"ז פ"ה) לחלק בין רוב שברצון בני אדם לרוב דבטבע העולם דמשו"ה רוב לרדיא לאו רוב חשוב הוא משום דתלי' ברצון בני אדם אבל ברוב דטבע אף בממון הולכין אחריו יעוי"ש. א"כ לפי"ז רוב ב"ק דרוב דטבע הוא הוה רוב חשוב משו"ה אזלינן ב"ר ב"ק אף בממונא

ועפי"ז נראה לתת פרפרת אחת במחלוקת רש"י ותוס' בב"ק (יא) שם בפירושא דנטרף קודם ל' יום דאמר שם. דרש"י פי' נטרף נהרג ותוס' פי' שנעשה טריפה וצ"ב דאמאי לא רצה רש"י לפרש בפשיטות כמו"ש תוס' שנעשה טריפה. דהנה בשעה"מ (ה' טו"מ) הק' דכיון דקיי"ל דא"ה בממון אחה"ר ובכור שנטרף א"פ אותו וכ' תוס' שנעשה טריפה. א"כ איך אמרה תורה ופדויו מב"ח תיפדה ליחוש שמא טריפה הוא כו' ע"כ. אך יש ליישב קו' זו בפשיטות לפמ"ש תוס' בסנהדרין הנ"ל עפימ"ש בביאורו בש"ש הנ"ל דברוב דטבע הולכין אחריו אף בממון א"כ י"ל דרוב שאינם טריפה הוי רוב דטבע והולכין אחריו אף בממון. אך רש"י אינו מחלק בין דטבע לרוב דרצון. ועיקר מה שהביא לתוס' לחלק כן הוא מכח קושייתם. אמנם לרש"י לק"מ דעיקר קו' התוס' הוא על רובא דל"ק יעוי"ש. ובסוף סוגי' דרובא בחולין (יב) מסיק רש"י דהא דאזלינן ב"ר אף ברובא דל"ק הוא מהלל"מ וידוע דאין דנין ק"ו מהלל"מ כמבואר בנזיר (נז) משו"ה לק"מ קו' תוס' וא"צ לחלק כתוס' בסנהדרין. וקשה קו' שעה"מ ומשו"ה לא פירש שנעשה טריפה רק שנהרג אך תוס' שפיר מצו לפרש. שנעשה טריפה ולדידהו לק"מ קו' שעה"מ ואיש

פרט ד

אמנם לפי האמור אכתי איכא למיחש בנידו"ד לשי' רש"י דס"ל דאין חילוק בין רוב דטבע לרוב דרצון וכמו"ש לעיל. ועוד דאפי' לשי' תוס' דיעות חלוקות הן. שהרי התוס' בב"ק (כז) הק' קו' תוס' דסנהדרין הנ"ל ותי' באופן אחר. דגבי דיינים שאני דמיעוט דידהו כמי שאינו. וליכא למימר התם אוקי ממון בחזקת מרי' דב"ד מפקו מיני'. אבל גבי שאר ממון דאיכא מיעוט וחזקה לא אזלינן ב"ר עכ"ל. וכ' האחרונים דתוס' בב"ק מיחלפא שיטתייהו ממ"ש בסנהדרין. דמד' תוס' בב"ק מבואר דאפי' ברוב מעליא לא אזלינן ב"ר. ואפי' בדיינים אי לאו דמיעוט דידהו כמי שאינו לא הוה אזלינן ב"ר. וכ"כ בס' ש"ש (ש"ד פ"ו) ובקוה"ס אשר בקצוה"ח (כלל ו') ועי' או"ת בקות"כ (סי' קכ"ד) ושו"ת פרי תבואה (סי' כ'). ובכתובות (ט"ז) דפריך הש"ס מרו"נ בתולות נישאות כו' כ' תוס' שם דלרב פריך. וכ' האחרונים דאתי' זה לשי' תוס' בב"ק דלשמואל א"ה בממון אחה"ר אפי' ברוב מעלי' כמו רו"נ בתולות נישאות. א"כ לשי' רש"י ותוס' ב"ק וכתובות הנ"ל אין לחלק בזה. וא"כ מראה פנים לכאורה כשי' הדג"מ הנ"ל

איברא דעכ"ז נלפענ"ד ברור. דבנידו"ד ברו"נ ולד מעליא ילדן אפי' לתוס' ב"ק וכתובות הנ"ל אזלינן ב"ר. דהנה בעיקר טעמא דא"ה בממון אחה"ר כבר חקר הגאון בס' גינת ורדים (כלל ל"ט) דמ"ט דהא מילתא. דדוחק לומר דהכי אגמרי' רחמנא למשה לענין רובא דבאיסורא דוקא ולא בממונא. וכ' ע"ז וז"ל שוב ראיתי לתוס' פ' המניח שכ' דה"ט משום דאיכא חזקת מרי' ומיעוטא בהדי'. ואף דרו"ח קיי"ל דרו"ע. מ"מ מדרבנן החמירו באיסורא לרבנן דפליגי על ר"מ ואמרי סמל"ח והוה פלגא ופלגא כמו"ש תוס' ר"פ הלוקח בבכורות יעוין שם באורך בשם ר"ת. ומשו"ה בממון לא מפקינן מיד המוחזק משום דהפקר ב"ד הפקר עכ"ד. והנה ד"ז הוא פשוט דלא אמרי' סמל"ח רק במיעוט גמור וחשוב. אבל במיעוטא דמיעוטא לא אמרי' סמל"ח. דלמיעוד"מ גם ר"מ לא חייש כדאי' ביבמות (קיט). וכ"כ הרא"ש להדיא בפ"ק דחולין (סי' ט"ז) יעוי"ש. וכן הוכיח בס' גו"ר (כלל ס"א) ושושה"ע (סוף כלל ט"ו) וד"ז א"צ לפנים והנה בהגהות מרדכי בכתובות פ' אלמנה ניזונת כ' להדיא דמיעוט נפלים הוה מיעוד"מ וברוב חשוב כה"ג אזלינן אף בממון. ויעוי"ש שהאריך קצת בזה. וכ"כ הנ"י ר"פ האשה בתרא ביבמות בשם הריטב"א. דנפלים הוה מיעוט גרוע. דלא הוה מיעוט שלם רק עם מיעוט מתעברות. והשתא ודאי דמסתבר כיון דמיעו"נ הוה מיעוד"מ. ודאי דלא אמרי' בכה"ג סמל"ח. ואזלינן ב"ר ב"ק אף בממון. ואין זה ענין למ"ש תוס' בב"ק ובכתובות. דהתם לאו מיעוד"מ משו"ה אמרי' סמל"ח

ובעיקר ד' האחרונים שהחליטו דתוס' בב"ק ובכתובות מיחלפא שיטתייהו למ"ש בסנהדרין. נלפענ"ד דבסנהדרין ד"א אמרו עם מ"ש בב"ק. ובסנהדרין קיצרו וסמכו עצמם על מה שכתבו בבבא קמא ביתר ביאור. דהנה בבבא קמא כתבו דגבי דיינים מיעוט דידהו כמי שאינו. ועוד דליכא למימר אוקי ממונא בחזקת מרי' דב"ד מפקו מיניה. והנכון בביאור דבריהם הוא כמו"ש בקונה"ס (כלל ו'). וז"ל דתוס' פ' המניח ס"ל דאין למילף ד"מ מד"נ בק"ו. משום דבד"מ איכא למימר העמד ממון בחזקת מרי'. משא"כ בד"נ שהוא עצמו נידון. אלא דקשיא להו שהרי רובא דדיינים ילפינן ד"מ מד"נ ול"ח להא פירכא. לזה כתבו דגבי דיינים שאני. ר"ל דגבי דיינים ל"ח להא פירכא. משום דבדיינים