ונגש הכהן פב

(יא) בתוד"ה אתי' מפ"א וביבמות (קיט) תוד"ה מחורתא ובנוב"י קמא חיו"ד (סי' נ"ו) שוב ראיתי להגאון כו"פ (סי' ס"א) שעמד בזה והניח בצ"ע. ואולי י"ל דנוקמה דידוע באיזה זמן נשחטה והס' הוא על הגירות. אם באותו זמן שאנו יודעין שנשחטה אז. אם כבר נתגייר או לא. ועל הגירות לא שייך לומר חזקה כ"כ. ויעוין בתוס' דנדה שם ד"ה התם דמחלקי בין מקוה דחסר ואתא לנגע דנחסר בפעם אחת. וגירות י"ל דכיון שהוא דבר שתלוי בהתיישבות דעת האדם אינו נעשה בפעם אחת. וכעין שכ' הפוסקים ביו"ד (סי' פ"א) דבהמה שנשחטה ונמצאת טריפה דאם הוא טריפות דלא נעשה בפעם אחד ליכא חזקה אבל כ"ז דוחק. וגם סתמא דמתני' דגר כו' משמע דגם בספק מתי נשחטה שייך האי דינא

ולכן נראה דהא דקמה בח"ח ופרה בח"פ דאמרי' תרווייהו דוקא. ודלא כטו"א שם שכ' דע"כ חדא לאו דוקא. משום דאל"כ קשיין דיוקי אהדדי וכמו שהבאתי זה לעיל. ז"א דבפרה חידש הש"ס דיש ח"פ נגד חזקת חי. ומשו"ה הוי ככל ספק ממון דהממע"ה והיכא דשייך חזקת ממון והממע"ה לא מהני דרשא דצדק משלך ותן לו נגד חזקת ממון. אך בקמה מחדש הש"ס דמשו"ה מהני דרשא דצדק משלך ותן לו. משום דבקמה אינו נכנס תחת הסוג והכלל דהממע"ה דכללא דהממע"ה אינו משמש רק היכא דמספקינן אם מחויב להוציא הממון מתחת דו או לא. אם כמו הא דשור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצידה בב"ק (מו) שהוא ספק אם נתחדש עליו חיוב. או בספק אם הוא של מוחזק מעולם או שמא הוא של התובע מעולם. כגון הפקיד טלה אצל בעה"ב והניחה שם עם שלו ומת אחד מהן וא"י איזהו דאמרי' בבכורות (יח) דהממע"ה. דכ"ז הספק הוא על ממון זה אם הוא מחויב או לא. אמרי' דכ"ז דלא ידעינן בבירור שהוא מחויב אמרי' דאינו מחויב. ושייך בזה כללא דהממע"ה. אבל במחויב בודאי רק שהספק הוא במידי אחרינא. אין זה חזקת ממון דנימא הממע"ה דכח החיוב שנתחייב ודאי מגרע לכח דחזקת הממון. וכהא דיודע אני שנתחייבתי לך וא"י אם פרעתיך דמבואר בחו"מ (סי' ע"ה) דפטור. דכה"ג לא אמרי' אוקים ממון בחזקת מרי'

ומה שהק' בטו"א וקוה"ס דמה ח"ח שייך בזה. דהא אין כאן אלא ספק אם משל לקט הוא או משל בעה"ב. לפענד"נ דבר זה בפשיטות. דהא לאחר הקוצרים מיירי. שכבר התחילו לקצור כמבואר במתני' שם דודאי נשר לקט. והך דגן שנשר הוא בחזקת חיוב ויש להסתפק אם לקחוהו כבר עניים לאותו דגן שנשר. ומה שבחורי נמלים הוא של בעה"ב. או שאכתי לא לקחוהו עניים. והנמלים גררוהו לחור. ולפי"ז כשאנו דנין על דגן שבחורי נמלים, נמצא שאנו דנין על אותו דגן שנשר. שהחיוב עליו ודאי. לתתו לעניים אם כבר פרע חיוב שלקחוהו עניים. או שלקחוהו נמלים ואכתי לא פרע ולא יצא ידי חיובו. וה"ז כחיוב ודאי וספק פרעון. וכ' האחרונים בטעם דא"י אם פרעתיך. דאוקי חזקת חיוב נגד חזקת ממון וברי ושמא ב"ע. ועשו"ת מהר"ן יפה חחו"מ (סי' ד') ומ"מ בעינן הכא בקמה לדרשא דצדק משלך כו' דהכא הוה שמא ושמא. ועי' בנתיה"מ (סי' ע"ה) שכ' בשם המרדכי דגם בשמא ושמא חייב. ועוי"ל לפמ"ש המל"מ (פ"ד משאלה ופקדון) דבמקום דלא הו"ל למידע לא שייך זה. א"כ הכא גם עניים לא הו"ל למידע. ועוי"ל דהכא דממון שאין לו תובעין הוא גרע. וכעין שמחלקים התוס' בבכורות (כ) ד"ה ר' יהושע מ"מ כיון דיש כאן חזקת חיוב ודאי ומגרע כח מוחזק וחזקת ממון. משו"ה מהני דרשא דצדק משלך כו'. משא"כ בס' מחויב דאיכא חזקת ממון ושייך למימר הממע"ה בזה לא אמרי' צדק משלך כו'

והשתא לק"מ מכל מתנות כהונה דאמרי' הממע"ה דהתם ספק חיוב. אבל בספק לקט חזקת חיוב מגרע לחזקת ממון ושוב הוה לחומרא. משום דרשא דצדק משלך כו'. ומיושב ג"כ ראייתו של הר"ן בפ"ק דנדרים מהא דקמה דס' מתנות עניים לקולא. דהא דוקא קמה שיש לו חזקת חיוב. משא"כ בספק מחויב. דהח"מ הוא בתוקפו ואמרי' הממע"ה הוא ממש כהך דפרה דס' מחויב הוא. ובלא שום חזקה לפטורא אמרי' הממע"ה. דאי משום ח"פ הא יש כנגד חזקת חי וכאמור. ולק"מ מפרה ומיושב בזה ג"כ שי' המרדכי. דבפרה הא לאו משום חזקת פטור פטרינן לי'. נגד סברא דצדק משלך כו'. רק משום דהיכא שהוא מוחזק לא אמרה תורה צדק משלך כו' נגד חזקת ממון. ובפרה דספק מחויב הוא הח"מ היא בתוקפה. אבל היכי דמהני סברא דצדק משלך כגון היכא דליכא כח מוחזק וח"מ כמו בקמה דח"ח מגרע לכח דח"מ. אה"נ דאזלינן לחומרא משום צדק משלך כו' אפי' אי רובא לפטורא הוה. ובזה סרו תמיהות הטו"א שם וקמו לדממה

ועפמ"ש מיושב ג"כ קו' בעל קוה"ס על הצ"צ הנ"ל אהא דס"ל לצ"צ גבי פדה"ב דא"ה בממון אחה"ר שהק' בקוה"ס דהא אמרי' קמה בחזקת חיוב קיימא. ומשום חזקה מוציאין ממון במתנות עניים כ"ש רובא דעדיף מחזקה. ולפמ"ש מעיקרא לק"מ דבקמה לאו משום חזקה מוציאין מיד המוחזק דהתם משום חיוב ודאי איקליש ח"מ ושוב הוה לחומרא משום צדק משלך ותן לו. משא"כ היכא דח"מ בתוקפה. דלא מהני דרשא דצדק משלך כו' להוציא מס' בלי ראי'. גם ע"י רובא א"מ משו"ה שפיר כתב דא"ה בממון אחה"ר

ועם האמור יתיישב ג"כ מה שהקשו איזה אחרונים בהא דב"ב (ה) דע"י חזקה דאין אדם פורע בתו"ז מוציאין ממון. ורובא עדיף מחזקה ואין הולכין בממון אחה"ר. אך להמבואר י"ל דדוקא היכא דחזקת ממון בתוקפה. ע"ז הונח הכלל דאין הולכין בממון אחר הרוב להוציא מיד המוחזק. משא"כ בחזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו. דהתם החיוב ודאי והס' הוא בפרעון ואיקליש כח המוחזק וח"מ. משו"ה מוציאין ע"י חזקה. ואין הכי נמי דכ"ש ע"י רובא מוציאין בברי וברי בחיוב ודאי וספק פרעון וז"ב

פרט ב

נשאלתי מרב א'. בדין מי שלא הי' ביום ל"א של בנו הבכור בביתו. אם יש לו לפדותו שם במקום שהוא ולברך. וז"ל במכתבו אלי ואגב אבקש מהדר"ג נ"י שישיב נא לי בדין מי כו' שהדג"מ ביו"ד