ונגש הכהן פ

ורע"ק ור"ט במכות דס"ל אילו היינו בסנהדרין כו' משמע דמה"ת חיישי למיעוטא דאי מדרבנן איך מבטלינן מ"ע דובערת כו' עכ"ל. והיה נראה לומר בזה עפ"י הכלל המבואר ביבמות (צ) דהעמידו חכמים דבריהם לעקור דבר מה"ת בשוא"ת. אך אין לדמות כל הענינים להדדי. ובשעה"מ (פ"ב משופר) כ' דמשום איסור טלטול דאין בו סייג לתורה לא נדחה מצוה דאורייתא אף בשוא"ת. וכ"כ רש"י להדיא בסוכה (מג) ר"פ לולב וערבה ד"ה טלטול. מ"ש חומרא דנפל מאיסור טלטול. ויש לחלק וצ"ע. ובמקו"א הארכתי קצת בזה

איברא דנראה ליישב זה. דהנה הנ"י בר"פ האשה בתרא ביבמות כתב בשם הרשב"א דמיעוט מפילות עם מיעוט שאינן מתעברות הוה מיעוט שלם יעוי"ש. ומוכח דמיעוט מפילות לא הוה אלא מיעוטא דמיעוטא. דהא בעלמא מצינו דתרי מיעוטי הוה פלגא כמבואר בתוס' ב"ב (צג) ד"ה איכא. וכ"כ הר"ן בחולין (סג) דמיעוט עוף טמא ומיעוט נו"ט הוה מחצה. ובקדושין (עג) דמיעוט פנויות ומיעוט מחמת רעבון הוה פלגא. ובברכות (נג) גבי מיעוט לגמר ומיעוט לכשפים. וע"כ דמיעו"נ הוה מיעוד"מ. וכ"כ להדיא בהגהמ"ר בכתובות פ' אלמנה יעוי"ש. וק"ל דהתוס' כ' ביבמות (לו) ובנדה (מד) דמש"ה חייש רשב"ג ולא אזיל בתר רוב ב"ק משום דנפלים הוה מיעוט המצוי יעוי"ש. ואיך הוה פלוגתא בין הפוסקים במציאות. דבמציאות לא שייך פלוגתא כנודע

ונראה לפענ"ד ליישב זה. דהנה יש לדקדק בסוגיא דשבת שם. דפריך לרשב"ג מימהל היכי מהלינן. דהא לפמ"ש תוס' דעיקר טעמא דרשב"ג דחושש למיעוט המצוי. א"כ אמאי מקשה קו' זו דוקא לרשב"ג דה"נ יש להק' להנך תנאי דחיישי למיעוט בכל התורה כמו ר"מ בחולין (יא) ור' יוסי ביבמות (סז) ורע"ק ור"ע במכות (ו) ועי' בתוס' דחולין (ה) דגם ר"ג חייש למיעוטא. ובתוס' בכורות (כ) כתב דגם ר' יוחנן חייש למיעוט

ולכן נראה לענ"ד בעיקרו של דבר זה. דאותן ולדות דלאו ב"ק הם מעיקר יצירתן. סופן או שתפילם אמן או אפי' תולידם אבל לא תולידם רק לח' חדשים ועפי"ז י"ל דאם נצרף הנך ולדות דלאו ב"ק שתפילתן אמן עם הנך בני ח' חדשים הנולדים. אזי בצירוף יחד יהיו מיעוט המצוי נגד רוב ב"ק. מיהו כל חד וחד לחודיה הוה מיעוד"מ נגד ב"ק. ועפי"ז י"ל דעיקר מה שמחדש רשב"ג. הוא דס"ל. דכשאנו דנין על ולד אם הוא ב"ק. אפי' הך שאנו דנין עליו הוא נולד. ס"ל לרשב"ג לצרף כל הולדות דלאו ב"ק ביחד ולדון עליהם מיעוט מצוי. ולמיחש על הך שאנו דנין עליו דלמא לאו ב"ק הוא דכל הולדות דלאו ב"ק הנמצאים בעולם הם מיעוט המצוי. ובהך סברא איהו לחוד הוא דס"ל הכי אמנם אידך תנאי ורבנן דפליגי עליה ס"ל. דאם אנו דנין על ולד הנולד אין לחוש ליה רק שמא הוא מאותן דלאו ב"ק הנולדים. דליכא למיחש דלמא הוא מהנך שהפילתן אמן. דהא הך שאנו דנין עליו ודאי שאינו מהנך דהא הוא נולד. וכן כשאנו דנין על ולד שהפילתו אמו. אין אנו דנין אלא שמא הוא מהנך נופלים שתפילתן אמן. אבל מהנפלים הנולדים ודאי אינו. דהא הך לא נולד. וכיון דכל חד לחודי' מיעוד"מ הוא. מש"ה לכו"ע לא חיישינן ליה כמבואר ביבמות (קיט)

א"נ י"ל דלכו"ע נפלים מעיקר יצירתן הם מיעוד"מ. ואפי' בני ח' הנולדים עם לא ב"ק שתפילתן אמן ביחד לא הוו אלא מיעוד"מ. אך רשב"ג הכי דן. דכל המתעברות. רוב הולדות מתקיימים בעולם ומיעוט אינם מתקיימים. וכל הולדות שעיבורן לא היה להתקיים בעולם הם מיעוט המצוי משום דבכלל זה גם עוברים ב"ק מה שגרם להם ע"י סבה שהפילה כמ"ש נ"י וריטב"א ר"פ החולץ. והם ג"כ מיקרו נפלים. וזמ"ש תוס' דנפלים הוו מיעוט המצוי. היינו בצירוף יחד. נפלים שמחמת סבה עם נפלים מיצירתן. שבלא סבה ג"כ אינם מתקיימים. וחייש רשב"ג בולד אפי' נולד. שמא הוא ממיעוט העוברים שאינם מתקיימים בעולם והם מיעוט המצוי. אמנם כו"ע פליגי עליה בהא וס"ל דאין לצרף הנך ב"ק שהפילתן ע"י גרם וסבה. ונפלים מעיקר יצירתן לבד הם מיעוד"מ. ואפי' מאן דחייש למיעוטא למיעוד"מ כו"ע ל"ח

והשתא לפי"ז שפיר מקשה הש"ס שם בשבת דוקא לרשב"ג דרשב"ג יחיד הוא בסברא זו. אבל אידך תנאי אף דחיישי למיעוטא. מ"מ למיעוד"מ ודאי לא חיישי. ומיושב ג"כ דאין כאן פלוגתא במציאות. דכו"ע ס"ל. דביחד היו מיעוט המצוי וכל חד וחד לחודיה הוא מיעוד"מ אלא דפליגי רשב"ג ואידך תנאי בסברא בעלמא

ועפ"ז נלפענ"ד לומר דאע"ג דהש"מ בב"מ ס"ל דגם רוב הוא ספק. מ"מ ברוב כי האי דהמיעוט הוא מיעוד"מ בזה אין סברא כלל לומר שיהא על רוב כזה שם ספק. וברור מצד הסברא דברוב כי האי גם להש"מ לאו שם ספק עלי'. ולפ"ז מיושב סוגיא דשבת דאע"ג דאמרי' ערלתו ודאי ולא ספק מ"מ לרבנן דרשב"ג שפיר אזלינן ב"ר ב"ק כיון דהמיעוט נפלים דלא ב"ק הוה מיעוטא דמיעוטא. ועיקר הקו' לרשב"ג דס"ל לצרף וכמ"ש לעיל והוו מיעוט המצוי. ולדידיה תיקשי דאיך מהלינן כו' דהא נתמעט מערלתו ודאי. ומיושב ג"כ דהא דפריך מימהל כו' לא פריך מכח דרבנן דנידחי מ"ע דיום השמיני חלא פריך מכח דאורייתא דכתיב ערלתו ודאי ולא ספק וא"ש בעז"ה: