ונגש הכהן עח

לעיל (פרט ד) יעוי"ש. ומקודם נבאר ד' תוס' שם בקדושין ד"ה סמוך. שכתבו שם דהא דמטהר ר"מ גבי תינוק שנמצא בצד העיסה מטעם סמל"ח כמבואר בגמ' שם אין הטעם משום פלגא ופלגא וספק בדשאבד"ל טהור. משום דבהדיא אמרי' בסמוך דעשאוהו חכמים כדשיבד"ל והק' המהרש"א וז"ל ולא ידענא מאי ראי' היא זו. דהא לרבנן קאמרינן הכא דעשוהו כדבר שיבד"ל. אבל לר"מ דמטהר לא שייך לומר שעשוהו כדשיבד"ל וכ"ה בתוס' פ' רה"ב דעיקר טעמא דר"מ משום דשאבד"ל כו' עכ"ל. ונראה ליישב דלק"מ. דעיקר מה שהוכיחו הוא דכיון דתלי טעמא דרבנן דמטמאין משום דשיבד"ל. מוכח ע"כ דהא דאמר בגמ' בטעמא לרבנן משום דרו"ח רו"ע. הוא למימרא דמה"ט הוה הא דתינוק ספיקא. דהא לשי' התוס' ע"כ ליכא נפקותא אי דשאבד"ל או דשיבד"ל אלא להיכא דהוה ספיקא. דאי היכא דאיכא רובא לטמא גם בדשאבד"ל טמא לדעת התוס' דלא כהשמ"ק הנ"ל. ובזה שפיר הוכיחו דאיך אפשר דגם טעמא דאמר בגמ' לר"מ משום סמל"ח הוא למימרא דמה"ט הוה ספיקא. א"כ אין נפ"מ בין טעמא דרו"ח רו"ע לטעמא דסמל"ח דהכל הוה ספיקא. רק דלר"מ הוה תינוק דשאבד"ל וספיקו טהור ולרבנן הוה דשיבד"ל וספיקו טמא. וא"כ ודאי דתיקשי דעיקר טעם פלוגתייהו דתלי בדשאבד"ל ודשיבד"ל אינו מבואר בגמ'. ומה דאמר בגמ' בטעם סברותיהם אין נפ"מ והכל הוה ספיקא. ולכן תי' דדוקא לטעמא דרו"ח רו"ע אז הוה פלגא ופלגא משום דרוב דתינוק הוא רוב שאינו גמור ומש"ה הוה לרבנן פלגא. אך לר"מ אפי' פלגא לא הוי. דברוב גמור ס"ל לר"מ דכח הרוב שוה להחזקה ולא עדיף מיניה מש"ה ברוב שאינו גמור בטל כח הרוב לגמרי מפני כח החזקה

אך יש להעיר ע"ד התוס' שם. דהא משמע דס"ל. דרוב שאינו חשוב אין סברא שיהא כחו עדיף מחזקה. וא"כ לפי"ז צ"ב מה בדעת תוס' לר"ל דס"ל דשורפין. ואין לומר דס"ל לר"ל דרוב דתינוק הוה רוב גמור ופליג בהא אריו"ח דהא כתבו שם התוס' עוד ותדע שאין זה רוב חשוב מדאמרי' בסמוך עשאוהו חכמים כדשיבד"ל ולכך מטמאין העיסה ואי הוה רוב חשוב אפי' אבד"ל הוה לן לטמאויי ע"כ. ומאי ראיה היא זו מדרבנן לר"מ וניכצ"ל דר"ל דא"א לומר פלוגתא במציאות ומדלרבנן הוא רוב גרוע ה"נ לר"מ. וא"כ לר"ל נמי עכצ"ל דס"ל דהוי רוב גרוע והשתא אמאי ס"ל לר"ל אליבא דרבנן דשורפין. מיהו י"ל דלא כתבו זה התוס' אלא לשי' ריו"ח. אבל ר"ל ס"ל דלרבנן אפי' רוב שאינו חשוב עדיף מחזקה ולר"מ הוה פלגא. וכה"ג מצינו להתוס' בסנהדרין (ג') שכתבו דשמואל דס"ל בב"ב (צג) דא"ה בממון אחה"ר הוא דוקא ברוב שאינו חשוב. וא"כ ע"כ רב דפליג עליה התם וס"ל דהולכין בממון אחה"ר ע"כ דס"ל דאפי' רוב גרוע מהני נגד חזקת ממון. וה"ה בכל חזקות. ועי' בס' ג"ו (כלל ס"א) דעיקר הטעם דא"ה בממון אחה"ר הוא משום סמל"ח ממון

מיהו כ"ז לשי' התוס'. אבל לשי' השמ"ק קשה דאמאי שורפין לר"ל מכח רוב. דהא כיון דאמר קרא ספק טהור אפי' ברוב לטמא נמי ספק הוה וטהור. ונלפענ"ד ליישב. דהנה התוס' בנדה כתבו דהא דעשו חכמים כדשיבד"ל ע"כ לאו דשיבד"ל ממש דקשה אמאי עשו בזה טפי מחולדה המהלכת ע"ג טהרות וכתבו דגזרו אטו תינוק גדול מ"מ אמאי טמא ברה"ר כו' ע"כ. מבואר מזה דאי לאו דקשי' להו דאמאי טמא ברה"ר הוה ניחא להו דעשוהו כדשיבד"ל ממש ומשום גזירה אטו תינוק גדול. והא דתינוק שנמצא בצד ביה"ק ושושנים בידו בטהרות (פ"ג מ"ז) דמבואר דטהור ומיחשיב תינוק לדשאבד"ל וכן שם (מ"ו) דחשיב קטן עם שוטה וחרש דהוו דשאבד"ל עכצ"ל ר"מ הוא וסת"מ ר"מ כנודע. וא"כ לתוס' בקדושין דמפרשים כדשיבד"ל ממש. היינו דתינוק דכ"מ הוא דשיבד"ל מדרבנן ומגזירה אטו תינוק גדול. אמנם כ"ז לריו"ח. אבל לר"ל י"ל דס"ל דתינוק הוה דשיבד"ל מה"ת וטעמא משום דתינוק לא דמי לשוטה וכהא דאמרי' בב"מ (עב) קטן דאתי לכלל שליחות ודעת ממילא אית ליה זכיה. ועי' בקצוה"ח (סי' רמ"ג סק"ו) והנך סתמי דמבואר דתינוק הוה דבר שאבד"ל ר"מ הוא אבל לרבנן הוה דשיבד"ל מה"ת. דטומאה וכה"ג היכא דבעינן דעת. מיחשיב קטן בר דעת מה"ת משום דאתי לכלל דעת ממילא כשיגדיל. והשתא א"ש דעת ר"ל לשי' השמ"ק וככל מ"ש לעיל לשי' ריו"ח וא"ש בעז"ה

פרט ז

יש לתת טעם לדעת התוס' בקדושין (פ) ובנדה (יח) דכיון דלשי' הש"מ מתפרשת הסוגיא דרוב מטפחין ברווחא טפי. והרוב הוא בפשטות רוב גמור ונתיישבו בזה קו' תוס' שם וכמבואר לעיל (פ"ה) א"כ אמאי נדחקו כ"כ לפרש ברוב שאינו ממש. ולכאורה מכריח זה למימר דהתוס' לא ס"ל כהש"מ ואזלי לשי' עצמן בב"מ (ו) שהק' בקפץ אחד מן המנוין לתוכן דליבטל ההוא דקפץ ברובא ולא תי' כמו שתי' הש"מ שם דרוב נמי ספק ונתמעט מעשירי ודאי ולא ספק ומשמע מזה דלא ס"ל כהש"מ. ועכ"ז י"ל דאין זה מוכרח די"ל דס"ל ג"כ סברא דהש"מ והא שלא תי' כהש"מ גבי קפץ כו' י"ל דהא חזינן התם שהניחו תימא זו בלי ישוב. וכתב בכללי הפוסקים מהכנה"ג (סי' כ') בשם פליטת בית יהודא דכללא הוא מהקדמונים שבכ"מ שכתבו התוס' תימא ואינו מתרץ ואינו כותב בסוף דבריו וצ"ע אז התירוץ ברור ע"כ. א"כ י"ל דהתירוץ הוא כמ"ש הש"מ שם

אך מה שלא פי' הסוגיא עפ"י שי' הש"מ י"ל דביומא (פה) פליגי רב ושמואל לענין פיקוח נפש. דשמואל ס"ל דא"ה בפיקו"נ אחה"ר ורב ס"ל דהולכין בפיקו"נ אחה"ר. ולכאורה במאי פליגי בזה. וי"ל דשם אמרי' מנין לפיקו"נ שדוחה שבת כו' ומייתי כמה תנאי דילפי מקראי. ומסיק אשכחן ודאי ספק מנלן ואמר שמואל מוחי בהם ולא שימות בהם יעוי"ש. והשתא לפ"ז הא גם בפיקו"נ מיעטה תורה בפי' להספק והוה כמו עשירי ודאי ולא ספק. ומיבעי לן למימר דנתמעט גם הרוב לשי' הש"מ בב"מ. ומזה י"ל דה"ט דשמואל דס"ל דא"ה בפיקו"נ אחה"ר. אמנם רב פליג על שי' הש"מ. ואנן קיי"ל כשמואל כדפסק הרי"ף שם וכמ"ש הר"ן שם אך הרמב"ם (פ"ב משבת) פסק דלא כשמואל. ומביא בכ"מ