ונגש הכהן עז

פרט ה

איברא דשבתי ואראה דמסוגיא זו דרוב מטפחין לא מיבעי דלא הוה תיובתא לשי' השמ"ק אלא אדרבה מהך סוגי' י"ל דהוה סייעתיה. דעפ"י שי' השמ"ק א"ש סוגיא זו ברווחא טפי. ויפלו כמה קושיות ותמיהות דאיכא לאקשויי בה. דהנה עפ"י שי' תוס' יש לתמוה, א. דהא עכצ"ל דטעמא דרבנן הוא משום כח הרוב וכדאמרי' שם משום דרו"ח רו"ע. וכהאי לישנא הוא בפלוגתייהו דר"מ ורבנן ביבמות (קיט) משום דרו"ח רו"ע והתם ע"כ טעמייהו דרבנן משום כח הרוב. ולפי מה שפי' תוס' בקדושין יוצא דעיקר מה דמטמאין רבנן הוא משום דהמיעוט אינו מסלק את הרוב לגמרי והוי פלגא ופלגא בדשיבד"ל. א"כ אין עיקר חומרא דרבנן לטמא משום כח הרוב רק משום ספק בדשיבד"ל. ולפי מה שפירשו בנדה הן אמת דמתפרש טעמא דרבנן משום כח רוב דאילו הוה פלגא ופלגא לא היו מטמאין כאשר יראה המעיין בדבריהם שם. מיהו הא דאמרי' בגמ' קדושין דב' דברים עשו אותן חכמים כדשיבד"ל יצא להם בדוחק למימר דלאו כדשיבד"ל ממש אלא כלומר דאע"ג שאינו רוב חשוב עשאוהו מדרבנן לרוב חשוב באופן דלפי' תוס' יצא הסוגיא בדוחק למימר דלאו כדשיבד"ל ממש או דטעמא דרבנן לאו מכח רוב אלא מכח הספק. מיהו גם אם נפרש הסוגיא משום כח רוב גמור ג"כ לא א"ש משום דקשה ג"כ, ב. קו' תוס' בנדה ובקדושין שם דאי רו"מ רוב גמור מה"ת אמאי אמרי' משום דעשוהו כדשיבד"ל הא אפי' דשאבד"ל נמי טמא ברוב לטמא, ג. קשה קו' תוס' שם דכיון דהוי רוב חשוב אמאי א"ר יוחנן אליבא דרבנן דאין זו חזקה ששורפין עליה את התרומה. ובס' שושה"ע (כלל ט"ו) הוסיף דאי רוב חשוב הוה מה"ת ולשון עשו חכמים משמע מדרבנן והק' זה לשי' רש"י וריטב"א הנ"ל דמפרשים ברוב גמור מה"ת, ד. עוד הק' בשושה"ע שם. דמהא דעשו חכמים כדשיבד"ל משמע ברה"י הוא דטימאו חז"ל דהא ברה"ר טהור אפי' דשיבד"ל והא רוב גמור מה"ת אף בר"ה טמא, ה. ק"ל בהיפך מקו' השושה"ע הנ"ל. דלפי' התוס' עיקר מה דמטמאין רבנן הוא משום ספק בדשיבד"ל וא"כ עכצ"ל דלא מטמאי בזה רבנן אלא ברה"י ומתני' דרוב מטפחין סתמא קתני ומשמע גם ברה"ר ובנדה (יח) עשו מזה הוכחה לפירושם שם דע"כ לאו כדשיבד"ל ממש. דאי כדשיבד"ל ממש מ"מ ברה"ר אמאי טמא יעוי"ש, ו. צ"ב בטעמא דר"י דמודה בעיסה בתוך הבית דשורפין כמבואר שם בסוגיא דמ"ש הא מתינוק שנמצא בצד העיסה. ומ"ש הריטב"א דתינוק הוה ספק מגע ובעיסה ושרצים ודאי מגע אין זה אלא לפי' התוס' שם. שפי' דתינוק ודאי עמא ואנו דנין אם נגע וטפח בעיסה יעוי"ש. אבל לפירש"י דודאי נגע בעיסה ואנו דנין על התינוק אם נטמא לא שייך זה. וצ"ל כפירש"י שם לחלק בין רדא"ק לרדל"ק. אמנם זה תמוה דמה סברא יש בזה לחלק גבי טומאה בין רדא"ק לרדל"ק כמו שתמה בזה בשושה"ע שם ונדחק בזה וסיים בצ"ע יעוי"ש

אמנם עפ"י שי' הש"מ יש ליישב כ"ז. והוא עפ"י סוגי' דסוטה (כט) דאמרי' שם אר"ג א"ר דשיבד"ל ודשאבד"ל מהכא נפק"ל והבשר כו' הא ספק טהור ואמר רחמנא נמי ודאי טהור הא ספק טמא כאן בדשיבד"ל כאן בדשאבד"ל וצריכא דאי מדר"ג הו"א בין ברה"י בין ברה"ר אתי ילפותא דסוטה וגלי דקרא דספק טמא בדשיבד"ל הוא דוקא ברה"י אבל ברה"ר טהור גם בדשיבד"ל. יעוי"ש היטיב בסוגיא ולפ"ז להמתבאר משם. הך קרא דספק טהור דמיירי בדשאבד"ל קאי גם ארה"ר. אבל הך קרא דספק טמא דמיירי בדשיבד"ל לא קאי אלא ארה"י והא דטהור דשיבד"ל ברה"ר מסוטה ילפינן לה. ולפי"ז י"ל לשי' השמ"ק. דאע"ג דקרא דספק טמא לא קאי על רה"ר. אין זה אלא משום דאתי ילפותא דסוטה וגלי דהך קרא לא קאי אלא על רה"י. אבל קרא דספק טהור דליכא גילוי דלא קאי על רה"ר שפיר אמרי' דקאי גם על רה"ר. ונמצא לפ"ז דכיון דלשי' השמ"ק כל היכא דמיעטה תורה להספק בהדיא גם הרוב נתמעט. מש"ה דשאבד"ל טהור אפי' ברוב לטומאה בין ברה"ר בין ברה"י דהא קרא דספק טהור דמיירי בדשאבד"ל מיירי בין ברה"ר בין ברה"י. משא"כ דשיבד"ל דקרא דספק טמא דמיירי בדשיבד"ל לא מיירי אלא ברה"י ולא ברה"ר. והא דטהור ברה"ר הוא מסוטה מש"ה אין טהור דבר שיבד"ל ברה"ר אלא בספק אבל באיכא רוב לטמא טמא. אבל ברה"י דטמא באמת טמא אפי' ברוב לטהרה

ועם הנחה זו יבואר סוגייתינו. דחכמים דמטמאין משום דר"מ רוב גמור הוא ומשום דרו"ח רו"ע. מיהו כיון דתינוק דבר שאבד"ל הוא וטהור אפי' ברוב לטמא בין ברה"י בין ברה"ר. מש"ה לא מטמאין רבנן אלא משום דעשאוהו כדשיבד"ל דהשתא ברוב לטומאה טמא גם ברה"י. דהא הא דדשיבד"ל טהור ברה"ר מסוטה ילפינן לה ולא מקרא. מש"ה ממילא דוקא בספק אבל ברוב לטמא טמא כמו בכל התו"כ. והשתא לפ"ז עיקר מה דמטמאין רבנן הוא משום כח רוב גמור כפשטא דסוגיא משום דרו"ח רו"ע. וגם הא דעשו כדשיבד"ל הוא כדשיבד"ל ממש. ובזה סרו מהר כל הקושיות המבואר לעיל כאשר יראה המעיין שמיושב אחת לאחת. ונתפשטו כל הקמטים בהסוגיא. ומיושב ג"כ קו' ו' דהשתא י"ל דא"ש בפשיטות הא דמודה ר"י בעיסה ושרצים ששורפין. לפמ"ש לעיל (פרט ד') דמעיסה ושרצים לא תיקשי להש"מ הא דטמא מה"ת דשאבד"ל מכח רוב. דמסתמא אין דלתות מדינה נעולות. והוה גם רובא דעלמא הכא ובתרי רובי מודה הש"מ דלאו ספק הוא ולא נכלל במיעוט התורה שמיעטה את הספק. ולפ"ז מה"ט גופי' מודה ריו"ח הכא בעיסה דטמא מה"ת מכח רוב. משא"כ בתינוק דליכא אלא רובא דל"ק לבד. ול"ד לעיסה בתוך הבית דיש לפנינו גם רדא"ק והוה תרי רובי. ואולי יש לכוין גם ד' רש"י לזה במ"ש דגבי תינוק רדל"ק כלומר וליכא אלא רוב אחד. אבל גבי עיסה רדא"ק והיינו שהבית מוחזק ברוב שרצים וממילא איכא נמי רובא דעלמא ג"כ וכמ"ש

פרט ו

ואכתי פש גבן לברורי דעת ר"ל כמו שעמדנו בזה