ונגש הכהן עו

חנויות דחי משום הך טעמא נקט ליה נמי בהך דט' צפרדעים

פרט ד

גרסינן בנדה (יח) בתינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו דר"מ מטהר וחכמים מטמאין ומפרשינן בגמ' טעמיה דר"מ הוא כיון דרוב תינוקות מטפחין ומיעוט אין מטפחין סמוך מיעוטא לחזקת טהרה דעיסה ואתרע לה רובא. ורבנן סברי מיעוטא כמאן דליתא ורובא וחזקה רובא עדיף. והמתבאר מד' התוס' שם וביבמות (קי"ט) וחולין (פ"ו) דסברת ר"מ הוא דתינוק כיון דהוה דבר שאין בו דעת לשאול וספיקו מותר אפי' ברה"י כמבואר בסוטה (כט). מש"ה כיון דהכא אמרי' סמל"ח והוה פלגא ופלגא כמבואר ביבמות שם לענין אשה שהלך בעלה למדה"י. ולכן מטהר ר"מ אכי' ברה"י. וטעמא דרבנן מבואר שם בתוס' דמה"ת גם לרבנן לא הוה הכא אלא פלגא ופלגא דרוב מטפחין אינו רוב גמור רק דחכמים החמירו ועשו זה מדרבנן לרוב גמור. ומ"ש בקדושין (פ) דב' דברים עשו חכמים כדשיבד"ל וא' מהם הך דתינוק לא שעשוהו כדשיבד"ל ממש אלא שעשוהו כרוב גמור. ולכן כיון דמה"ת אינו רוב גמור אלא פלגא ופלגא. מש"ה ס"ל לר' יוחנן שם אליבא דרבנן דאין זו חזקה ששורפין עליה את התרומה אלא תולין יעוי"ש. ועכ"פ כל עיקר מה דמטמאין רבנן הוא מכח רוב וכמ"ש בגמרא משום דרובא וחזקה רובא עדיף. וגם לר"מ דמטהר הוא משום סמל"ח והוה פלגא. הא לא"ה גם ר"מ מטמא מכח הרוב ובכן יש לתמוה בזה לשי' השמ"ק בב"מ הנ"ל. דהא הא דקיי"ל דבר שאבד"ל ספיקו טהור אף ברה"י הוא מדרב גידל א"ר בסוטה (כט) מוהבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל הא ספק יאכל יעוי"ש. ולשי' הש"מ אין כאן מעלה ברוב. דהא ס"ל דהיכא דמיעטה תורה את הספק גם רוב בכלל המיעוט. א"כ לפי שי' תוס' דבין לר"מ ובין לרבנן הוה תינוק דבר שאבד"ל תיקשי דאמאי מטמאין רבנן אף לפי חומרא דרבנן דעשו כרוב גמור. סו"ס הא גם רוב הוא ספק ונתמעט מוהבשר כו' ומה הועילו בזה במה שעשוהו כרוב גמור. וכן למאי בעי ר"מ בזה לטעמא דסמל"ח. הא גם בלא סמל"ח הוא ספק. הן אמת דלר"מ בלא"ה קשה דלמאי בעי סמל"ח דאיהו הא חייש למיעוטא והוה בלא"ה פלגא לדידיה וכן הק' התוס' שם בחולין ובנדה. אמנם ע"ז תירצו דלא נקט סמל"ח אלא לומר דלא הוה כאן חזקה מסייע לרוב דהיכא דהוה חזקה מסייע לרוב גם ר"מ מודה. ולפ"ז כנראה שתי' זה יספיק גם למה שהקשינו לר"מ משי' השמ"ק לפמ"ש במק"א דברוב דהמיעוט הוה מיעוטא דמיעוטא לא הוה בכלל ספק אף לדעת השמ"ק [ועי' לקמן פרט ז' מש"ש]. א"כ משו"ה אמר דטעמא דר"מ משום סמל"ח דאי הוה חזקה מסייע לרוב הוה מיעוטא דמיעוטא כמ"ש תוס' ביבמות (קיט) ד"ה סמוך וכ"כ שם בנדה. ולא הוה בכלל הספק. אך לפי מה שתי' שם עוד בתוס' דהא דחייש ר"מ למיעוטא הוא מדרבנן להחמיר ולא להקל ולטהר אכתי תיקשי בזה לשי' השמ"ק הנ"ל וכמ"ש

מיהו יש לפרש שי' השמ"ק לשי' התוס' בקדושין (פ) דשם פי' בענין אחר. דרוב מטפחין אינו רוב גמור ומש"ה לר"מ מרעי לי' מיעוטא וחזקה וליתא לרובא לגמרי דאי הוה פלגא טמא ברה"י משום דהא עשו חכמים תינוק כדשיבד"ל. ולרבנן דס"ל דמיעוטא כמאן דליתא הוה ספק בדשאבד"ל. דהא דעשו חכמים כדבר שיבד"ל הוא שעשוהו כדשיבד"ל ממש. ולפ"ז י"ל דלרבנן אין נפ"מ. דה"ה אם הי' רוב גמור היה טהור אם היה דשאבד"ל משום דגם רוב הוא ספק ומיעטה תורה את הספק בפירוש הכא מדר"ג א"ר בסוטה. אלא שהוא טמא משום שעשוהו כדשיבד"ל. מיהו אי הוה רוב גמור היה מטמא גם ר"מ משום פלגא ופלגא בדשיבד"ל. ועכ"ז עכ"פ תיקשי לר"ל שם דס"ל לרבנן דשורפין וע"כ דס"ל דהוה טומאה דאורייתא לרבנן. דהא מחמת טומאה דרבנן אין שורפין כמבואר בשבת (טז). ועיי"ש ברש"י ד"ה עבדי. ועי' שבת (מח) ובנדה (לט) לענין דם כותים. וכיון דמדאורייתא הוה תינוק דבר שאין בו דעת לשאול ע"כ הא דס"ל לרבנן שורפין הוא משום כח רוב. ולהשמ"ק לית לן טעמא כלל דלשרוף מדאורייתא דהא אפי' רוב גמור לטמא ג"כ טהור בדבר שאבד"ל

והנה בש"ס שם בקדושין אמרי' אלא איזו חזקה ששורפין עליה את התרומה כדתנן עיסה בתוך הבית ושרצים וצפרדעים מיטפלין בה ונמצאו חתיכות בעיסה אם רוב שרצים טמאה אם רוב צפרדעים טהורה. ומזה קשה לכאורה ג"כ לשי' השמ"ק. דאמאי מהני רוב שרצים לטמא בדבר שאבד"ל דהא טמא ודאי א"ר ולא ספק ונכלל גם רוב. אך י"ל כמ"ש לעיל (פרט ג') בהך תוספתא דט' צפרדעים כו' דהא בסתמא אין דלתות מדינה נעולות ואיכא נמי רובא דעלמא. ומ"ש אם רוב שרצים היינו שהבית מוחזק ברו"ש והוה רובא דא"ק. וגם אותה מדינה מוחזקת ברוב שרצים והוה תרי רובא ובכה"ג מודה הש"מ וכמוש"ש יעוי"ש

ויש לעמוד שם בפירש"י שכתב דמש"ה בתינוק ס"ל לר"י דתולין ובעיסה בתוך הבית מודה דשורפין הוא משום דגבי תינוק הוא רובא דל"ק. וגבי עיסה הוא רובא דא"ק. ולכאורה מה הכריחו לחילוק זה והא לפי' התוס' החילוק נגלה ומבואר דגבי תינוק הוא רוב שאינו גמור ואינו רוב מה"ת וכדפי' התוס' וגבי עיסה הוא רוב גמור מה"ת ומש"ה מודה בי' ר"י. וצ"ל משום דרש"י באמת מפרש לה ברוב גמור. ומש"ה הוכרח לחלק כמ"ש. שוב ראיתי אח"כ בס' שושה"ע (כלל טו) שהוכיח כן לשי' רש"י. והביא עוד בשם ריטב"א דמחלק בענין אחר דגבי תינוק ספק מגע אם נגע תינוק בעיסה מש"ה אלימא חזקה משא"כ בשרצים דודאי מגע אתרע חזקה. וכ' בשושה"ע שם דמוכח דהריטב"א ע"כ מפרש לה ברוב גמור לרבנן. ועכ"פ לשי' רש"י וריטב"א דמפרשים לה ברוב גמור פשיטא דתיקשי לשי' השמ"ק הנ"ל. ועולה מזה מיהת דשי' השמ"ק אינה מתפרשת לשום שי' בסוגיא זו. ושמתי על לבי ליישב זה וכמו שיבואר בעז"ה: