ונגש הכהן עה

פרט ג

כתב הגאון עיני ישראל בחי' לחולין (פ"ו) להק' על הש"מ הנ"ל וז"ל ויש לתמוה דהא א"ר גידל א"ר בסוטה (כט) והבשר אשר יגע בכל טמא טמא ודאי אמר רחמנא ולא ספק טמא. א"כ ממילא גם בטומאה לא מהני רוב. א"כ קשה בכתובות (טו) דמסיק דקבוע אפי' לקולא ודייק לה מברייתא דט' שרצים וצפרדע אחד ביניהם ברה"ר טהור. ולפי ד' השמ"ק דאף דאיכא רובא מ"מ מידי ספיקא לא נפיק ודילמא מש"ה טהור דטמא ודאי א"ר ולא ספק עכ"ל. ולפענ"ד איני רואה בזה קושיא ע"פ סוגיא דסוטה שם וז"ל הסוגיא א"ר גידל א"ר דבר שיבד"ל ודבר שאבד"ל מהאי קרא נפקא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ודאי טמא הוא דלא יאכל הא ספק יאכל אימא סיפא והבשר כל טהור יאכל בשר ודאי טהור הוא דיאכל הא ספק לא יאכל אלא ש"מ כאן שיבד"ל כאן שאבד"ל ואיצטריך דאי מדרב גידל הו"א בין ברה"י ובין ברה"ר אצטריך למגמר מסוטה כו' עכ"ל הסוגיא. והנה בהך תוספתא דתשעה שרצים וצפרדע א' מפורש דברה"י טמא. ועיין בלשון התוספתא והובא בר"ש בטהרות (פ"ו). וא"כ לפ"ז הא ע"כ דמיירי בדבר שיבד"ל. דאי באבד"ל הא ספיקו טהור אפי' ברה"י, ואפי' למאי דבעי למימר משום קבוע כמע"מ דמי אמאי ספיקו טמא ברה"י בדשאבד"ל. אעכצ"ל דמיירי בדשיבד"ל כגון אדם שנגע. ולפ"ז מאי שייטי' דקרא דספק טהור הכא בדשיבד"ל. דהא הך קרא דספק טהור לא מיירי אלא בדשאבד"ל. ובדשיבד"ל נמי קאמר הש"ס דאתי ילפותא דסוטה וגלי דהך קרא דספק טמא דמיירי בדשיבד"ל לא קאי ארה"ר אלא ארה"י. והשתא בדשיבד"ל דטהור ברה"ר לאו מקרא דספק טהור נפק"ל דנימא דגם רובא לא מהני לטמא ברה"ר אלא הא דספיקו טהור ברה"ר מסוטה הוא דידעינן לה. וא"כ שפיר מוכיח הש"ס דכיון דאיכא רוב לטמא גם ברה"ר טמא אע"כ דמשום קבוע הוא

אך אי איכא לאקשויי הכי מקשינן מאידך ברייתא דבעי הש"ס התם לאוכוחי קבוע מהא דתניא תשעה צפרדעים ושרץ אחד ביניהם דספיקו טמא ברה"י. ומוכיח הש"ס דע"כ הא דלא אזלינן בתר רוב צפרדעים לטהר הוא משום קבוע ומשני התם לחומרא. וה"נ ע"כ בדשיבד"ל מיירי. דאי באבד"ל הא גם ברה"י ספיקו טהור. והשתא בדשיבד"ל ברה"י שייך בזה קרא דר"ג דטהור יאכל הא ספק לא יאכל למימרא דספק טמא. ולהשמ"ק אפי' רוב לטהרה טמא. בהא איכא לאקשויי לכאורה. דאיך מוכיח מיניה קבוע ואמאי משני לחומרא דהא שפיר אע"ג דרוב צפרדעים מ"מ הכא גבי טומאה לא מהני רוב לטהרה. וא"כ אמאי משני לחומרא ומבואר בשמ"ק לכתובות שם דהיינו חומרא מדרבנן דתולין ולא שורפין. והא טפי הו"ל לשנויי דטמא מה"ת ושורפין מדרב גידל דבדבר שיבד"ל ברה"י טמא אפי' ברוב לטהרה

מיהו נראה דהש"ס שפיר קא מוכח ושפיר לא מתרץ לה אלא לחומרא דבתוספתא הכי מוכח. דמסיים עלה בתוספתא בסיפא דההיא דט' צפרדעים ובנמצא הלך אחה"ר. הרי ע"כ דברישא דנגע במקום הקביעות דלא אזלינן בתר רוב עכצ"ל דמשום קבוע הוא. דאל"כ מה חילוק יש בין נגע בקביעות לנמצא. ומש"ה שפיר משני ג"כ לחומרא. דליכא למימר מה"ת ומשום הא דר"ג דהא חזינן דהתוספתא ס"ל דרוב לא נכלל בהא דר"ג מדאמר בנמצא הלך אחר הרוב. מיהו עכ"פ קשי' להשמ"ק בב"מ בסוגיא דקפץ א' מן המנוין לתוכן מהך תוספתא. דמוכח ע"כ דרוב לא נכלל בכלל ספק דמיעטתה תורה גבי טומאה בהא דרב גידל

ולכן נלפענ"ד לחלק בזה. דכיון דמצינו בכ"מ דתרי רובא עדיף מחד רובא כמבואר בכתובות (טו) ועי' במג"א (סי' תקי"ג) שהביא דעת מהרש"ל לענין ביצים הניקחים מן הא"י ביו"ט דבחד רובא לא שרינן בדשיל"מ. ובק"נ שעל הרא"ש בביצה בפ"ק (סי' ט') כתב דבתרי רובא גם להרש"ל מותר אפי' בדשיל"מ. וכתב שם דלענין ביצים תמיד איכא תרי רובי. דהא אין דלתות מדינה נעולות ואיכא רובא דעלמא ורובא דהכא. ועפי"ז י"ל דבתרי רובא גם לשי' השמ"ק לא הוי זה בכלל ספק. דדוקא חד רובא ס"ל לשי' זו דבעצם הוא ספק אבל בתרי רובי לא. דלפי"ז י"ל דמוקמינן לתוספתא בשאין דמ"נ והוי תרי רובי. רובא דעלמא ורובא דהכא ומש"ה ליתא בכלל ספק דהא דרב גידל. ואע"ג דהא דט' חנויות כו' מוקי ר' זירא בכתובות (טו) בדמ"נ מ"מ הא דט' צפרדעים גבי טומאה מיירי בשאין דמ"נ. דמידי גבי הדדי תניא והא כדאיתא והא כדאיתא. ונרויח בזה ליישב ג"כ מה שדקדק והכו"פ (סי' ס"ב) להק' אהך דט' חנויות כו' אהא דמסיים עלה ובנמצא הלך אחר הרוב דלמה האריך התנא לומר הלך אחה"ר ולא אמר סתם בנמצא מותר כמו ברישא בט' חנויות כו' דלא אמר אלא אסור ותו לא. דהא יש כאן רוב לפנינו דהא מיירי ברוב כשירות א"כ לא לימא אלא ובנמצא מותר יעוי"ש מ"ש בזה. באופן דה"נ בהא דט' צפרדעים קשה כה"ג דלא לימא אלא בנמצא טהור ותו לא. והכא לא שייך לתרוצי כמוש"ש אהא דט' חנויות. מיהו למ"ש א"ש דלא מצי הכא למימר ובנמצא טהור. דהא תליא ברובא דעלמא איך הוה באותה מדינה אם רוב שרצים או רוב צפרדעים מש"ה אמר הלך אחה"ר. כלומר דתליא איך הוה רוד"ע. והא דדחי דהתם לחומרא ולא דחי דבנגע בהתערובות דע"כ ליכא לספוקי אלא להתערובות לבד מש"ה ספק טמא. דלא מהני חד רובא וכשי' הש"מ משא"כ בנמצא דאיכא לספוקי גם לדעלמא ואיכא תרי רובי שפיר אזלינן בתר רובא. אבל היכא דמהני רובא מהני אפי' בלקח או נגע בהקביעות. י"ל דהש"מ וסייעתו ס"ל לפרש הא דמשני התם לחומרא כמ"ש השמ"ק בכתובות שם בשם הרדב"ז. דאינו מדחי למימר לחומרא מדרבנן. אלא מדאורייתא. ולמימר דשמא כך דין התורה דהיכא דעיקרו לחומרא אמרי' קבוע אע"ג שהוא קולא לענין שריפת טהרות וקדשים אבל היכא דעיקרו לקולא מנלן יעוי"ש. והשתא כיון דגם למאי דמשני התם לחומרא ג"כ מפרשינן הא דספק טמא מה"ת. א"כ י"ל דאה"נ דהוה מצי למדחי מכח הא דרב גידל אלא דחדא מתרי טעמי נקט. ועדיפא מדחי לי' דאפי' הי' מקום לאוכוחי קבוע. עכ"פ היכא דעיקרו לקולא מנלן. גם י"ל דנקט טעמא דלחומרא משום דהא דט'