ונגש הכהן עד

ותליה זה בהך דכתיב בקרא אם הוא ודאי ממש בידיעה ודאית או שהוא ודאי דגזה"כ מכח רובא והיכא דאין מציאות שיהא ודאי ממש בידיעה גמורה רק ודאי דרובא כגון הך דקהל. דע"כ א"א כלל במציאות שיהא מבורר לאביו ודאי ממש אם לא מכח דרוב בעילות אחר הבעל. ועכ"ז קורא אותו התורה קהל ולפיכך כשאומר קהל ודאי ולא ספק דעיקר הכונה לומר דדוקא כהך דקרא אבל מי שאינו כהך דקרא לא עכצ"ל דהכי מפרשינן לה. דדוקא כהך דקרא דהיינו רוב אבל ספק גמור דלא דמי לקרא לא משא"כ היכא דמשכחת לה ודאי ממש וע"כ דמפרשינן לקרא בסתמא בודאי ממש ומשו"ה כשהוא אומר ולא ספק שכונתו למעט כל מידי דלא דמי לקרא וכיון דגם רוב לא דמי לקרא דבעצם הוא ספק אלא שהוא ודאי דגזה"כ דניזיל ב"ר אבל אינו ודאי ממש כהך דקרא הוא נכלל ג"כ בולא ספק דאמרה תורה וכיון דכל הני ולא ספק דאמרה תורה. עיקר הכונה דרך אחד להם למעט כל דלא דמי לקרא ותלי' זה בהך דקרא אם הוא ודאי ממש או ודאי דגזה"כ דרובא א"כ אין סתירה בהנך ולא ספק מחד אחברי' והיכא דא"א לפרש קרא בודאי ממש. ע"כ מיעוטא דולא ספק לא קאי רק על ספק לחוד ובממזר כיון דמשכחת ממזר ודאי ממש. וע"כ סתמא דקרא ודאי ממש א"כ כשאומר ולא ספק למעט כל דלא דמי לקרא ע"כ גם רוב נתמעט

פרט ב

ראיתי מקשים על שי' הש"מ הנ"ל מהא דאיתא בבכורות (נ"ז) דטריפה פטור ממעשר בהמה דא"כ קשה כיון דעשירי ודאי ולא ספק והא כל בהמות הם בספק טרפות. א"כ ממילא כל הבהמות פטורות ממעשר. דהא הוו ספק טריפה. אלא דמ"מ סמכינן שהיא כשירה. משום דרוב בהמות כשרות הן. וא"כ הוו כל הבהמות בכלל ספק עשירי ויהיו פטורין ממעשר ואיך משכחת כלל חיוב מעשר בהמה עכ"ד. ולפענד"נ ליישב זה דאטו אמרו חכמים מעשר ודאי ולא ספק כתיב. הא לא אמרו אלא עשירי ודאי ולא עשירי ספק. וא"כ לא קפיד קרא אלא על ספק המספר. ולא על ספק החיוב במעשר. דאם היה אומר מעשר ודאי ולא ספק דאז היה הקפידא על ספק החיוב. א"כ היה שייך להק' להש"מ. דכיון דגם מי שהוא מחויב עפ"י כח הרוב ג"כ נתמעט א"כ היכי משכחת לה חיוב דמעשר בהמה. אבל השתא שאומר עשירי ודאי ולא ספק. א"כ הוא ספק המספר אם הוא עשירי. אם יצאו מהדיר עשרה או תשעה. דשמא יצא בתוך העשרה מי שאינו דומה להם בחיוב אינו בחשבונם. דשמא יש כאן הך דקפץ שכבר נפטר מחיוב מעשר בהמה דאז אין כאן אלא תשעה. אבל אם יצא מי שמחויב עפ"י גזה"כ דאזלינן ב"ר ה"ה דומה להתשעה. דהא גם התשעה חיובם עפ"י רוב דאינם טריפה. משא"כ לענין קופץ דהספק הוא אם יצא דומה להם בחיוב. דשמא יש כאן מי שנמנה כבר והוא נפטר והתשעה לא נמנו מעולם והם מחויבים. ובזה כיון דאמרה תורה ולא ספק. אזי אף אם הרוב מגיד להכריע שכל העשרה אין בהם מי שנמנה כבר מ"מ ספק הוה. ועדיין ספק אם יצא מי שאינו דומה להתשעה ולית כאן עשירי

עוד ראיתי מקשים מהא דקדושין (ע"ג) דאמר רבא ד"ת אסופי כשר מ"ט א"א בבעלה תולה כו' וממזר ודאי ולא ספק. משמע דאי לא הוה אמרינן דתולה בבעלה הי' ודאי ממזר. משום דרוב פסולים אצלה וכפירש"י שם ולא אמרי' הא איכא מיעוט דמחמת רעבון. וכיון דרוב לא הוה אלא ספק. ומיעטה תורה את הספק מממזר ודאי ולא ספק נתמעט גם זה. וכן אמרו שם ד"ת שתוקי כשר משום דרוב כשרים אצלה כו' ומשמע דאילו היו רוב פסולים הי' ממזר ודאי מה"ת א"כ מוכח דרוב לא מקרי ספק ולא נתמעט עכ"ד. אך גם זה יש לדחות עפמ"ש בחי' הרשב"א שם בקדושין שהק' בלא"ה אהא דאמר גבי שתוקי מאי אמרת דאזלא איהי לגבייהו הו"ל קבוע וכמע"מ דמי כו'. וז"ל הרשב"א איכא למידק אכתי רובא נינהו דאי אזלי לגבה הו"ל רובא ואי אזלא איהי לגבייהו הו"ל מע"מ ונמצא הרוב להכשיר וי"ל דלרוחא דמלתא קאמר דאפי' ליכא אלא קבוע התורה אמרה ספק ממזר יבא. ועיקר קרא לשתוקי לא צריך דהא רובא כשרין הן וכדאמרינן אלא דבעינן קרא להיכא דחזינן דאזלא איהי לגבייהו דלא הוה אלא קבוע א"נ י"ל דנ"מ לעיר שמחצה כשרים אצלה ומחצה פסולים ודלתות מדינה נעולות ואפי"ה אמרה תורה ספק ממזר יבא עכ"ד. וה"נ י"ל להש"מ דה"ה ברו"פ שרי משום ספק ממזר יבא. אלא דלרוחא דמלתא נקט רוב כשרים. וה"נ י"ל באסופי דאפי' אין תולה בבעלה נמי שרי אע"ג דרו"פ. מטעמא דספק ממזר יבא. ולרוחא דמלתא נקט תולה בבעלה

וראיתי לאיזה מגדולי האחרונים שירדו לחלק בהא דהשמ"ק הנ"ל בכדי ליישב שי' זו מכל המקומות הנראה כסותר לסברא זו. וכתבו לחלק דלא אמר זה השמ"ק בשם הרא"ש אלא ברובא דאקבע איסורא לפנינו כגון בתערובות מקולין וכהא דקפץ א' מן המנוין לתוכן דכיון שיש כאן המיעוט לפנינו הוי ספק על כל חד שמא הוא מן המיעוט. אבל ברובא דליתא קמן גם השמ"ק ס"ל דרוב אינו ספק אלא מברר בתורת ודאי ולפענ"ד לא ברירא לי האי חילוקא שפיר. דהא בסוגיא דרובא בחולין (יא) הוה פשיטא לן ברובא דאי' קמן דניזיל ב"ר. ובל"ק לא הוה פשיטא לן ובעינן התם לאשכוחי ילפותא ע"ז. ולמ"ש האחרונים דמצד הסברא יותר יש להטיל שם ספק על רדא"ק מרדל"ק. א"כ יש לדין בזה ק"ו דאם בא"ק דמצד הסברא הוא ספק. ומ"מ אמרה תורה דאזלינן ב"ר כ"ש רדל"ק דמצד הסברא רחוק דמיונה מן הספק יותר מרדא"ק. וא"כ אמאי בעינן ילפותא אחריתי לרדל"ק. אע"כ דלכה"פ כח אחד להם. דאין לחלק בהו מצד הסברא. ואין מעלה בהא דברדא"ק המיעוט האסור הוא לפנינו. ובל"ק המיעוט האסור אינו לפנינו כמ"ש האחרונים הנ"ל. דנהי דברדא"ק המיעוט לפנינו ה"נ גם הרוב לפנינו ובל"ק דהמיעוט אינו לפנינו גם הרוב אינו לפנינו. וסו"ס בין ברדא"ק ובין ברדל"ק הספק על הדבר אם הוא מהרוב או מהמיעוט. רק שהתורה גזרה דניזיל בתר רוב באיסורין כמ"ש השמ"ק שם ומש"ה א"ש סוגיא דחולין שם דברדא"ק דגלי קרא גלי ובל"ק דלא גלי לא ומש"ה לא ילפינן להו מהדדי: