ונגש הכהן עב

והשתא הוקשה להו שפיר מעבדי כהן דא"כ ליכא מידי למסמך לפלגא נקבות דאדרבה רובא איכא דאית לעובר זכי' ותי' דהתם תלינן דמיעוט מתים בבטן לאסמוכי לפ"נ ועד"ז מתפרש ג"כ מ"ש תוס' ביבמות שם גבי עבדי כהן שהק' ג"כ קו' זו. ותי' דהכא יש להסתפק שמא כבר הוא נפל ע"כ. כלומר שמא כבר הפילתו דהיינו שמת כבר

איברא אף דפשטות דבריהם מטין לפרש כן כמו"ש עכ"ז הוא תמוה מאוד והוא נגד החוש והשכל דנפל גמור מיצירתו שאינו עומד להתקיים יהא לו זכי'. דהא נפל גמור אף שנולד מבואר בתוספתא דשבת (פט"ז ה"ד) בן ח' ה"ה כאבן כו' ע"כ. א"כ המזכה לו ה"ה כמזכה לאבן. ועוד דהא כבר הוכחתי לעיל (פ"ו) בסברות וראיות מוכיחות דע"כ א"א לומר דכל הפילה שהוא מבורר לנפל מיצירתו. וכו"ע ע"כ ס"ל די"ל ג"כ שהיה ב"ק ואיזה סבה גרם להפילו וכמו"ש נ"י וריטב"א בר"פ החולץ ועוד דאם נאמר כן אינו מדוקדק לשון התוס' שם בפ' מ"ש שכ' דהא בפ' אלמנה אמרי' כו' דאין לעובר שסופו להיות נפל חלק בהעבדים דמהו הלשון שסופו להיות נפל דהא לפי"ז א"א שיהיה סופו נפל ומתחלה לא היה נפל והול"ל דאין לנפל חלק בהעבדים

ולכן נראה לפענ"ד בביאור דבריהם עפימ"ש הנ"י בר"פ האשה בתרא ביבמות בשם הריטב"א דמיעוט מפילות הוא מיעוט גרוע דלא הוה רק מיעוטא דמיעוטא וכ"כ בהגהות מרדכי בכתובות פ' אלמנה ניזונת דמיעו"נ הוה מיעוטא דמיעוטא ומשו"ה אזלינן בתר רוב ב"ק אף בממון וערמב"ם (פ"א מנחלות) שפסק בתינוק בן יום א' דנוחל ומנחיל ותמהו עליו נו"כ המ"מ והלח"מ דהא א"ה בממון אה"ר ולמ"ש הגהמ"ר א"ש ועי' תוס' ב"ק (כז) דטעמא דא"ה בממון אחה"ר הוא משום סמוך מיעוטא חזקת ממון ועי' בס' גינת ורדים (כלל לט) והנה ד"ז הוא פשוט דלא אמרי' סמל"ח אלא במיעוט חשוב אבל במיעוטא דמיעוטא לא אמרי' סמל"ח דהא למיעוד"מ גם ר"מ לא חייש כדאיתא ביבמות (קיט) וכ"כ הרא"ש בפ"ק דחולין (סי' ט"ז) להדיא דבמיעוד"מ לא אמרי' סמל"ח וכן הוכיח בס' גו"ר (כלל ס"א) ובשושה"ע (כלל ט"ו) ועי' מ"ש בכלל דין ספק ב"ק (פ"ז) ושם ביארנו דנהי דנפל מעיקר יצירתו באמת הוא במציאות מיעוד"מ מ"מ לפמ"ש הנימוק"י וריטב"א בר"פ החולץ דאמרי' במעוברת שהפילה שמא ב"ק הוא וד"א גרם שתפיל א"כ אם אנו באים לדון על אותן הולדות שהפילתן אמן ולא יצאו בחיים. ודאי אף דמיעוט נינהו נגד הנולדים עכ"ז עכ"פ לאו מיעוד"מ נינהו דהא איכא נמי ב"ק והפילתו ע"י סבה. ובצירוף הפילתו מפני שהוא נפל מעיקרו הוה מיעוט שלם וחשוב. יעוי"ש שביארנו ד"ז בטוב טעם ובראיות נכונות

ועפי"ז נראה לפענ"ד דהרגישו התוס' דהתם בעבדי כהן הא דתלינן דעובר זה דלמא נפל הוא לאסמוכי למחצה נקבות. ע"כ לאו נפל גמור מעיקר יצירתו משום דס"ל להתוס' דכשם דלא אמרי' סמל"ח גבי מיעוטא דמיעוטא כמו כן ג"כ לא אמרי' סמוך לפלגא נקבות. דלא חשוב מיעוד"מ לאסמוכי' ואף דיש לחלק קצת בזה דנהי דאינו מגרע כח הרוב דעדיף מחזקה להשוות כחו ככח החזקה שכנגדו מ"מ בפלגא ופלגא סו"ס כיון דסמכת ליה לחד פלגא הוה אידך פלגא מיעוטא עכ"ז לא נהירא להו להתוס' לחלק כן דעכ"פ כיון דמיעוד"מ אפי' מאן דחייש למיעוטא לא חייש לי' אף אי סמכת ליה לחדא פלגא מ"מ לא גרע אידך פלגא עכ"פ ממיעוט המצוי דחששו לו חכמים בכ"מ אפי' לדידן דל"ח למיעוטא כנודע וקרוב לומר דעדיף ממיעוט המצוי ועכ"פ כמו דלא אמרי' סמל"ח ה"נ לא סמכינן לפלגא וכמו"ש ומשו"ה נראה להו להתוס' דהא דדיינינן מיעו"נ לאסמוכי לפ"נ מיעוט מפילות הוא דסמכינן לפ"נ דכיון דבנולדים איכא מחצה זכרים ומחצה נקבות ואיכא מפילות ולא נולדים הוה זכרים מיעוטא והמפילות הם באמת מיעוט שלם וחשוב דבמפילות איכא נמי ב"ק ודבר אחר או סבה גרם להפילן וכמו דאמרי' שמא יהא הולד זכר או שמא יהא נקבה אמרי' נמי שמא תפיל. וכיון דאיכא רוב שאינו זוכה ל"ח למיעוט זכר שזוכה. ועפי"ז א"ש קו' התוס' דהא לפי"ז צ"ל דולד ב"ק שסופו להיות נפל שתפילהו אמו לית ליה זכיה. וכעין זה כ' השעה"מ (פכ"ב מה' מכירה) לענין מזכה לעובר דדעת המזכה שלא יזכה כי אם ע"מ שיצא לאויר העולם. ולפי"ז הק' שפיר בתוס' ב"ב שם דאמאי לא קנה בראשונה כיון דלבסוף הפילה ובפ' אלמנה מבואר דאין לעובר שסופו להיות נפל חלק בהעבדים. והשתא מדוקדק לשון התוס' שכ' לעובר שסופו להיות נפל דלמ"ש הוא מבואר דאף אי ב"ק הוא והיה ראוי להולד לחדשיו לולא הסבה מ"מ כל שלא נולד והפילתו לית ליה זכיה וע"ז תי' דקושטא הוא דעובר שסופו להיות נפל אית ליה זכיה דכיון דב"ק היה לא משגחינן מה דאח"כ גרם סבה להפילו מיהו בפ' אלמנה תלינן שמא כבר מת בבטן ואף דרוב אין מתים עד שמפילין מ"מ אמרי' סמוך מיעוט שמתים בבטן לפ"נ והוה זכרים מיעוטא ובזה השווינו דעת תוס' עם ד' הנ"י פ' מ"ש בשם הירושלמי וד' חי' רמב"ן שהבאנו בכלל דין ספק ב"ק (פ"ו) יעוי"ש דס"ל ג"כ דאי ב"ק הוא אע"ג שהפילתו זכי

כלל ו' בדין רובא

בו יבואר לחזק דעת הש"ס בב"מ (ז) בשם הרא"ש דרוב ג"כ הוא אלא שגזה"כ הוא למיזל בתר רוב באיסורין, וליישב שי' זו מכמה סוגיות אשר נראות לכאורה סותרות לשי' זו. ופלפול עצום בסוגיא דקדושין (פ) כפלוגתא דר"מ וחכמים כתינוק בצד העיסה לענין רוב מטפחין וליישב כמה קושיות ותמיהות שם בסוגי' לפי פירש"י ותוס' וריטב"א שם, ופלפול נכון בסוגי' ז שבת (קלח) בהא דרשב"ג דאמר דכל שלא שהא ל' יום ספיקא הוי