ונגש הכהן ז

וחידשו הם. אמנם עכשיו שכבר יש לנו דבריהם שהנחילו לנו. וכבר חידשו בעיה כחם ואומץ גבורתם אז ע"י יגיעת הדור הבא אחריהם מוסיפים דברים וחידושי תורה באמצעות דברי הראשונים וכן כל דור ודור מתחיל הדור הבא ממקום שסיימו הדור שלפניהם שעפ"י דברי דור שלפניהם ועם הנחותיהם אורגים הדור הבא אחריהם מטוה ציצים ופרחים להגדיל תורה ולהרחיבה. ויש אשר לעומק דעת הראשונים לא ביארו כל הצורך ולא ראו הכרח לעוצם שכלם לבאר יותר ולהאריך אמנם לדורות האחרונים עוד הם כספר החתום לעומק המושג וקוצר המשיג לכן מזמין השי"ת בכל דור ת"ח שע"י יגיעתם מאיר ד' עיניהם ומשיגים חכמה לבאר ד' הראשונים ולישבן וכן כל דברי התוס' כבר היה מכוון זה בדעת חכמי התלמוד הקדוש בקוצר פניני אמרותם אלא שקיצרו לרוחב דעתם והרחיבו התוס' לקוצר דעת באי אחריהם. והתרחבות הביאורים בד' הראשונים גם זה הוא חלק התורה משוער מפי הגבורה במעמד הר סיני שיהי' זה חלקם של אותן הת"ח שבדורות האחרונים ולזה כיון השל"ה הקדוש במ"ש לפי מהותם ואיכותם ולפי מדרגתם של כל דור כמו"ש דבריו לעיל יעוי"ש. אמנם אם לא קדמו הראשונים בחלק תורתם מה שחידשו הם ודאי לא הי' באפשר כלל שיחדשו האחרונים אותן הדברים עצמן שחידשו הראשונים אפי' אחר רוב יגיעתם ועמלם הרבה מאוד וזהו מ"ש הראשונים כמלאכים כו'. ויש מה שנתקשו בדור שלפניהם ונתיישב זה היטיב בדור שאחריהם כאשר אנו רואים זה תמיד והוא ע"ד מ"ש בחולין (ז) מקום הניחו לו להתגדר וכן עירובין (ו) בקעה מצא וגדר בה גדר ולא גדרו מי שקדמוהו וביומא (עב) כתר תורה לכל מונח. וכבר הביא הרב ר' יצחק דילאן בהקדמה לס' מגילת אסתר ששאלו הפילוסופים לגדול שבהם הלא אנחנו מודים שהראשונים חכמו והשכילו יותר ממנו והנה אנחנו סותרים דבריהם והאמת אתנו כו'. השיבם הפילסוף מי צופה למרחוק הננס או הענק הוי אומר הענק כו' ואם תרכיב הננס בצואר הענק מי רואה יותר הוי אומר הננס לפי שעכשיו כו'. כן אנחנו ננסים ראינו חכמתם ומעמיקים בהם כו' יעוי"ש וכעין זה נמצא ביבמות (צב) ועוד כ"מ אי לאו דדלאי לך חספא לא משכחת מרגניתא תותא

ד ובזוה"ק בפ' יתרו ופ' בראשית אף שהפליג בשבח מאן דחדית בדאורייתא עכ"ז שדא בי' נרגא שיהי' חידושיו תורת אמת ולא מאן דמשקר במילי ח"ו דעונשי' סגי. וע"ז לכאורה נסתם הדרך דרכה של תורה עלינו כי מי הוא אנוש אנוש שיערב לבבו לבטוח שכיון האמת כמו שהוא אצל מי שחותמו אמת ומה הוא הבחינה בזה שת"ח שמייגע עצמו בתורה ונתחדש לו דברים טובים משמחי לב מהו הנסיון בזה שידע שהם תורת אמת לפני הקב"ה. וע"ז יחרד האיש וילפת ויתפלץ כל לב ומה נאמר עם כל דברי רבותינו הראשונים וכ"ש האחרונים אריות שבחבורה אשר באורם נראה אור איזה נסיון הי' להם שתורתם אמת אצל הקב"ה בשמים אמנם אף שלכאורה ד"ז מבהיל מאוד לכאורה אך כבר עמד על מבוכה זו הגאון בקצוה"ח בהקדמה והאיר עינינו בזה. עפ"י ד' הר"ן בדרשותיו שכ' דמשו"ה גבי ר"א בתנור של עכנאי בב"מ (נט) אמרו אין משגיחין בבת קול וכן שם בהשוכר את הפועלים (פו) גבי רבה בר נחמני דקב"ה אמר טהור ומתיבתא אמרי טמא איך פליגי על הקב"ה עד שנתברר להם מרבה בר נחמני כדאמר התם מאן נוכח רבב"נ. וכ' הר"ן שמחסד עליון נמסר לנו תורת אמת כפי הכרעת שכל האנושי ואם הוא אמת לפי מה שמשיג שכל האנושי הוא תורת אמת אעפ"י שיודעין ברור שאינו אמת בערך שכלים הנבדלים ואצל הקב"ה. ולכן אף שנתברר ע"י ב"ק או נביא שבשמים שאין סוברים האמת כמו ששיערו החכמים אין ראוי שנסור מהסכמת החכמים שלא מסר הקב"ה הכרעת ספיקות התורה אלא להסכמת השכל האנושי והוא הנקרא אמת ומ"ש בזוה"ק מאן דמשקר במילי' ר"ל היינו כמוש"ש בזוה"ק דמיירי במאן דלא ידע אורחא דאורייתא אבל מאן דידע אורחא דאורייתא והיינו שראה כמה פעמים שכיון לד' הראשונים דאינהו קשוט ותורתן קשוט כי שכלם הי' ישר ואמת. שהשיגו כל מה שהוא אמת לשכל האנושי שזהו תורת אמת לאיש אשר אלה לו חובה ומצוה לחדש בדאורייתא כפי שכלו וכחו והבנתו. ובזה מבואר מ"ש בב"ר (פ"א) שאמת אמר אל יברא האדם שכולו שקרים השליך הקב"ה אמת ארצה אמרו מה"ש לפני הקב"ה עד מתי אתה מבזה תכסיס שלך אמר הקב"ה רצוני שתעלה אמת מן הארץ והיינו שידעו ששכל האנושי נלאה להשיג שכל אלוה וא"כ אינו אמת ואיך יתקיימו כל העולמות ע"י תורת האדם באדמה. השיב הקב"ה שזה אצלו עיקר האמת איך שמשיג שכל האנושי בארץ לא כמו שהוא אצל השכליים העליונים וזהו ג"כ אשר נתן לנו תורת אמת שיהי' האמת אתנו כמו שמורה שכלנו. ויעוי"ש בקצוה"ח שהאריך בזה ואף שזה בונה וזה סותר כבר נודע מ"ש דאלו ואלו דא"ח ולכן חידושי ת"ח שבקרוהו גאונים וחכמי לב והסכימו שהדברים ישרים הס אצלינו בודאי בערך תורת אמת לשכל האנושי וכמו"ש

ה אמנם אף שכל ת"ח מה שמחדש הוא חלקו מה שכבר קיבל מהר סיני ואמרו ג"כ בנדה (טז) דמשעת יצירתו ש"א מכריזין עליו וגוזרין אם יהי' חכם. עכ"ז אמרו במגילה (ג) אם יאמר לך אדם לא יגעתי ומצאתי אל תאמין ותלוי בבחירת האדם שלא יתרשל מליגע עצמו ולהעמיק עיונו ולעמול בטורח רב או אז אחר היגיעה העצומה וגם תפלה להשי"ת שיעזרהו ע"ז כמו שאנו מבקשים וחן חלקנו בתורתך וכמו"ש בנדה (ע) מה יעשה אדם ויחכם ירבה בישיבה אמרו הרבה עשו ולא עלתה בידם אלא יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו שנ' כי ד' יתן חכמה אם כה יעשה אז ישיג חלקו מן השמים למנה ולכן שמעו נא יראי ד' מי בכם שומע בקול עבדו עצת הקדוש השל"ה מ"ש במס' שבועות שלו והזהיר שכל למדן יקבע לו עת בכל יום אל לימוד העיון בפלפול וחידוד וכ"ש אחר שמשער שכבר מילא כריסו סך ניכר להיות בקי ובעל שמועות גבור כמו"ש בחגיגה (יד) וכדאמרי' בשבת (סג) ליגמר אינש והדבר ליסבר ובע"ז (יז) הפליגו אע"ג דלא ידע מאי קאמר ובברכות (סג) הס ואח"כ כתת כדרבא דאמר לעולם ילמוד אדם ואח"כ יהגה אחר כ"ז החיוב לעמול רוב לימודו בעיון בפלפולה של תורה שזה העיקר וכמו"ש המג"א (סי' נ') דלימוד בלא הבנה לא נקרא לימוד ומבואר בשבת (לא) ששואלין את האדם ליום הדין פלפלת בחכמה וכן בברכות (סג) ואח"כ כתת ופירש"י כתתנה והקשה עלי' מה שיש לך להקשות ותרץ תירוצין עד שיתיישב לך ע"כ. והוא הנקרא בעל מלחמה כמו"ש בחגיגה (יד) והענין שהגבור שיש לו כח אין לו שום תועלת ותכלית כ"ז שאינו לוחם שאז אין נפ"מ בין הגבור להחלש וכל תכליתו ותועלתו הוא כשלוחם. כן הגבור הבקי אין לו תועלת ותכלית אלא בפלפולה ש"ת ללחום מלחמתה שאז ניכר גבורתו ויוצא התכלית לידע דין על בוריו ובסנהדרין (מב) בתחבולות תעשה מלחמה במי אתה מוצא מלחמתה של תורה במי שיש בידו חבילות של משנה יעוי"ש. ובברכות (יז) אשרי מי שעמלו בתורה כו' וסנהדרין (צט) כי אדם לעמל יולד לעמילה של תורה לשון עמל מורה על היגיעה בפלפולה ש"ת ובעירובין (כב) במי אתה מוצא ד"ת במי שמשחיר פניו עליהם כעורב ובחגיגה (יד) אלו ת"ח שמקמטין עצמן על ד"ת בעוה"ז הקב"ה מגלה להן סוד כו'. ובברכות (סג) אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עלי'. עוד שם ומיץ חלב יוציא חמאה במי אתה מוצא חמאה ש"ת במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עלי'

ו ובנדרים (פ"א) וב"מ (פ"ה) דבר זה נשאל כו' על מה אבדה הארץ כו' עזבם את תורתי כו' ולא הלכו בה אר"י א"ר שלא ברכו בתורה תחלה ופי' הט"ז באו"ח (סי' מז) דהיינו ברכת למסוק בד"ת שפירושו של לעסוק הוא בטורח ויגיעה בפלפול ומשא ומתן של תורה דעיקר מעלת עוסקים בתורה הוא דרך יגיעה ופורח עכ"ד ומכוון זה במדרש דברים רבה (פ"ח) אמר הקב"ה לא נפלאת היא ממך ואם נפלאת היא ממך שאין אתה עסוק בה ואינו מובן דפשיטא הוא דמי שאינו לומד כלל נפלא ממנו ואינו יודע בתורה ומאי קמ"ל דבר פשוט כזה. ולד' הט"ז מבואר דמשמיענו בזה דאף שאתה שוקד בבקיאות וקובץ על יד ובלתי עיון וע"ד שאמרו בע"ז (יט) ואע"ג דלא ידע מאי קאמר. ועם כל שקידתך תראה שנפלא ממך לאסוקי הלכה למעשה שזה העיקר תדע שהוא מפני שאין אתה עסוק בה. כלומר שאין אתה יגע בכוח להקשות ולתרץ ולברר האמת מתוך חלקי הסותר שהוא פלפולה ש"ח. וכמבואר ג"כ בב"ר (פ"א) כי לא דבר ריק הוא מכם ואם ריק הוא מכם שאין אתם יגיעים בה כי הוא חייכם אימתי בזמן שאתם יגיעים בה ע"כ הרי דנקט לשון יגיעה ובירושלמי (סוף ברכות) כך כאו"א מישראל צריך ליגע עצמו התורה בכל יום. ובויק"ר (פל"ו) כך ישראל כל מי שיגע בתורה כו' ועפ"י ד' הט"ז הנ"ל יש לבאר