ונגש הכהן ו

ראש דבר

זה רבות בשנים נהגו המחברים האחרונים גדולי הדורות והגאונים להקדים טעמים שונים. להצטדק לפני המונים אשר עומדים וטוענים ויהי העם כמתאוננים מדוע יוציאו פנינים. חידושי חקירותיהם הנכונים. אשר עמלו הבונים ביגיעה ורב אונים להציגם לפני הקונים ודי לנו בראשונים ואנכי באלה הענינים תמיד חשבתי רעיונים ולא אדע פתרונים למה נחוצים הרבנים שיהיו מתנצלים ועונים אם לבני שחץ וגאיונים בוזי תורה בקלונים, חורשי רע וזדונים, אחר בצעם זונים, ולחכמה עורף פונים, לכל אלה המלינים, לשוא שחתו הגיונים, התנצלות דברים כנים, כי לבבם אכזר כיענים. ולא החדשים מגנים, כי גם להישנים בסכלותם ירעימו פנים אמנם אלה המאמינים, לכל התורות והדינים, ביד משה ניתנים, המסורה מאבות לבנים, עוסקי תורה ורננים בבית המדרש מפונים, ובעמק הלכה לנים, כל אלה הנבונים, יודעים האמת ומבינים, מדברי רבותינו הקדמונים, שפלפולי יושבי גנים, וחידושי תלמידים הגונים, הכל מסיני נתונים, בלהבות אש ועגנים, וכל הלומד בעיונים, וכתב חידושיו לזכרונים והעמיק עשרת מונים, ובבקור גאונים שנונים ונמצאו ישרים ובחונים, ולשכל האנושי מכוונים, מצווים אנחנו ממעונים, להוציא בדפוס בגליונים, ללמד בני ציונים, תודת רוכב שנאנים, אך לאחינו שומרי אמונים, מסוחרי ארץ וקנינים, ובבתי המרכולת חונים, אוהבים תורה מהונים, ומכבדים לומדיה במשענים, עזר ומתן ושלמונים. חסד וצדקת פזרונים, גוי קדוש וממלכת כהנים, ראיתי ללקוט שושנים, איזה ממתקים ומעדנים, מגן רבותינו המצוינים, דברים גבוהים ועליונים, בשבח החכמים המעיינים. חידושי תורה המתוקנים, ובשכר המחזיקים הנאמנים, בעולם הבא צפונים, ובעולם חזה חנונים, באחליהם שקטים ורעננים, נצורים ושמורים כאישונים, מאושרים דשנים ורעננים לבנים ובני בנים

פתיחה

אמר ר' יוחנן לעולם אל יהא פסוק זה זז מפיך ד' צבאות עמנו משגב לנו אלקי יעקב סלה: (ירושלמי ברכות פ' אין עומדין)

א כתב הגאון הקדוש האלהי השל"ה בחלק תולדות אדם וז"ל הפסוק אומר את הדברים האלה דבר, ה' אל כל קהלכם מתוך האש הענן והערפל קור גדול ולא יסף פירש"י ולא יסף לא פסק שקולו חזק וקים לעולם. ד"א לא יסף לא הוסיף להראות באותו פומבי עכ"ל יש בזה הענין סוד כמוס והשני פירושים אמת דהיינו כל מצות דרבנן וחומרתן וסייגיהן וכל מה שכל ת"ח מחדש בתורה בכל דור ודור הכל הי' בכח אותו הקול שמפי הגבורה אלא שלא יצא לפועל אז רק הדברים האלה ונשאר שיתחדש בכל דור ודור כי היה הדבר תלוי לפי התעוררות התחתונים ולפי מהותם ואיכותם ולפי מדרגות נשמות שבכל דור ודור ואז הוסיפו החכמים להתעורר הכח עליון ויצאו לפועל בזמנו לא ח"ו שחידשו חכמים מדעתם רק שכיונו דעת עליון וזהו לא יסף לא פסק לשלול בזה שלא נחשוב לומר שנתינת התורה מדעת ומפי הגבורה פסק אז ושכל מה שהיה בתורה נתן אז בשלימות. אלא שבאמת לא פסק אז והוא מוציא לפועל ע"י הת"ח שבכל דור ודור. וזהו מה שאנו מברכין נותן התורה בלשון בינוני ולא נתן לשעבר לומר שנותן התורה בכל דור ודור אלא שלא הוסיף אז בפומבי להוציא לפועל גם כל מה שיחדשו החכמים בכל דור והניח זה להתגלות בכל דור ודור וזהו פי' השני ובירושלמי דפיאה אמרו אפי' מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ולהורות לפני רבו נאמר למשה מסיני ומזה מבואר שכל דברי חכמינו שבכל דור ודור ומה שמחדשים וכל פלפולם הוא מסיני ולא שכל אנושי רק שכל אלוה רק שהם הוציאו מכח אל הפועל עכ"ד הקדושים ועי' בסוטה (י) וסנהדרין (יז) דס"ל לש"ס דהך ולא יסף לא פסק הוא ומזה נראה דכללו ג"כ בירושלמי (פ"ק דמגילה) חמשה חומשי תורה אינן עתידין ליבטל מה טעם קול גדול ולא יסף יעוי"ש וד' רש"י הנזכרים הוא בפסיקתא פ' ואתחנן יעוי"ש

ב ובמדרש שמות רבה (פרשה כ"ח) אר"י מה שהנביאים עתידים להתנבאות בכל דור ודור קבלו מהר סיני. שכן משה אומר להם לישראל (דברים כ"ט) כי את אשר ישנו פה כו' ואת אשר איננו פה כו' שאעפ"י שלא היה באותה שעה כל או"א קיבל שלו מסיני כו' ולא הנביאים בלבד אלא גם החכמים העומדים בכל דור ודור כל אחד קיבל שלו מסיני וכן הוא אומר את הדברים האלה דבר ד' אל כל קהלכם קול גדול ולא יסף עכ"ל ובויקרא רבה (פ' כ"ב) ואפי' מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמר למשה בסיני שנאמר (קהלת א') יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא חבירו משיבו כבר היה לעולמים ובמגילה (יט) וארחב"א א"ר יוחנן ועליהם ככל הדברים אשר דבר ד' עמכם בהר מלמד שהראהו הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידים לחדש. ופירש"י דקדוקי סופרים שדקדקו האחרונים מלשון משנת הראשונים עכ"ל ועי' סנהדרין (לח) מלמד שהראהו הקב"ה לאדה"ר דור דור וחכמיו דור דור ודורשיו ובויק"ר (פ' כ"ו) מלמד שהראהו הקב"ה למשה כו' דור דור וחכמיו כו' ע"כ. ובזוה"ק בהקדמה כתב וז"ל. ר"ש פתח ואשים דברי בפיך כו' ובכל מלה דאתחדש באורייתא על ידא דההוא דאשתדל באורייתא עביד רקיעא חדא תן בההיא שעתא דמלה דאורייתא אתחדש מפומי' דב"נ ההיא מלה סלקא לעילא קמי' דקב"ה וקב"ה נטיל לההוא מלה ונשיק לה ועטר לה בשבעין עטרין כו' וכן כל מלה דחוכמתא מתעביד רקיעין קיימין והוא קרי לון שמים חדשים כו' ואתעבדו ארצות החיים כו' וע"ד כתיב כי כאשר השמים החדשים כו' אשר אני עושה עשיתי לא נאמר אלא עושה דעביד תדיר ואינון חידושין דאורייתא וע"ד כתיב ואשים דברי בפיך כו' לנטוע שמים וליסוד ארץ כו' ע"כ. ובזוה"ק פ' ויחי הדודאים נתנו ריח כו' דודי צפנתי לך מהכא אוליפנא דכל מאן דמשתדל באורייתא כדקא יאות וידע למחדי ולחדתותי מילין כדקא יאות אינון מילין סלקין עד כורסיא דמלכא כו' פתח לון תרעין וגניז לון ע"כ. ובתדב"א סא"ר (פי"ח) לחדשיו יבכר אלו חידושי תורה שמחדשים בכל יום תמיד שמחה מתחדש להקב"ה כו' יעוי"ש

ג והנה בזה שאמרו שהתגלות התורה ע"י הת"ח שבכל דור לא אמרו בזה גבול באיזה דור יהא נשלם זה בשלימות מפני שכן יהיה עד ביאת הגואל בב"א שאז למדין ישראל תורה מפי הקב"ה כמו"ש בילקוט (תהלים כא) ושוח"ט (שם) יעוי"ש. ואף דאמרי' בשבת (קיב) אם הראשונים כמלאכים אנו כב"א כו' כחמורים כו' וכ"ה בירושלמי שקלים (פ"ה) וכה"ג אמרו בעירובין (נג) לבן של ראשונים כפתחו של אולם ושל אחרונים כפתחו של היכל ואנו כמלא נקב. סידקית יעוי"ש ומכ"ש אנן יתמי דיתמי עכ"ז הענין הוא. דבאמת לולא דברי הראשונים לא הי' בכחנו כלל להשיג מה שהשיגו והמציאו