ונגש הכהן סז

דרו"נ ולד מעלי' לדן כדאמר הש"ס הוה כאן חזקה מכח הרוב ומשו"ה י"ל דמתחלה הי' ב"ק והשתא ע"י איזה סבה הפילה ועפי"ז מקשה שפיר לר"ל דלא תיפסול לכהונה אפי' לכתחלה דליכא למימר שמא הוא נפל מעיקרו שזהו נגד החזקה והרוב ומשני שהוא מדרבנן ולחומרא בעלמא משום מראית עין וכמו"ש רש"י שם עכת"ד

והנה יש להעיר ע"ז משי' התבו"ש (סי' יג) שכ' לענין בן פקועה ששחטו את אמו דאין דנין על הולד רוב ולדות ב"ק הם. רק אם נולד מאמו כדרך הנולדים. אז אמרי' דרוב הנולדים ב"ק הם וכ"כ שם הכרו"פ. ועכ"פ לפי"ז כיון דאין דנין רוב ב"ק בעובר במעי אמו שלא נולד א"כ הדק"ל מאי מקשה ר"י מפסלה לכהונה

ומ"מ נראה דהעיקר כמו"ש בשו"ת מהרי"ם. דכבר דחה הגאון בס' פתח הבית שי' זו. וס"ל להלכה דגם בעובר במעי אמו אמרי' רוב ב"ק הם. ובאמת שי' התבו"ש תמוה בזה דהא כיון דאמרה תורה דניזול ב"ר והמציאות הוא דב"ק הם הרוב א"כ בסתמא כל דליכא ריעותא בהרוב אמאי לא נוקים ארובא ואמאי תלי זה בלידה דוקא בשלמא בהפילה שיצא מת שפיר הוה ריעותא בהרוב די"ל רוב ב"ק אין אמן מפילתן אבל בעובר במעי אמו בשעה דאכתי לא הפילה או בשחטו בהמה ונמצא בה עובר חי מה"ת נימא דאין דנין בזה רוב ועי' בשו"ת מוהרח"ש בחאה"ע (סי' מא) שהביא שם דעת מהרשד"ם שרצה לומר אף בהפילה אמרי' רוב ולדות ב"ק הם והוא כתב לחלק דבהפילה לא אמרי' כן דאתרע רובא ועי' נדה (כט) בעברה נהר והפילה דמביאה קרבן ונאכל משום דהלך אחר רו"נ דולד מעלי' ילדן. ולענין קרבן אף בנפל חייבת בקרבן. ועי' רמב"ם (פ"א ממחו"כ) ועי' בכורות (ט) וקאמר זה הש"ס כיון דרוב אין יולדות רוח מביאה קרבן ועי' יבמות (לו) במש"ש וא"ת הלך אחר רוב נשים דולד מעלי' ילדן ולד א"פ עד שיצא לאויר העולם. ועי' נב"ק חיו"ד (סי' צ"ז) ונוב"ת חיו"ד (סי' קפז) ושו"ת מהרי"ם (סי' א'). ועי' יבמות (קיט) דאמר בש"ס רוב מתעברות ויולדות ומיעוט מפילות ועיי"ש ביבמות (סט) גבי עבדי כהן שמת והניח אשתו מעוברת. וב"ב (צג) לימא הלך אחר רוב פרות כו' וברשב"ם שם ועי' בנימוק"י ר"פ האשה בתרא ביבמות שכ' שם אמתני' דהאשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י כו' יצתה מלאה חוששת דטעמא דחוששת הוא משום דכיון דיצתה מלאה לית לה חזקת היתר לשוק ואדרבה קצת הוחזקה ליבום ולשמא הפילה נמי לא חיישינן דהו"ל כמיתה ובפ' כל הגט מסקינן דלשמא מת לא חיישינן כו' ע"כ ולכאורה תמוה דל"ד להא דפ' כה"ג דדוקא כל אדם שיש לו חזקת חי שראינוהו וידענוהו חי ככל האדם שפיר קם לי' אחזקתו ול"ח לשמא מת משא"כ בנפל איזה חזקה היה לו שנאמר דל"ח שמא הפילה דהא אי נפל הוא מעיקר יצירתו עומד לכך מתחלתו שתפיל ועכצ"ל משום דרו"נ ולד מעלי' ילדן ומתעברות עם ב"ק ולכן הוה חזקה דאתי מרובא ומשו"ה ל"ח שמא הפילה

ובעירוכין (ז) פירש"י אהא דאמר שמואל באשה שישבה על המשבר ומתה בשבת מביאין סכין וקורעין את כריסה ומוציאין הולד משום דבמתה מעצמה אף דעפ"י רוב ולד מיית ברישא מ"מ זימנין דקיא מייתא ברישא יעוי"ש. ולכאורה דאמאי לא ניזול ב"ר ועכצ"ל דשמואל לשיטתי' דס"ל ביומא (פ"ה) דא"ה בפיקו"נ אחה"ר אך מ"מ קשה לשי' רש"י שם ביומא שכ' אהא דאמרי' שם בש"ס היכי דמי אי נימא כו' עד דמסיק דהוו תשעה כותים וחד ישראל דפרוש וניידי דבכל מקום אמרי' כל דפריש מרובא פריש ובפ"נ אינו כן ושי' רש"י שם דזה דוקא אי אתחזק שם ישראל באותה חצר. אבל בלא אתחזק ישראל הולכין אחה"ר אפי' בפיקו"נ יעוי"ש ועיי"ש בר"ן. ומשמע ודאי דכשם דבספק ישראל ספק א"י בעינן אתחזק ישראל הכא. ה"נ בספק דלמא הוא מיית ברישא דהוה ספק אם הוא עכשיו חי או מת. דעכ"פ בעינן נמי דאתחזק לחי דמ"ש ספק ישראל או ספק חי. וכיון דלא אתחזק לב"ק לא אתחזק לחי דחיותי' דלאו ב"ק פשיטא שאין זה חיות לענין פיקו"נ וכיון דלא אתחזק בחי גם שמואל מודה דהולכין אחה"ר וא"כ קשה אמאי מקרעין את כריסה ועכצ"ל דלפי מה דקיי"ל דרוב ולדות ב"ק הם משו"ה הוה גם בעובר במעי אמו חזקה מכח הרוב דהשתא הוה גם עובר אתחזק בחזקה דחי ובזה ס"ל לשמואל דא"ה בפיקו"נ אחה"ר

ועי' בשו"ע או"ח (סי' של) דספק ב"ז ספק ב"ח א"מ את השבת משום דלא ידעינן אי ב"ק הוא והק' שם המג"א (סקט"ו) מיושבת על המשבר ותי' משום דסב"ז סב"ח לא ידעינן אי ב"ק הוא אבל ביושבת על המשבר מיירי בכלו חדשיו וכבר עמדו האחרונים בזה דמהיכן מוכח דביושבת על המשבר מיירי בדידעינן דכלו חדשיו. ובשו"ת עמודי אור (סי' צ"ו) האריך בד' המג"א והעלה דאין דעת המג"א להכריע דבעינן דוקא ידיעה גמורה דכ"ח שבעל ופירש אלא רצונו שהוא כסתם ולדות כל שאין לנו ריעותא להסתפק בהם שאינם ב"ק אז חשבינן להו לב"ק מה"ת עכ"ד. והא דסב"ז סב"ח מבואר שם בשו"ע דמיירי בלא נגמרו סימניו וזה ודאי יצא מרוב ולדות כמבואר בריב"ש (סי' תמ"ו) יעוי"ש ועי' ב"י יו"ד (סי' רס"ז) שכ' שם דסב"ז סב"ח ולא גמרו סימניו קרוב לודאי שהוא נפל גמור והא דאיתא שם בעירוכין פשיטא מאי עביד כו' מהו דתימא התם הו"ל חזקה דחיותא אבל הכא דלא הו"ל חזקה דחיותא אימא לא קמ"ל ונסתבכו בזה איזה מהאחרונים דמשמע לכאורה דלא שייך חיות במעי אמו אבל לא ראו מ"ש הגאון חת"ס בחיו"ד (סי' רצ"ד) שכ' דה"פ דסד"א דלית לעובר חזקה דחיותא קמ"ל דאית לי' ועכ"פ נתבאר דגם בעובר במעי אמו אמרי' רוב ולדות ב"ק הם וכמו"ש מוהרי"ם

מיהו אכתי איכא למידק בזה. דאכתי אין עולה כהוגן ישוב קו' הריטב"א הנ"ל שהוא משום דרוב ולדות ב"ק הם דהא י"ל רוב להיפך דרוב ב"ק אין אמן מפילתן ואתרע רובא והוה ספק. וכה"ג איתא בש"ס בכ"מ. ועי' כתובות (טז) גבי רו"נ בתולות נישאות וביבמות (לז) גבי רוב יולדות לט' ועי' תבו"ש (סי' כט) לענין מים בראש ועכ"ז י"ל דזה תלוי אי נימא אמלמ"פ. דאי נימא דלא אמרי' דהא דהפילה בסוף הוה כמו דהפילה בשעה שחלץ דלא אמרי' אמלמ"פ. א"כ בשעה שחלץ אכתי לא הפילה ולא נולד עדיין רוב זה דרוב ב"ק אין אמן מפילתן ומשו"ה אינו תופס אז היבום והחליצה משום דאז היה בחזקת ב"ק מכח הרוב. ומשו"ה לר"ל דלא