ונגש הכהן סו

ממילא הוה דשיל"מ והדק"ל קו' הש"ך דלמה לא משני הש"ס בביצה דהא דספיקא אסורה מיירי בביצה של ס"ט דכה"ג הא הוה דשיל"מ אף לר"י

אך יש ליישב זה דלכאורה בלא"ה צ"ב דלפמ"ש הנ"י דר"ל ס"ל די"ל ד"א גרם. ומשום דליכא גילו"מ משו"ה ס"ל תיגלי מלמ"פ לא אמרי' וכמו"ש המל"מ (בפ"ו מגירושין) אבל היכא דאיכא גילו"מ גם ר"ל ס"ל דאמרי' דאמלמ"פ. א"כ יש לתמוה דלכאורה אין זה מדוקדק בלשון הש"ס דאמר ר"ל תיגלי מלמ"פ לא אמרי'. ומשמע להיפך דאף דאיכא הכא גילו"מ מ"מ לא אמרי' לי' וכן שמעתי מקשים כן. אבל אין זה קושי' כלל. דבחליצת מעוברת הא חזינן דבעינן דוקא שיהי' ברור לנו שהי' נפל ומשו"ה אתינן עלה משום אמלמ"פ אבל בלא"ה לא תפיס מספיקא וכמו"ש תוס' בסוגין בד"ה תיגלי יעוי"ש ומשו"ה ס"ל לר"ל דלא תפיס החליצה משום דלא נתברר שהי' נפל לפי מה דס"ל די"ל דד"א גרם. ונמצא דעיקר מחלקותם הוא דר"י טען דכיון דאגלאי השתא מה שהי' בסופו של עיבור זה שהפילה ממילא מבורר שהי' נפל בשעה שחלץ ור"ל סבר דנהי דאיכא הכא גילו"מ מה שהי' בסוף עיבור זה שהפילה. ומיחשיב כאלו הוה ידעינן זה בשעה שחלץ דהא ודאי הוא דאמרי' אגמלמ"פ וא"י אלי'. מיהו הכא אין פעולה כלל בגילו"מ זה דגם עכשיו שהפילה מ"מ שמא ב"ק הוא וד"א גרם ונהי שיש כאן גילו"מ איך הי' הסוף אבל אין כאן גילו"מ אם הוא נפל. ולפי"ז מדוקדק לשון הש"ס תיגלי כו' לא אמרי'. והיינו אף דיש כאן גילו"מ איך הי' הסוף שהפילה וא"י אלי' בשעה שחלץ ואמר דהך דמיעברא אפולי מפלה השתא נמי תיגלי מלמ"פ דהך עיבור הוא עיבור שסופו שהפילה. מ"מ לא אמרי' לי' דאינו מועיל וכמו"ש דאכתי הוה ספק ומספיקא לא תפיס

ולפי"ז י"ל דהא דמוכח דגם ר"י מודה דבדבר שי"ל בו דד"א גרם לא אמרי' אמלמ"פ דהא מוכח דאי הוה ס"ל לר"י דד"א גרם להפיל הוה ס"ל דלא תפיס החליצה היינו דוקא בגונא דחליצת מעוברת משום דהגילו"מ זה מה שנתגלה הסוף שהפילה אינו עושה פעולה ואינו מועיל אי אמרי' שמא ד"א גרם משו"ה שפיר מודה דאי הוה אפשר לחוש במעוברת שהפילה שמא ד"א גרם לא מהני החליצה וכסברת ר"ל משום דאף דאגלאי מלמ"פ מ"מ מספק לא תפיס אבל היכא דהגילו"מ עושה פעולה אמרי' אמלמ"פ אפי' בדבר שי"ל בו דד"א גרם ומשו"ה בספק טריפה דקודם דאגלאי הסוף שחיתה יב"ח היתה ספק אי כשירה אי טריפה ואחר דחיתה יב"ח יש עלי' כח רוב דכשירה היא וכמו"ש לעיל דרוב טרפות אין מזדמנין להם רפואה מעצמה ומוכח דע"כ כשירה היא וכיון דהגילו"מ עושה פעולה דמתחלה היא ספק ועכשיו היא מרוב המוכיח שהיא כשירה ודאי אמרי' אמלמ"פ ונתבצר חומת דברינו בזה בישוב קו' הש"ך הנ"ל

אמנם לפי"ז יסתער לנו קו' משי' ר"ל שכתבנו לעיל (פרט א') דמשו"ה משמיענו השו"ע והרשב"א דביצה של ספק טריפה אינו דשיל"מ מטעם דאין המתיר עתיד לבא בודאי משום דאי לא"ה הוה דשיל"מ לר"ל דקיי"ל כותי' דס"ל דלא אמרי' אמלמ"פ בדבר שי"ל בו דד"א גרם וכמו"ש לעיל (פ"ג) יעוי"ש ולמ"ש נסתר זה. דהא באמת היכא דעושה פעולה גם ר"ל ס"ל דאמרי' אמלמ"פ אפי' בדבר שי"ל בו דד"א גרם. ובס"ט הא עושה פעולה כמו"ש לעיל וכיון דאמרי' אגמלמ"פ לא הוה דשיל"מ בלא"ה וכקו' הצ"צ שהבאנו לעיל (פ"א) ולכן כדי לעמוד על בירורן של דברים ולבוא אל עומק הסברא ראיתי להאריך קצת בזה

פרט ה

כתב הריטב"א בר"פ החולץ אהא דהביא שם קו' הנ"י דקיי"ל אגלאי מלמ"פ וקיי"ל כר"ל ותי' כמו"ש הנ"י ואח"כ הק' דמאי פריך ר"י לר"ל מפסלה לכהונה. דהא לשי' זו חליצה מסופקת היא ומשו"ה תפסול לכהונה. דדילמא בשעת חליצה היה נפל והוה חליצה מעלי'. ותי' דמ"מ מספיקא לא תיפוק בדיעבד דהא קיי"ל דחלוצה לכהן מדרבנן ואם עבר ונשא ספק חלוצה א"צ להוציא ולפי"ז ניחא ג"כ דלא אקשי מרישא דהתם דין הוא שיאסר באחות חלוצה אפי' מספק ואפי' בדיעבד כו' עכ"ל וד' ריטב"א אלו נעלם מהגאון בית מאיר בשו"ת צלעות הבית שבסו"ס בי"מ (סי' א') שהק' קו' זו מדנפשי'. ויישב ג"כ עפימ"ש הרמב"ן בחי' שם להק' דאמאי לא מקשה לי' מקרובותי. וכ' שם בצלעוה"ב דלשי' הנ"י מיושב זה לפמ"ש הנ"י בעצמו בפ' כיצד אמתני' דמי שקידש אחת מב' אחיות דאחות חלוצה אסורה אפי' מספק ואפי' בדיעבד משא"כ חליצה לכהן מספק. ובדיעבד לא תיפסול. ולכן מקשה לי' ר"י שפיר מהא דפסלה לכהונה והוא ממש כד' ריטב"א הנ"ל וכ"ז נעלם ג"כ מהגאון בשו"ת מהרי"ם (סי' מו) ומהגאון השואל שם שהק' שם קו' זו ויישב ג"כ משום דחלוצה לכהן מדרבנן משו"ה מקשה דמספיקא לא תיפסול לכהונה והגאון מהרי"מ ז"ל סתר זה דמ"מ לכתחלה אסור לישא ספק חלוצה ולא ראו שהריטב"א לומד הקו' מפסלה לכהונה אדיעבד דמשמע לי' לר"י לשון פסלה שהוא דיעבד ולכן מקשה אמאי פסולה בדיעבד

ועכ"ז נראה תי' הריטב"א דחוק דהא לא רחוק לפרש ג"כ פסלה מן הכהונה אלכתחלה דאין זה בהחלט דבכ"מ שאומר לשון פסול שהוא אפי' דיעבד די"ל ג"כ לכתחלה וכמו"ש הרא"ש בר"פ השוחט בחולין דהא דאמר שם ר"י פוסל אינו דיעבד אלא פסול לכתחלה וכ"כ הט"ז באו"ח (סי' תרמ"ו סק"א) להדי' וז"ל ומתני' דתנא פסול היינו לכתחלה ומצינו פסול לכתחילה כו' כיון דלא מצינו חילוק בין נקטם דלולב להדס דתנן פסול בתרווייהו ובהדס מוכח דלכתחלה קאמר ממילא גם בלולב הוה כך עכ"ל וא"כ לפי"ז הא אין קו' ר"י מוכרחת כ"כ מהא דפסלה לכהונה

והנכון בזה ליישב קו' זו הוא עפימ"ש בשו"ת מהרי"ם שם עפימ"ש הפוסקים ביו"ד (סי' פ"א) לדון בגבינות מבהמה שנמצאת טריפה שהגבינות כשירים משום דאמרי' שהבהמה היתה כשירה בשעה שנחלבה ואף דחזקה דכשרות לית לה לבהמה שלא נתבררה בשעתה וכמו"ש תוס' בחולין (יא) בסוגי' דרובא מ"מ הוה חזקה מכח הרוב דרוב בהמות אינן טריפות. ומשו"ה הוה חזקה מעלי' וה"נ י"ל בסברת הנ"י כיון