ונגש הכהן סח

אמרי' אמלמ"פ. א"כ ליכא בשעה שחלץ אלא רוב ב"ק לבד ומקשה ר"י שפיר מפסלה לכהונה. אך להמבואר לעיל (פרט ד') דר"ל ג"כ ס"ל דאמרי' אמלמ"פ רק דגבי חליצת מעוברת לא אמרי' כן משום דאין פעולה בזה דאף אי הוה הא דהפילה בסוף כמו דהפילה בשעה שחלץ ע"י אמלמ"פ מ"מ אכתי אין זה בירור שהוא נפל דשמא ד"א גרם יעוי"ש ועכ"פ היכא דמועיל גם ר"ל ס"ל דאמרי' אמלמ"פ א"כ קשה דאף דלענין עיקר תפוסת החליצה אינו מועיל משום דבעינן דוקא בירור גמור שהוא נפל מיצירתו ומספיקא לא תפיס מ"מ לענין לפוסלה מן הכהונה דמהני ספיקא נימא אמלמ"פ דהא הך גילו"מ עושה פעולה להחליש כח רוב ב"ק ולמשוי לי' להך עובר לספק בשעת תפיסת החליצה וא"כ יישוב זה דמחמת רוב ולדות ב"ק נפל בבירא והדק"ל דמאי פריך ר"י מפסלה לכהונה

פרט ו

איברא דנלפענ"ד להוכיח דעכצ"ל לשי' הנ"י דר"ל ס"ל דלא אמרי' כלל אגלאי מלמ"פ בדבר שי"ל בו ד"א גרם אפי' היכא דמועיל ודלא כמו דמראין לכאורה פשטות דבריו דהנה יש לעמוד על עיקר ד' הנ"י דמשמע דמפרש לר"י דהא דהפילה בסוף הוא בירור והוכחה שהיה נפל בשעה שחלץ. והוא דבר זר ונגד השכל והחוש ואף שכן משמע ג"כ במל"מ (פ"ו מגירושין) וכ"כ ג"כ בשו"ת צלעות הבית (סי' א') ללמוד כן בדעת התוס' ומשום דלא ס"ל כהנ"י דשמא ד"א גרם אלא כיון שהפילה הוא מבורר לנפל מעיקרו וכן הבינו בהנ"י כל הבאים אל המסלה עכ"ז תמוה אתמה וכבר נתוכחתי בזה עם אחד מגדולי זמנינו שרצה להחליט כן לר"י. ולדידי לא ברירא לומר כן. דהא ע"כ יש במציאות שמזדמנין סיבות להפיל ג"כ ומי יוכל להעיד ע"ז דולד ב"ק א"א כלל במציאות בעולם שיזדמן לו סבה וגרם וכי הסבה יודעת שהולד ב"ק שלא תפילנו והא דאמרה תורה ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה נימא דמיירי דוקא שהוא נפל לפי"ז. ואמאי משלם דמי ולדות וע"כ דמשלם משום דרוב ב"ק הם דקשה לומר דגזה"כ הוא כן. ועוד דא"כ הוי זה פלוגתא במציאות בין ר"י לר"ל אם יש במציאות שיזדמן סיבות לב"ק או לא ובפלוגתא לא שייך דפליגי במציאות כנודע ועכ"פ זה פשוט דמידי ספיקא לא נפיק ואף די"ל רוב ב"ק אין מזדמנין להם סיבות שתפילם עכ"ז הא יש רוב כנגד דרוב ולדות ב"ק הם

ואף גם זאת ק"ל דלפי"ז הא לר"י כמו שהיה מתחלתו כן הוא מחויב להיות בסופו דאי ב"ק הוא מחויב שיצא חי ואם נפל הוא מחויב שתפיל א"כ ק"ל הא דאמר ר"י א"י אלי' ויאמר דהך דמיעברא אפולי מפלה מי לאו ב"ח ויבום היא השתא נמי תיגלי מלמ"פ שהמכוון בזה דלר"י הוה כמו שכבר הפילה בשעה שחלץ. וכמו שידענו אז מה יהיה הסוף. וזה תמוה דלמה לי' לר"י כל האריכות הזה דהא בשעה שחלץ אותו הספק שהיה לנו איך יהיה הסוף. הוא עצמו הספק גופי' מה הוא עכשיו. א"כ אין הנפילות בזה אלא ידיעה שמהנפילות נתודע לנו מה היה בשעה שחלץ. ומה לנו נפ"מ מה היה הדבר שעל ידו נתודע לנו אם ע"י הנפילות או דבר אחר ולא הול"ל אלא ה"ה נפל למפרע כלומר דר"י ס"ל דכיון שהפילה נתברר שהיה נפל בשעה שחלץ ור"ל ס"ל דלא נתברר וה"ז דומה להא דעירובין (לז) דתני איו אם בא חכם למזרח עירובי למזרח ואמר ר' יוחנן וכבר בא חכם ופירש"י שבא חכם כבר קודם ביהש"מ. אבל זה לא היה יודע להיכן בא או אם בא או לא. ולמחר כשנשמע לו גילוי מלתא בעלמא הוא ואגלאי מלתא דההוא עירוב קנה כו'. שהרי אמר לצד החכם יקנה לי העירוב והחכם כבר בא קודם קניית עירוב וקנה עכ"ל והנפילות דהכא מה שהפילה לבסוף דמי ממש להשמועה שנשמע למחר שכבר בא חכם למזרח קודם ביהש"מ דלא שייך למימר א"י אלי' ויאמר שלמחר יבא איש ויגיד לנו שכבר בא חכם. דמה נפ"מ בזה ממה נתודע לנו אם ע"י איש או דבר אחר וא"צ לזה כלל רק דקניית העירוב כבר קנה ביהש"מ שאז כבר בא החכם אלא שלא ידענו זה ונודע לנו למחר וה"נ בנידו"ד החליצה כבר תפסה בשעה שחלץ דהא באמת נפל הוא רק דאז לא ידענו זה ונודע לנו למחר בשעה שהפילה והנפילות הוא כמו השמועה דהתם שאינו אלא שע"י הנפילות נתודע לנו איך היה הענין בשעה שחלץ. א"כ אין לנו עסק של א"י אלי' הכא על הנפילות כלל. וכן ביבמות (פ) גבי סריס דאמר רב נעשה סריס למפרע לא אמרי' א"י אלי' ויאמר שלמחר יהיו נולדים בו ס"ס. משום דא"צ לזה כלל דהא כיון דא"א לאינו סריס שיהיו נולדים לו ס"ס אח"כ א"כ באמת כבר הוא סריס. אלא שלא ידענו זה ונודע לנו אח"כ משו"ה לא אמר רק נעשה סריס למפרע ותו לא וה"נ א"צ ר"י לכל זה אלא הול"ל ה"ה נפל למפרע ותו לא

וביותר תמוה דאיך אפשר לומר כן. דא"כ פליג ר"י אמתני' מפורשת בנזיר (יג) דמבואר שם אם אמר כשיהיה לי ולד כו' הפילה אשתו אינו נזיר. ומפורש בגמ' שם הטעם משום ספק דשמא ב"ק הוא. ומה שמת לאו משום שהוא נפל מעיקר יצירתו. רק ד"א גרם ולא נדע הסבה ומת כשאר בריאים וחיים שמתים מאיזה סבה. וכמוש"ש ר"י דכרי הוא. ומשום ספק שמא ב"ק הוא ובמשנה שם ס"ל לר"ש דיתנה ויאמר אם ב"ק הוא הריני נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה משום דספק נזירות להחמיר ועיי"ש בפירש"י שכ' דהספק הוא אם הוא ב"ק דשמא לאו ב"ק ולאו ולד הוא וספק נזירות לר"י להקל ולר"ש להחמיר. וזה שאמר כשיהיה לי ולד כונתו אם היה ולד שראוי להיות ב"ק הוה נזיר אף שהפילתו והשתא קשה דלר"י כיון שהוא לא נולד רק הפילתו אין שום ספק בזה והוא מבורר לנפל והוה דר"י דלא כהני תנאי ועכ"פ מוכח מכ"ז דעכצ"ל דגם ר"י ע"כ ס"ל די"ל שמא ב"ק הוא וד"א גרם להפיל. ומעתה צריך ביאור עיקר סברת ר"י בזה

פרט ז

ונלפענ"ד דעיקר סברתו דר"י הוא עפימ"ש השו"ע באה"ע (סי' קנ"ו ס"ד) דמי שמת והניח