ונגש הכהן סה

או טריפה. משו"ה כיון שחיתה יב"ח א"א לומר שהיא טריפה ונזדמן לה רפואה ע"י איזה סבה משום דזה אינו מצוי. ורוב טריפות אין מתרפאין מעצמן. א"כ סמכינן על הרוב שהיא כשירה דמכח הרוב אנו תופסין דמסתמא לא נזדמן לה סבה או רפואה מעצמה שחיתה ודבר רחוק הוא שתתרפא מעצמה ע"י סבה או רפואה. ועי' ט"ז יו"ד (סי' מ"ד סק"ד) אבל מ"מ אין זה מהנמנעות ושפיר י"ל ע"ד המיעוט באם חיתה יב"ח דשמא היא טריפה. רק שנזדמן לה איזה סבה שנתרפאת מעצמה

והשתא לפי"ז נראה דביצה של ספק טריפה דמי' ממש להא דחליצת מעוברת מכל צד לסברת הנ"י. דהא גם כד חזינן דחיתה יב"ח אין זה בירור גמור ע"ד הנמנע בענין אחר. רק דאז דנין בזה רוב דעפ"י רוב הא דחיתה יב"ח הוא משום שהיא כשירה מעיקרא ולא היתה טריפה מעולם. וכה"ג הוא ממש בחליצת מעוברת. דהתם ג"כ י"ל דרוב ב"ק אין אמן מפילתן רק נולדים ויוצאים חיים מבטן אמם. וזו מדהפילה ע"כ שהוא נפל מיצירתו. ומ"מ ס"ל לר"ל דלא אמרי' אגלאי מלמ"פ. כיון דיש מיעוט ב"ק שמזדמן להם סבה שגורם להפיל. משו"ה עכ"פ אין זה בירור גמור כמו סימנים דסריס שהוא בירור גמור דמי שאינו סריס א"א כלל במציאות שיהיו נולדים בו ס"ס אח"כ. ומשו"ה ס"ל לר"ל דלא אמרי' בכה"ג אמלמ"פ. וה"נ בספק טריפה דמה יועיל זה אי אמרי' דידיעה זו שאנו יודעין עתה שחיתה יב"ח. דהוה כאילו ידעינן זה בזמן הקודם. דהא סו"ס כיון דידיעה זו אין פועלת בירור גמור רק מכח סמך הרוב. ובכה"ג ס"ל לר"ל דלא אמרי' אמלמ"פ. וכיון דלא אמרי' אמלמ"פ בכה"ג ממילא הוה ביצה זו שפיר דשיל"מ

וראיתי שע"פ המבואר יש ליישב ג"כ הא דרמי לה המל"מ (בפי"ו מסנהדרין) ד' התוס' אהדדי דביבמות (פ') כתבו גבי סריס. דמשום סברא דאגלאי מלמ"פ אמרי' דהוה התראת ודאי בשעה שאכל החלב. וכמו"ש לשונם לעיל (פרט א') ובנדה (מו) כתבו גבי מופלא סמוך לאיש שהקדיש ואכלו אחרים. דר"י ור"ל תרווייהו ס"ל דלוקין. והק' שם בתוס' דהא הוה התראת ספק דשמא יביא שערות לאחר ב' וג' שנים. ור"ל הא ס"ל דהתראת ספק לאו שמי' התראה ותי' דהוה התראת ודאי מכח הרוב. דרוב מביאין שערות בזמנם. הרי דלא ס"ל למימר דהוה התראת ודאי מכח אגלאי מלמ"פ לולא הרוב. אך למ"ש לעיל מיושב זה דהא באמת גם בהביא שערות בזמנו. הא דחשבינן לי' לגדול. הוא ג"כ עכ"פ מכח הרוב וסתם בני אדם כל שהביא שערות בזמנו הוא גדול אבל מ"מ לא שייך ע"ז לומר בדרך בירור ודאי. רק שהוא מבורר לגדול מכח הרוב. דהא באמת אין מן הנמנע שיהי' קטן עדיין והשערות הם שומא. וכהא דקיי"ל דתו"ז כלפני זמן כמו"ש תוס' בנדה (מ) ד"ה קטנה ועי' יבמות (יג) תוס' ד"ה רב זביד. ומחזקינן שערות אלו לשומא. משום דמיעוטא דמיעוטא הוא שממהרין להביא גדלותן לפני זמנם. כמבואר בחי' רמב"ן ביבמות שם בסוגי' דבנים ה"ה כסימנים. ועכ"פ כיון דאיכא נמי שומא. לא שייך לומר בתורת ודאי אפי' בהביא שערות בזמנו. וע"ד המיעוט י"ל דלמא שומא הן ועדיין הוא קטן. דהא לכה"פ אין זה מהנמנעות אלא דמ"מ מחזקינן דלאו שומא הן מכח הרוב. דרוב שערות שבזמנו לאו שומא הן. וא"כ אף אם הי' ידוע לנו אז בשעת התראה ג"כ לא היינו דנין בזה אז רק מכח הרוב. ובכה"ג ס"ל לר"ל דלא אמרי' אגמלמ"פ משא"כ בסריס שהוא סריס ממעי אמו. דמי שאינו סריס הוא מן הנמנעות שיהיו נולדים בו ס"ס אח"כ. הרי הוא ידיעה החלטית דע"כ הוא סריס ודאי ממעי אמו. ע"ד הנמנע בענין אחר. רק שהי' חסר לנו ידיעה זאת ובזה שפיר אמרי' אגלאי מלמ"פ וכאמור

פרט ד

ואיכא למידק תו בהא מלתא דהנה שטחיית ד' הנ"י שם מורים. דעיקר מחלוקת ר"י ור"ל הוא אי אמרי' בהא דהפילה דמוכח ע"כ מזה שהי' נפל משעה ראשונה. או דניחוש שמא ד"א גרם לה להפיל וב"ק הוא דר"י ס"ל דמהנפילות מבואר ע"כ שהוא נפל. ור"ל חייש שמא ד"א גרם דז"ל שם שאם בשעה שחלץ היתה ודאי שלא היתה ראוי' לבא לכלל לידה אה"נ כו'. אלא שאינו כן דאיהו חייש דלמא באותה שעה כו' אלא שאח"כ גרם כו' ע"כ. ומדכתב דאיהו חייש משמע דרצונו דר"י לא חייש שמא ד"א גרם. ולר"י באמת קושטא הוא דבשעה שחלץ הי' ודאי שלא היתה ראוי' לבא לכלל לידה. ומ"ש לשלול מדעת ר"ל ס"ל כן לר"י ואף שלא ידענו אז אין נפ"מ בזה משום דאמרי' אגלאי מלמ"פ. וכן מבואר במל"מ (בפ"ו מגירושין) דלר"י יש כאן גילו"מ שהי' נפל ור"ל ס"ל דלית כאן גילו"מ. ועכ"פ מבואר מזה דבהא מודו ותרווייהו ס"ל דבדבר שי"ל דד"א גרם לא אמרי' אמלמ"פ אלא דר"י סבר דהכא גבי חליצת מעוברת היא כמו בסריס שאין לומר בו דד"א גרם. ומשו"ה אמרי' אגלאי מלמ"פ. ולפי"ז יהא נסתר לכאורה מ"ש לעיל בישוב קו' השיך ביו"ד (סי' קב) שהק' דלמה כ' השו"ע דין זה דביצה של ספק טריפה דלא הוה דשיל"מ בשם יש מי שאומר דהא גמ' ערוכה היא ביצה (ג') מדלא משני הש"ס דהא דספיקא אסורה מיירי בכה"ג יעוי"ש לעיל (פ"א) מש"ש בישוב זה דלא מצי הש"ס שם לאוקמא בהכי. משום דהסוגי' שם אזיל אליבי' דר"י. ולדידי' דס"ל דאמרי' אגלאי מלמ"פ לא הוה דשיל"מ. משא"כ לר"ל דס"ל דלא אמרי' אגלאי מלמ"פ וקיי"ל כותי' הוה זה דשיל"מ. ואתי השו"ע בשם הרשב"א לאשמועינן דעכ"ז לא הוה דשיל"מ מטעמא דאין המתיר עתיד לבא בודאי. כ"כ שם בישוב זה. אמנם למה שנתבאר בשי' הנימוק"י נסתר זה דהא הא דס"ל לר"י אמלמ"פ גבי חליצת מעוברת הוא משום דהוה מלתא דלא חיישינן בזה לשמא ד"א גרם להפיל. אבל בדבר שי"ל בו ד"א גרם גם ר"י מודה דנא אמרי' אמלמ"פ א"כ בכה"ג דספק טריפה די"ל בו דד"א גרם לה שתחי' יב"ח. וכמו"ש לעיל בשם הפרמ"ג. גם ר"י ס"ל דלא אמרי' אמלמ"פ דהא ל"פ ר"י ור"ל אלא אי הא דהפילה הוא בירור שהוא נפל או שאינו בירור דשמא ד"א גרם. אבל בהא דלא אמרי' אמלמ"פ רק בדבר שמוכרח כן משעה ראשונה כמו בסריס הא בהא תרווייהו מודים. וא"כ כיון דבספק טריפה גם לר"י לא אמרי' אמלמ"פ.